ביטוח לאומי – "עובד לשעה"

ביום 23.8.2015 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (בל 51434-12-13) את תביעתו של יוסף אבו עאמר (להלן: "המבוטח") וקבע כי בנסיבות עבודתו, ואף שנקבע שהוא "עובד לשעה", אין לראותו כ"עובד לשעה" לצורך רישומו במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אלא כעובד שכיר שזכאי לתשלום דמי פגיעה. רקע חוקי

• עובד לשעה – לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") ולפי התקנות שמכוחו, "עובד לשעה" הוא מבוטח שהקשר בינו לבין מעסיקו הוא לתקופה שאינה עולה על שבעה ימים רצופים.

1. "עובד לשעה" בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק, משלם את דמי הביטוח בעד עצמו.
2. "עובד לשעה" בעבודה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק: אם סך שעות העבודה אצל אותו מעסיק אינו עולה על ארבע שעות לשבוע, העובד משלם את דמי הביטוח בעד עצמו. אם סך שעות העבודה אצל אותו מעסיק עולה על ארבע שעות, המעסיק חייב בניכוי ובתשלום דמי הביטוח בעדו.

• מכוח תקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 חלה על "עובד לשעה" חובת רישום מיד עם תחילת עבודתו. אם הוא נפגע בעבודה, וביום התאונה לא היה רשום כחוק במל"ל, תביעתו לדמי פגיעה תידחה על הסף.

רקע עובדתי

1. המבוטח נפגע ביום 18.8.2013, היום הראשון לעבודתו, במהלך עבודות הריסה ושיפוצים בבית אבות בכפר סבא מטעם הקבלן במקום.
2. בגין המבוטח לא שולמו דמי ביטוח, ולכן המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה המשפטית – מה היה מעמדו בעת התאונה.
3. המבוטח טען שיש לראות בו "עובד" של הקבלן, ואילו הקבלן טען כי המבוטח הוא "עובד לשעה" או "עובד עצמאי", ולכן חובת הרישום והתשלום חלה על המבוטח.
4. לאור העדויות שנשמעו בבית הדין עלתה התמונה שהמבוטח נשכר לעבוד בעבור אדם בשם אברהם צדוק (להלן: "הקבלן") למספר ימים שלא יעלה על שבוע. טרם התאונה עבד המבוטח אצל הקבלן לימים בודדים מעת לעת.

דיון והחלטה בית הדין מציין כי אין לראות במבוטח עצמאי, כפי שטען לחלופין הקבלן. המאפיין המרכזי של עצמאי הוא קיומו של עסק הכולל סיכוי לרווח וסיכון להפסד, ויסוד זה לא הוכח. העובדה כי המבוטח עסק בעבודות כלליות אינה תומכת במסקנה כי היה עצמאי בעל עסק. "מהתיאור עולה כי התובע אכן היה מעין "שכיר יום", היינו שאינו עובד באופן קבוע אצל מעסיק מסוים, אלא שהוא מוצא את פרנסתו מהעמדתו לשירותים של מעסיקים משתנים ובפועל השתכרותו תלויה בשאלה אם מצא עבודה ולכמה זמן, כך שאין בעבודתו יסוד של יציבות. מבחינה זו, אכן יש לראות בתובע כ"עובד לשעה". זאת ועוד, מהעדויות שנשמעו עולה כי התובע נשכר לביצוע עבודת הריסה, שבירת קירות ופינוי אשפה. עבודות אלו אינן האורכת יותר משבוע, לכל היותר. נוכח האמור, התובע עונה על ההגדרה של "עובד לשעה" שהיא "עובד שהקשר בינו לבין מעבידו הוא לזמן פחות משבעה ימים". מכאן יש לפנות לבחינת שאלת רישומו של התובע כ"עובד לשעה"". המבוטח נפגע בעת שביצע עבודות ניקיון ופינוי פסולת בניין, ולכן בית הדין הגיע למסקנה כי עבודתו של המבוטח נעשתה לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק. כמו כן, לאור העדויות המבוטח היה אמור לעבוד אצל הקבלן לפחות יום אחד, שהוא ארוך מארבע שעות. לאור האמור, בית הדין הגיע למסקנה כי המבוטח עונה על הגדרת "עובד לשעה", אך מבחינת הדיווח והרישום, כיוון שהיקף שעות העבודה עלה על ארבע שעות, לא היה חייב לרשום עצמו במל"ל. חבות הרישום והדיווח הייתה על המעסיק, ובשל כך לא היה מקום לדחות את התביעה לדמי הפגיעה, והתביעה נתקבלה. נציין כי על פי החוק רשאי לדרוש שיפוי ממעסיק שלא דיווח ולא שילם דמי ביטוח בגין עובדו כחוק.

הכותבים: אורנה צח-גלרט, רואת חשבון, יועצת ומרצה לענייני הביטוח הלאומי [email protected]; חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה - ממשרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן - פתרונות מיסוי בע"מ www.ahec-tax.co.il     <center>>