בשימוע של עובדת בהריון יש להקפיד לדקדק ב"כללי הטקס" של השימוע

העובדות אלינור מויאל (להלן: "העובדת") הועסקה בחברת קבוצת גלובל אפריקה תעשיות בע"מ (להלן: "המעסיקה") בתפקיד מנהלת לוגיסטיקה, תפעול משימות ושילוח בינלאומי, החל מיום 03.03.13 ועד למועד פיטוריה ביום 22.08.15, בהיותה מצויה בחודש החמישי להריונה. ביום 15.08.13 העובדת זומנה לשיחה אשר במהלכה הוסבר לה כי מדובר בשיחת שימוע אשר במסגרתה נשקל האם לסיים העסקתה. תוכן השיחה האמורה שנוי במחלוקת בין הצדדים והיא לא תועדה בדרך כלשהי. לא הייתה מחלוקת, כי עוד באותו היום בשעות הערב המאוחרות נשלח לעובדת מכתב פיטורין ובו צוין כי פיטוריה ייכנסו לתוקף ביום 22.08.13 בתום תקופת ההודעה המוקדמת על פי דין. העובדת שהתה בחופשת מחלה ב-18-19.08.13 שלאחריה היא שבה לעבודתה, אך לאחר זמן קצר העובדת נשלחה לביתה ושולמה לה יתרת תקופת ההודעה המוקדמת. לפיכך, העובדת הגישה תביעה לבית הדין וטענה כי פוטרה עקב הריונה בניגוד לחוק ואף מבלי שנערך לה שימוע כקבוע בפסיקה. עוד נטען, כי פוטרה סמוך למועד השלמת וותק של חצי שנת וותק וזאת על מנת לעקוף את הוראות החוק ולהימנע מלקבל היתר לצורך פיטוריה של העובדת ולפיכך דרשה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בגין אופן הפיטורים. מאידך, המעסיקה הכחישה את טענות העובדת וטענה כי העובדת פוטרה עקב אי התאמתה לתפקיד ומאופן ביצוע תפקידה ו/או חוסר תפקודה של העובדת בביצוע עבודתה וזאת מבלי שהיה כל קשר להריונה. עוד נטען, כי לעובדת ביצוע שימוע כדין אך הובהר כי לעובדת לא נשלח זימון בכתב ולא נרשם פרוטוקול. פסק הדין בית הדין קיבל את תביעתה של העובדת בחלקה וקבע, כי בנסיבות שבהן העובדת לא השלימה שישה חודשי עבודה אין היא מוגנת מכוח חוק עבודת נשים ולכן לא היה מוטלת חובה על המעסיקה לקבל היתר מהממונה לשם פיטוריה של העובדת. עוד נקבע, כי העובדת פוטרה עקב חוסר שביעות רצון המעסיקה מכישוריה ומתפקודה שלא תרמה תרומה ממשית וכמעט לאורך כל זמנה בעבודתה היא עסקה בעניינה הפרטיים. לא זאת ועוד נקבע, כי העובדת לא מילאה הוראות פשוטות שניתנו לה בקשר לניהול המשרד וכן כי נטפים, הספק המרכזי שמולו הייתה אמורה להתרכז עיקר פעילותה, נואש מהעובדת והפסיק לעבוד מולה לאחר 3 חודשים. כמו כן נקבע, כי יומיים בטרם פיטורי העובדת ספק אם ביקשה ספק אם הודיעה כי עקב תחילתו של בנה בגן היא נאלצת לצאת מהעבודה בשעה 15:45 במקום 16:00. על סמך האמור לעיל נקבע, כי העובדת לא הרימה את נטל ההוכחה להראות כי פוטרה בעקבות הריונה וזאת למרות כל ניסיונותיה של העובדת להעצים כל קושי או פגם בהתנהלות המעסיקה ולייחס לו משקל אף מעבר למה שיוחס על ידה בשעת אמת ואפילו בכך לא היה בכדי לשנות את התמונה הראייתית הכוללת שהיא פוטרה עקב חוסר שביעות רצון מתפקודה של העובדת. לעניין אי עריכת השימוע נקבע, כי במקום שהמעסיקה ביקשה לפטר עובדת אשר תקופת העסקתה התקרבה אל ששת החודשים הקבועים בחוק עבודת נשים, שממנו ניתן לפטרה באישור הממונה בלבד, היה עליה להחיל כללי טקס מחמירים בהליך השימוע ולערוך את השימוע בכתב על מנת שיהיה בידיה את הראיות שבכתב להוכיח כי פיטוריה אינם נגועים באפליה אם תועלה טענה שכזו. עוד נקבע, כי לעובדת לא נערך שימוע וגם אם היה כזה אז הרי שהוא היה רווי בפגמים משום שהעובדת לא זומנה בכתב לשימוע, לא נרשם פרוטוקול לשימוע ולא הוסבר לעובדת את מהות השיחה שאליה זומנה. בית הדין לא התרשם מהעדות שהמעסיקה הציגה היות ולמרות שהיה מדובר בהליך פיטורים שבוצע באותו היום של השימוע היה ניתן לצפות כי המעסיקה תעיד מס' עובדים ולא רק אחד ומשלא עשתה כן ניתן להניח כי הייתה לו סיבה שלא לעשות כן. על סמך האמור לעיל נקבע, כי למרות שמדובר בחברה קטנה מאוד ובעובדת שעבדה פרק זמן קצר יחסית, יש להחמיר עם המעסיקה משום שלא הקפידה ודקדקה בזכויות השימוע של העובדת כדי לצמצם את הספק ולהבטיח של ניתן דבר רבב של הפליה במעשה הפיטורים ולפיכך כי היא זכאית לפיצוי בגובה 4 משכורות.    (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"