אי התייצבות של עובד לאחר תום חופשת מחלה ללא המצאת אישורי מחלה מהווה נטישה והתפטרות ממקום העבודה

רקע עובדתי מר דימטרי אפטקמן (להלן: "העובד-המנוח") עבד באינטגרל תעשיות בע"מ (להלן: "המעסיקה") מיום 26.03.2000. החל מיום 3.1.2010 העובד-המנוח נעדר מהעבודה והמציא למעסיקה אישור מחלה עד יום 2.2.2010. המעסיקה שילמה לעובד דמי מחלה עד סוף חודש פברואר 2010.  ביום 31.5.2010 המעסיקה שלחה אל העובד מכתב ובו רשום: "ביום 3.01.2010 יצאת לחופשת מחלה שנמשכה עד ליום 02.02.2010 על פי אישורים רפואיים שהמצאת לנו. מסיבות השמורות עמך לא התייצבת לעבודה לאחר תם חופשת המחלה כאמור, לא המצאת אישורי מחלה נוספים (למרות בקשות שהועברו אליך) ואף ניתקת כל קשר טלפוני או אישי עם מי מטעם החברה. אומנם נעשו לחברה פנייה או שתיים באמצעות "שליחים" מטעמך, אך לא ברור מה הייתה מטרת הפניות ומכל מקום וכאמור- עד היום לא התייצבת לעבודה ולא ביקשת לעשות כן. לפיכך אין לנו אלא להבין שהחלטת לנטוש את העבודה ולהתפטר על המשתמע מכך. בתקופה שמיום 03.02.2000 ועד ליום סיום העבודה שהית בחופשה ללא תשלום". כתוצאה מכך הוגשה התביעה על ידי העובד-המנוח ביום 17.5.2011 שטען, כי פוטר ביום 21.6.2010 בנסיבות בהן סבל קשות ממחלת דורבן ברגליו, מה שלא אפשר לו ללכת ולא לעמוד על רגליו וכן סבל ממחלת נפש שמנעה ממנו המשך עבודה. עוד טען, כי נסיבות מחלת הנפש נובעות גם מכך שנדרש לקום לעבודתו בשעה 4:30 בבוקר ושכתוצאה ממצבו לא יכל ללכת לעבודה ולכן ביקש לעבוד מהבית, אך הממונים אצל המעסיקה דחו אותו וכתבו לו מכתב כאילו נטש את העבודה. כמו כן, טען העובד-המנוח, כי הממונים עליו יצרו עבורו תנאי עבודה קשים, מה שפגע ברמת תפקודו וכי לא קיבל תשלום שכר בגין תקופת אי ההודעה המוקדמת בטענה שהמעסיק פיטר אותו לאלתר וכי לא קיבל תשלום הפקדה לקופת גמל או קופת פנסיה. התיק נקבע לישיבת הוכחות, אך יום לפני כן העובד-המנוח נפטר ולכן אוליה גולקרוב (להלן: "התובעת"), אחייניתו של העובד-המנוח באה בנעליו כיורשתו היחידה לאחר שהלך לעולמו ביום 20.8.2002. פסק הדין בית הדין מצא להעיר, כי התקשה לקבל את העדויות מטעם התובעת ואמו של העובד-המנוח באשר רובן ככולן עדות מפי השמועה כאשר העדות מסרו בעיקר דברים שהעובד-המנוח אמר להן וזאת בשונה מעדי המעסיקה שהעידו על הדברים מידיעה אישית וכי גם בנושאים שהיו אמורים להיות בידיעה אישית של עדות התביעה, העדות לא הייתה משכנעת. על מנת להכריע בשאלת זכאותו של העובד-המנוח לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, בית הדין קבע, כי יש לבחון את נסיבות הפסקת העסקה. בית הדין דחה את הגרסה לפיה העובד-המנוח עבד מהבית מחודש פברואר או ינואר ועד שקיבל את מכתב הפיטורים מסוף מאי 2010 ושוכנע בגרסת המעסיקה, כי המנוח לא התייצב בעבודה מינואר 2010. תחילה שלח אישורי מחלה ולאחר מכן, לא התייצב לעבודה כאשר מעת לעת כשהיו איתו בקשר, חזר על הדרישה לעבוד מהבית- דרישה אליה המעסיקה לא רצתה ולא יכלה להיעתר. משכך, נקבע, כי המנוח ניתק קשר עם המעסיקה. בנוסף בית הדין קבע, כי מכלול הראיות מצביע על כך שהמנוח רצה לעבוד מהבית וכאשר נענה בסירוב, החליט שהוא יישאר בבית עד שהמעסיקה תתרצה. תחילה שלח אישור מחלה, לאחר מכן או אולי במקביל שלח שליחים שידברו עם מנהליו, כי יתירו לו לעבוד מהבית ובסופו של דבר ניתק קשר. נטען, כי על רקע חוות הדעת הפסיכיאטרית, סביר להניח, כי המנוח סבר כי בסירובו להתייצב לעבודה, יכפה על המעסיקה את התנאים שדרש (העסקה מהבית). כלומר, למעשה המנוח זנח את העבודה ולא שב אליה. לאור האמור לעיל, נקבע כי נדחית התביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת ככל שהיא נסמכת על הטענה, כי המנוח פוטר מעבודתו. יתר על כן בית הדין בחן את הטענה החלופית בנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים והיא שהמנוח התפטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) או סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). זאת ועוד, תנאי לקביעה לפיה עובד זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים נדרשת הודעת התפטרות שבה העובד ציין את סיבת עזיבתו את העבודה. בענייננו אין כל ראיה לכך שהמנוח מסר הודעה על עזיבת העבודה שבה נימק את צעדו. נהפוך הוא- מהראיות עולה, כי המנוח זנח את העבודה, ניתק קשר עם נציגי המעסיקה ולא מסר כל סיבה לאי התייצבותו לעבודה. ברגע שלא ניתנה הודעת התפטרות ולא נמסרה סיבה להתפטרות, לא התאפשר למעסיקה לתקן את תנאי העבודה (אם מדובר בהתפטרות בנסיבות המנויות בסעיף 11(א) או למצוא למנוח תפקיד התואם את מגבלותיו הרפואיות (אם מדובר בהתפטרות לפי סעיף 6). ביחס לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים נטענו טענות כלליות של קימה בשעה 4:30, אך כיוון שאין כל ראיה לגבי שעת תחילת העבודה אצל המעסיקה, לא ברור מהו הקשר בין העובדה שהעובד התעורר בשעה זו ובין תנאי העבודה. כמו כן, ביחס למצבו הרפואי של העובד והקשר הסיבתי לעבודתו נקבע, כי אין קשר סיבתי בין ההתפטרות (ככל שהייתה) ובין מצבו הרפואי של המנוח. בנוסף גם התביעה לדמי גמולים לפנסיה נדחתה. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"