סיווג תקבול שקיבל עובד במסגרת הסכם פשרה ממעסיקתו בעבר

ע"מ 12401/12 אורי גולדפרב נ' פקיד שומה כפר סבא   בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי תקבול שקיבל עובד במסגרת הסכם פשרה ממעסיקתו בעבר הוא פירותי, כטענת המשיב, ולא הוני, כטענת המערער. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים המחלוקת בערעור נסבה על שאלת סיווגו של תקבול בסך של כ-1.4 מיליון ש"ח שקיבל המערער במסגרת הסכם פשרה שהושג בינו לבין חברת מריל לינץ' ארה"ב, מעסיקתו בעבר. המחלוקת היא האם התקבול מהווה, כולו או חלקו, הכנסה הונית כגון אי תחרות, כטענת המערער, או שמא מדובר בהכנסה שוטפת פירותית שחל עליה שיעור מס שולי. המערער התחיל את דרכו כמתמחה במריל לינץ' בניו יורק, בשנת 1998, לאחר שסיים לימודי תואר שני במנהל עסקים בניו יורק. בהמשך הועסק המערער על ידי מריל לינץ' כיועץ פיננסי. בתחילת שנת 2001 עבר המערער לעבוד כשכיר בסניף של מריל לינץ' בישראל, ובשנת 2005 מונה לתפקיד של מנהל היועצים הפיננסיים בסניף הישראלי. ביום 15.8.2007 פוטר המערער. בעקבות פיטוריו פנה המערער למריל לינץ' במכתב שאליו צורפה טיוטת כתב התביעה שבה דרש המערער ממריל לינץ' סכום של יותר מ-14 מיליון ש"ח. ביוני 2008 חתמו המערער והחברה האמריקאית על הסכם סיום וויתור הדדי של כלל טענות הצדדים (מש/5) (להלן: "הסכם הפשרה"). בהתאם למוסכם, שולמו למערער פיצויים בסך של 350,000 דולר. המערער הצהיר על התקבול כהכנסה מאי תחרות שחל עליה מס בשיעור של 20%. המשיב לא קיבל את הצהרתו זו של המערער וקבע כי יש לסווג את התקבול כהכנסה פירותית והוא הוסף להכנסתו של המערער מעבודה. לטענת המערער, יש לסווג את התקבול שקיבל, בחלקו, כהכנסה הונית, שכן מדובר בפיצוי ששולם לו בגין ויתורו על זכותו לעסוק בתחום התמחותו או בגין פגיעה בשמו הטוב או בגין השעיית זכותו החוקתית לקניין וחופש העיסוק. ויתור מהווה מכירת זכותו לעבוד בתחום הבנקאות הפרטית ועל כן התמורה בגינו מהווה הכנסה הונית. מנגד, לטענת המשיב, טיוטת כתב התביעה ששיגר המערער למריל לינץ' ושבעקבותיה נחתם הסכם הפשרה, כוללת רשימת דרישות של המערער כנגד מריל לינץ', אשר כולן, ללא יוצא מן הכלל, מהוות תביעות להפרשי שכר מסוגים שונים. לטענת המשיב יש לסווג את התקבול כרווח או השתכרות מעבודה בחברה על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). לטענתו, מדובר בהכנסה שנועדה לפצות את המערער על אובדן הכנסת עבודה שהגיעה לו מכוח יחסי עובד מעביד, ויחסים אלו באו לידי ביטוי הן בטיוטה והן בהסכם הפשרה. דיון בעניין ניסים (ע"א 2640/11) נקבע כי כשמשלם מעביד לעובדו סכום כסף במסגרת יחסי העבודה, וכאשר השניים פועלים בהקשר זה בכובעם כמעביד וכעובד, חזקה כי מבחינת העובד התשלום הוא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה. דומה אפוא כי גישת הפסיקה כיום היא כגישת המשיב, אשר רואה בתקבול שקיבל המערער שכר שקיבל עבור עבודתו ושאילולא עבד אצל מעבידו לא היה זוכה לקבל ממנו דבר וחצי דבר. יש בהסכם הפשרה ובטיוטת כתב התביעה בכדי להעיד על אומד דעתו של המערער לפני הגשת התביעה שממנה עולה כי המערער התכוון לקבל מהחברה כספים הקשורים לעבודתו, בעוד החברה ייחסה חשיבות מועטה לאי התחרות, ובכל מקרה הגבילה אותה לתקופה קצרה ואך ורק לחברות אמריקאיות הדומות לה. רשימת הסעדים מדגימה באופן מובהק כי הסכסוך בין המערער לבין החברה נסוב כולו ללא יוצא מן הכלל סביב רצונו של המערער להגדיל את הסכומים ששולמו לו בגין עבודתו ובגין פיטוריו (החזר ההפרשות ממשכורתו, השלמת סכום הפיצויים, זכאות למענקי הסתגלות ולפדיון חופשה). בניגוד לטענותיו של המערער, אין לראות בהגשת טיוטת כתב התביעה הגשה מטעמים טקטיים בלבד, אלא יש לראות בטיוטה מסמך אותנטי אשר משקף את אומד דעתו האמיתי של המערער בזמן אמת. מנוסח סעיף אי התחרות מתברר כי ההגבלה על המערער היא לשנה וחודש בלבד. המערער פוטר ביום 15.8.2007 וכ-11 חודשים לאחר מכן, ביום 1.7.2008 נחתם הסכם הפשרה. בסעיף 8 להסכם הפשרה התחייב המערער שלא להתחרות במריל לינץ' במשך שנתיים מיום פיטוריו. משמע, ביום חתימת ההסכם כבר חלפה שנה מתוך השנתיים שבהן היה אמור המערער שלא להתחרות. במקרה דנן, תקופת ההגבלה בפועל היא אפילו קצרה יותר משנתיים והיא בת שנה וחודש אחד. מכאן הנטייה למסקנה כי שנה של אי תחרות היא תקופה קצרה אשר אינה יכולה להעיד על גדיעת העץ, אלא פגיעה בתפוקת הפירות בלבד. בסופו של דבר התחייב המערער להימנע מעבודה בתחום מסוים וצר ביותר ולתקופה מוגבלת ביותר, דבר שאינו מצביע על מכירת ידע ויכולות הגלומים בו. קבלת תשלום בעד הימנעות מביצוע עבודה או מתן שירות כמוה, בנסיבות העניין, כקבלת חלף התשלום עבור ביצוע העבודה או מתן השירות. המערער אף לא הוגבל מלשמש כיועץ פיננסי עבור כל גורם אחר שאינו חברה בנקאית אמריקאית גדולה, ואכן בתקופת ההגבלה עבד המערער כיועץ פיננסי. המערער אף ייסד וניהל קרן גידור שנותנת יעוץ פיננסי ללקוחות בחו"ל. כשאופי המגבלה הוא לתחום ספציפי וצר עד כדי כך, ברור שלא ניתן לומר שנגדע עץ עיסוקו של המערער. בקשר להעלאת הטענה בגין פגיעה בשם טוב, הרי היא טענה עובדתית חדשה המועלית לראשונה בשלב הסיכומים ולכן אין לקבלה. נוסף על כך, המערער כלל לא טען, וממילא גם לא הוכיח, מהו אותו חלק של התקבול שמיוחס להתחייבותו שלא להתחרות, ומהו החלק המיוחס לעוגמת נפש או לפגיעה בשמו הטוב. גם בשל כך אין מקום לקבלת עמדת המערער. תוצאה הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.   בבית המשפט: המחוזי מרכז לפני: כב' השופט ד"ר א' סטולר ניתן ביום: 2.9.2015     <center>>