החבות במס רכישה בהעברת מניות באיגוד מקרקעין אגב פירוקה של חברה

ו"ע 44567-07/13 מירלון בע"מ ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין חיפה   ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בחיפה דחתה ערר שענייננו מחלוקת בעניין חובתו של העורר לשלם מס רכישה בהעברת מניות באיגוד מקרקעין אגב פירוקה של חברה. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים במוקד הערר מחלוקת בעניין חובתו של העורר לשלם מס רכישה בהעברת מניות באיגוד מקרקעין אגב פירוקה של חברה. מוקד המחלוקת מצוי בטענת העורר ולפיה בינו לבין פקיד השומה נכרת הסכם המכיר "בהרמת מסך" ההתאגדות ובייחוס מלוא זכויות החברה המתפרקת לעורר באופן אישי. עוד חלוקים הצדדים בשאלה אם יש לראות בעורר בעלים שביושר (Beneficial Owner) במניות איגוד המקרקעין באופן הפוטר אותו מחבות במס בעת העברת המניות על שמו.   העורר, אזרח ותושב ישראל, התגורר במשך שנים רבות מחוץ לישראל. בשנת 1999 שב העורר להתגורר בישראל והפך ל"תושב חוזר". העורר היה בעל מניות בחברת Mirlon NV (להלן: "מירלון"), חברה רשומה בבלגיה. מירלון החזיקה גם במניות חברת Polymer Logistics Holdings Ltd שהיא חברה רשומה בישראל (להלן: "החברה הישראלית"). החברה הישראלית הייתה בעלת חלק מהמניות בחברתPolymer Logistics BV שהיא חברה רשומה בהולנד (להלן: "החברה ההולנדית"), אשר הייתה אף היא בשליטת העורר. שאר מניות החברה ההולנדית הוחזקו על ידי חברה בשם Olmi Corporation NV, שהיא חברת בשליטת העורר הרשומה באיים האנטיליים (להלן: החברה האנטילית). חברת מירלון החזיקה 20% ממניותיה של חברת פימיפלסט בע"מ (להלן: "פימיפלסט") שהיא בעלים של נכס מקרקעין שהושכר על ידה וכל הכנסותיה נבעו רק מדמי השכירות. בשנת 2007 נחתם הסכם שומה שבו נקבע מתווה לשינוי מבנה אחזקותיו של העורר בחברות שהוגדרו בהסכם. בין היתר נקבע כי החברה הישראלית תפורק וכי מניותיה ייחשבו מועברות לידי העורר באופן אישי במועד הקובע. משמעות הסכמה זו היא התעלמות מאישיותה הנפרדת של מירלון לצורך מיסוי עסקאות במניות החברה ההולנדית וייחוס הזכויות במניות אלו ישירות לעורר. ביום 7.2.2012 נמכרו מניות חברת פימיפלסט. חלקם של העוררים היה 2,413,310 ש"ח. העוררים הגישו הצהרה כנדרש על פי סעיף 73 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, וצירפו אליה גם הצהרה על העברת מניות פימיפלסט לעורר אגב פירוקה של מירלון. בהצהרה ביקשה מירלון פטור ממס שבח מכוח סעיף 71(א) לחוק מיסוי מקרקעין. העורר עצמו ביקש פטור מתשלום מס רכישה על פי תקנה 27(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 (להלן: "תקנות מס רכישה").המשיב קיבל את בקשת מירלון לפטור ממס שבח אולם דחה את בקשת העורר. בהחלטתו ציין המשיב כי הפטור על פי תקנה 27(ב) לתקנות מס רכישה חל רק לגבי נכסים שהיו בבעלות איגוד המקרקעין במועד כניסת התקנות לתוקף בשנת 1983. הואיל ובשנת 1983 טרם נרכשו המקרקעין, לא הוכרה בקשת העורר לפטור והעורר נדרש לשלם מס רכישה. מכאן הערר. דיון דין הערר להידחות. הסכם השומה לא נועד לחול על פי לשונו גם על העברת מניות פימיפלסט אגב פירוק חברת מירלון, ודחיית המשיב אינה מפרה את הסכם השומה או את חובת ההגינות החלה עליו. עיון בהסכם השומה מלמד כי ההסכם כלל אינו מתייחס להחזקותיה של מירלון במניות פימיפלסט. ההסכם עוסק אך ורק בחבויות המס שיחולו בפירוק החברה הישראלית (כלומר פולימר לוגיסטיקס הולדינגס) ופירוק החברה האנטילית (כלומר אומני קורפוריישן). ההסכם פוטר את מירלון מחבויות מס רק בכל הנוגע לפירוקן של חברות אלו. הסכם השומה מתייחס לחבויות המס בפירוק החברה הבלגית (כלומר מירלון) רק באופן כללי ובסעיף 8.5.1 נקבע כי רק לאחר חתימת הסכם השומה ידונו הצדדים בחבויות המס הנובעות מפירוק מירלון. משמע, הצדדים קבעו מפורשות כי הסכם השומה אינו מסדיר את חבויות המס בגין פירוק חברת מירלון. אין בלשון הסכם השומה כל רמז לכך שכוונת הצדדים הייתה להתייחס בגדרו גם למיסוי העברת מניות אגב פירוק חברת מירלון. אין גם ראיות נוספות שמהן ניתן היה אולי להסיק כי תכלית ההסכם הייתה לכלול גם את מניות פימיפלסט בהסכם השומה ולהחיל את "הרמת המסך" גם לגביהן. זאת ועוד, אין לקבל את הטענה ולפיה עמדת המשיב מנוגדת לחובת ההגינות המוטלת על הרשות המנהלית. בהסכם השומה הותירו הצדדים מפורשות את שאלת חבות המס בעקבות פירוק חברת מירלון לדיון עתידי. הרשות לא הסתירה מאום מהעוררים ולא הציגה כל מצג בדבר מתן פטור להעברת מניות פימיפלסט אגב פירוק מירלון. להפך, היא העמידה את העוררים על רצונה לקבל דיווח מלא על כלל הנכסים ולערוך דיון נוסף לגבי חבויות המס בעקבות הפירוק. עמדתה של הרשות כי יש להכיר באישיותה המשפטית הנפרדת של מירלון אינה מנוגדת לחובת ההגינות המוטלת עליה, שהרי מעולם לא הוסכם כי יש להתעלם מאישיותה הנפרדת של מירלון לגבי כלל נכסיה. יש לדחות גם את הטענה ולפיה ניתן להתעלם מאישיותה הנפרדת של חברת מירלון ולראות בעורר בעלים שביושר (Beneficial Owner) מיום רכישת מניות פימיפלסט. כדי לשכנע כי העורר הוא הבעלים הישיר של מניות פימיפלסט, כלומר היותו הבעלים שביושר (ככל שהדין הישראלי יאפשר הכרה שכזאת), לא די בכך שהעורר הוא בעל מניות בחברה. הוכחת זכויות שביושר מחייבת תשתית ראייתית רחבה, כגון ראיות על המקורות הכספיים לרכישה, חלוקת הרווחים במשך השנים וכדומה. העוררים הסתפקו בטענה כללית ללא כל תשתית ראייתית וללא כל התייחסות לשאלה האם בדין המקומי ניתן להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של חברות החוץ. על כן דין טענתם להידחות. תוצאה הערר נדחה. העוררים חויבו בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.   בבית המשפט: ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין חיפה לפני: כב' השופט  ר' סוקול והחברים ג' יחזקאלי גולן וש' פסטנברג ניתן ביום: 12.8.2015     <center>>