זמן שהותו של עובד בשטח המפעל אינו בהכרח הזמן בו הוא עומד לרשות העבודה, ועל כן אינו בהכרח שעות עבודה

העובדות

התובעים (להלן: "העובדים"), עבדו בנתבעת (להלן: "המעסיקה") בתקופות שונות.

לאחר שסיימו לעבוד, הגישו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות. העובדים טענו, כי הם זכאים להפרשי שכר הנובעים, בין היתר, מכך שהמעסיקה ניכתה שלא כדין שכר עבור הפסקות, שכן בזמן ההפסקה היו מצויים בשטח המפעל, עמדו לרשות המעסיקה, ומעת לעת אף נקראו בזמן ההפסקה לביצוע עבודה. עוד טענו, כי המעסיקה בחרה לעגל את זמני עבודתם, כאשר למרות שהגיעו לעבודתם בשעה 6:45 על מנת ללבוש את בגדי העבודה שהיו מאוחסנים במפעל ולהתארגן לקראת יום העבודה, חישבה את תחילת יום עבודתם מהשעה 7:00 ולפיכך זכאים הם לשכר גם בעבור 15 הדקות האמורות. עוד תבעו העובדים תשלום בגין שעות נוספות.

המעסיקה טענה, כי מתכונת העסקתם של העובדים הייתה חמישה ימים בשבוע, וככל שעבדו מעבר ל-9 שעות עבודה בפועל ליום (ללא הפסקה) קיבלו תשלום שעות נוספות. עוד טענה, כי ההפסקות שניתנו לעובדים אינן בגדר זמן עבודה, שכן בזמן זה היו רשאים לעשות כרצונם, לרבות לצאת מן המפעל, כך שבפועל לא עמדו לרשות העבודה. לטענתה, העובדים מעולם לא נדרשו להישאר במקום העבודה, וגם אם לעיתים נדירות נדרשו לבצע משימה בעת ההפסקה, קיבלו את הפסקתם לאחר מכן. עוד טענה, כי מעולם לא דרשה מהעובדים להגיע רבע שעה לפני תחילת העבודה על מנת להתארגן, והעובדים עשו כן על חשבון זמן העבודה, אף על פי שנדרשו להגיע כשהם לבושים ומוכנים. למרות זאת לא הפחיתה להם זמן זה משכרם והעובדים אף קיבלו תשלום שעות מעבר למגיע להם. לטענת המעסיקה העובדים אינם זכאים לתשלום בעד שעות נוספות ולא זו בלבד שאינה חייבת לעובדים מאום, הרי שהעובדים חייבים לה בשל שכר ביתר שקיבלו.

פסק הדין

• חשבים משיקה מוצר חדש : הסורק - שירות התראות משפטיות
• חשבים מציגה מהפיכה טכנולוגית בעולם דיני העבודה והשכר

ביה"ד קבע, כי ההכרעה בשאלה אם פרק הזמן שבו שהה העובד ב'הפסקה' הוא חלק משעות עבודתו, תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה. שעות העבודה לצורך יום עבודה אינן בהכרח כשעות העבודה לצורך הפסקה. בשעות שאינן שעות עבודה רגילות, חופשי העובד לעשות כרצונו בלי להיות בקרבת המפעל או להיות מוכן לחזור למפעל. אחד המאפיינים של זמן הפסקה הינו האם רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד והיותו חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, כאשר המעסיק אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו במקום העובדה, וכן האם נוכחות של העובד היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו. כן יש לבחון האם המעסיק דרש מהעובד להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה.

נקבע, כי במקרה דנן העובדים שהו בהפסקה כהגדרתה בחוק משך 40 דקות מדי יום, אשר אינה בגדר שעות עבודה, אלא שלטענת העובדים עמדו הם בזמן זה לרשות העבודה. טענתם זו של העובדים לא הוכחה. בעדותם הודו העובדים כי למעשה בזמן ההפסקה שהו בחדר האוכל ולא ליד מכונות המפעל. נקבע, כי העובדים שהו בזמן ההפסקה בחדר האוכל ולא ליד מכונות המפעל וכי לא היה כל הכרח כי יישארו בזמן ההפסקה בשטח המפעל. עצם העובדה, כי העובדים אכלו בחדר האוכל, שנמצא בשטח המפעל, אין בכך בלבד כדי להצביע על כך, כי זמן זה הינו זמן עבודה, ולמעשה הם היו רשאים לעשות כרצונם, ואף לצאת משטח המפעל, אך מבחירה לא עשו כן. לאור כל האמור לעיל, יש לראות את 40 הדקות בהם שהו העובדים בהפסקה, כזמן הפסקה שאין הם זכאים בגינו לשכר עבודה.

באשר להפסקות בנות 10 דקות נקבע, כי המדובר בהפסקות "קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר", ואשר הינן בגדר שעות עבודה. לאור האמור לעיל נקבע, כי יש לראות בדקות אשר קוזזו משעות עבודתם של העובדים מידי יום בגין הפסקה, כשעות עבודה בגינן הם זכאים לשכר עבודה, ומאחר שהמדובר בזמן עבודה שהינו לאחר 9 שעות עבודה רגילות, זכאים הם לשכר בגין 20 הדקות בשיעור של 125%.

• בעל חנות ירקות חשוד בהעלמות מס בהיקף 2.5 מיליון שקל
• השפעת המכסים ותחזית האינפלציה: לקראת החלטת הריבית של בנק ישראל
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

עוד קבע ביה"ד, כי זמן שהותו של עובד בשטח המפעל אינו בהכרח הזמן בו הוא עומד לרשות העבודה, ועל כן אינו בהכרח שעות עבודה. לפיכך, גם אם הקדימו העובדים והגיעו מספר דקות לפני שעת תחילת המשמרת ושהו במקום העבודה, הרי שבזמן זה לא עמדו לרשות העבודה, על פי עדותם שלהם, ולפיכך אין הם זכאים לשכר בגין זמן זה.

בנוסף, קיבל ביה"ד את טענת העובדים לזכאות לתשלום יום בחירה מידי שנה, וקבע, כי המעסיקה תשלם 7 ימי בחירה לכל אחד. עוד קבע, כי העובדים זכאים לתוספת וותק בשיעור של 0.5% מהשכר המשולב, עבור כל שנת וותק ממועד תחילת עבודתם. בנוסף, דחה ביה"ד את טענת העובדים לתשלום גמול בעד 15 שעות נוספות בשבוע ו-60 שעות נוספות בחודש, וכן דחה את טענתם לתשלום תוספת העלאה בדרגה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"