חיובו של עובד לפרוש בהליך של "פרישה מרצון" הופך את ההליך להליך של פיטורים וחלה חובה לערוך שימוע

רקע עובדתי צבי פלדמן (להלן: "העובד") החל עבודתו בחברת כרמל אולפינים בע"מ (להלן: "המעסיקה") בראשית 1992. תנאי העסקתו של העובד נקבעו בהסכמים הקיבוציים החלים על המעסיקה ובתוספת תנאים אישיים. בשנת 2007 החלה המעסיקה בהליך של פרישה מרצון של עובדים, בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד מיום 17.4.07. אין חולק, כי העובד לא חתם על הסכם הפרישה לפנסיה מוקדמת ולא היה מעוניין לפרוש בהליך של "פרישה מרצון" וביום 28.12.08 קיבל מהמעסיקה הודעה על פרישתו לפנסיה מוקדמת החל מיום 31.12.08 בהסכמת נציגות העובדים, בתנאים המיטיבים מכח הסכם פרישה מרצון שנעשה באותה העת אצל המעסיקה. ביום 21.9.10 הגיש העובד את התביעה שבפנינו בה טען, כי סיום עבודתו לא היה בפרישה מרצון, אלא שפוטר מעבודתו שלא כדין. לפיכך, מבקש העובד לחייב את המעסיקה בתשלומים שונים. פסק הדין בית הדין קבע, כי הלכה למעשה פוטר העובד מעבודתו ולא פרש במסגרת "פרישה מרצון". נקבע, כי מחומר הראיות עלה, כי בתאריך הוצאתו של העובד לפנסיה היה קיים אצל המעסיקה, ההסכם הקיבוצי משנת 2007 אשר אפשר יציאה לפנסיה מוקדמת "מרצון", דהיינו בהסכמת העובד. לאור העובדה שלא ניתנה הסכמתו של העובד לפרישה, הרי שבפועל נכפתה על העובד פרישתו המוקדמת. בהתאם להסכם קיבוצי מיום 1.1.65 ההנהלה רשאית לפטר עובד קבוע מטעמי צמצום, בהסכמת נציגות העובדים. במקרה דנן נמצא, כי הן הועד והן ההסתדרות נתנו הסכמתם לפיטורי העובד על דרך הוצאתו לפנסיה גם ללא הסכמתו. מכאן שבמובן זה, לא נפל פגם בפיטורי העובד. בנוסף, המעסיקה הייתה מחויבת בעריכת שימוע לעובד. בית הדין ציין, כי הוצאתו הכפויה של עובד לגמלאות בניגוד לרצונו דומה, בעיקרו של דבר, לאקט של פיטורים. יש לתת זכות טיעון לעובד שבכוונת המעסיק לפטר ועל המעסיק מוטלת חובת השימוע. עוד נקבע, כי גם במקרה של פיטורי צמצום יש לערוך שימוע לעובד האינדיבידואלי ואין די במו"מ שהתקיים בין החברה לנציגות העובדים. יש לשקול כל אחד מהמועמדים לפיטורי צמצום ולבחון את נסיבותיו הוא. יש לאפשר לו לנסות לשכנע שהקריטריונים שנקבעו לבחירת המפוטרים בפיטורי צמצום אינם חלים עליו. עם זאת, נקבע בפסיקה, כי חובת השימוע אינה מוחלטת ויתכנו מקרים בהם ניתן לצמצם את חובת השימוע ולהתאימה לנסיבות העניין. כמו כן, בית הדין סבר, כי לא נערך לעובד שימוע כראוי עובר לפיטוריו. בהתאם לפסיקה, על המעסיקה היה ליידע את העובד בדבר הכוונה לפטרו, לפרט בפניו את הטענות העומדות נגדו, להודיע לו על מועד לשימוע, ליתן לו שהות להתכונן לשימוע ולערוך את טיעוניו כנגד ההחלטה לפטרו ולשמעו בלב פתוח. דבר מאלה לא נעשה. יתר על כן, העובדה שהמעסיקה ביקשה להעניק לעובד תנאים מיטיבים מכח הסכם פרישה מרצון שנעשה באותה העת אצל המעסיקה, אינה הופכת את פיטוריו לפרישה לפנסיה מוקדמת בהסכמה ואינה מבטלת את חובת השימוע. לאור האמור נקבע, כי העובד פוטר ללא שנערך לו שימוע כדין ולכן זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך, כי העובד הוצא לפנסיה מטעמי צמצום ובתנאים מיטיבים ולאחר שלא נמצאה אפשרות תעסוקה מתאימה אחרת, תשלם המעסיקה לעובד בגין פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע בסך כולל של 55,000 ש"ח. בית הדין קבע, כי נסיבות העניין אינן מקימות זכאות לפסיקת פיצויים נוספים לטובת העובד.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"