פגיעה שנגרמה עקב מעשה רשלני שכוונתו שיפור בתנאי העבודה הפיזיים הוכרה כתאונת עבודה

העובדות בפני בית הדין האזורי לעבודה נדון ערעורו של מועאז גנימאת (להלן: "העובד") כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לדחות את תביעתו לדמי פגיעה בגין התאונה וכפועל יוצא מכך גם את ההכרה בתאונה כתאונה בעבודה. זאת מן הטעם שבמועד קרות התאונה לא בוטח כעובד שכיר, לפי סעיף 75(א)(1)לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי) ומשום שאין המדובר בתאונת עבודה כמשמעה בחוק. העובד, תושב השטחים כבן 19 בעת התאונה, נשכר לשמש כשומר באתר בניה לצורך שמירה על הכלים ההנדסיים ששימשו לעבודות באתר באמצעות חברת אבטחה. העובד נפגע כאשר ניסה לחבר פתיל חשמל באמצעות מוטות ברזל מעוקלים לכבל מתח גבוה שעבר באתר. כתוצאה מהתאונה העובד נפגע באופן שהותיר אותו נכה קשה לצמיתות.  אחת הסוגיות שנדונו נגעה לנסיבות התאונה ולשאלה האם מדובר בתאונת עבודה כמשמעה בחוק. סוגיה אחרת נגעה לשאלת העדר ביטוחו של העובד על ידי מעסיקתו במל"ל. פסק הדין 'תאונת עבודה' לעובד שכיר מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". שניים הם התנאים להכרה בפגיעה כתאונת עבודה: האחד, קיומה של תאונה, היינו אירוע פתאומי שניתן לאתרו במקום ובזמן. השני, שהתאונה ארעה "תוך כדי ועקב העבודה".  בהתאם להוראות סעיף 83 לחוק, קיומו של יסוד הזמן, מקים חזקה לפיה מתקיים גם יסוד הסיבתיות: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". כלומר, במקרה שכזה, עובר הנטל אל כתפי המל"ל להוכיח כי התאונה נגרמה שלא "עקב" העבודה.  תאונה "תוך כדי" הנה תאונה שארעה בזמן העבודה. לשם כך נדרש ברור של השעה בה ארעה התאונה והיותה בתוך יום עבודתו של העובד. במקרה דנן בית הדין מצא כי התאונה אירעה לעובד ביום המדובר בין השעה 15:00 לשעה 17:35 (השעה שבה התקבלה הקריאה במוקד מגן-דוד-אדום). אשר לשעות העבודה של העובד, בית הדין קבע כי מחומר הראיות עולה כי ככלל התייצב לעבודת השמירה החל מהשעה 15:00. לנוכח ממצאים עובדתיים אלו קמה החזקה שהתאונה אירעה עקב העבודה, אלא אם הוכח אחרת -  מכאן הנטל להפרכת החזקה עבר אל המל"ל.  הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה המל"ל נדרש להוכיח כי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין עבודתו של העובד.  דא עקא שלעתים קשה להכריע אם התאונה נגרמה עקב העבודה אם לאו ובעניין זה לא נקבע מבחן ברור לבחינתו של קשר סיבתי. עם זאת נקבע כי את סוגיית הקשר הסיבתי יש לבחון "מנקודת מבטו של המבוטח" (עב"ל (ארצי) 9341-06-11 הלה נ' המוסד לביטוח לאומי (9.5.2013)).  תפקידו של העובד ותנאי עבודתו באתר - העובד שימש כשומר באתר בו בוצעו עבודות עפר בשלב הראשוני ביותר שלהן, תפקידו היה לשמור על הציוד שבשטח לאחר שעובדי חברת הבניה עזבו את האתר, היינו משעות הצהרים ועד לבוקר שלמחרת. העובד נדרש לסייר בשטח האתר ולוודא שהציוד לא נגנב. על אף היותו של אתר הבנייה מסוכן, לא ניתנה לעובד כל הכשרה או הדרכה מתאימה והוא לא עבר תדריך בטיחות. הוא הועסק כשומר יחיד באתר ולמעשה לא נלווה אליו כל אחראי אשר יכול היה לפקח או להדריך אותו בשעת הצורך, בה במידה הוא הועסק ללא תנאי מחייה בסיסיים – ללא חשמל או מים זורמים. בית הדין שוכנע כי העובד טיפס על עמוד החשמל לשם שיפור תנאי השמירה. בניגוד לעמדת המל"ל דעת בית הדין היתה כי הרצון לשפר את תנאי העבודה מקיים את הקשר הסיבתי הדרוש לעבודה. נדחתה טענת המל"ל כי העובדה שהעובד לא נדרש על ידי מעסיקו לטפס על עמוד החשמל יש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. בית הדין ציין כי הלכה מושרשת היא שאין שום נפקות לשאלת האינטרס של המעסיק בפעולה. בית הדין דחה את הטענה כי אין זיקה בין רצון העובד להתחבר לחשמל לבין התפקיד שלשמו הוצב העובד באתר - שמירה. ההיפך הוא הנכון. העובד הוצב כשומר הנדרש להיות ער משך כל הלילה והוא מצויד בפנס בלבד. אך ברור הוא שחשמל לא רק שדרוש הוא לביטחונו האישי, אלא דרוש הוא לצרכיו האישיים הבסיסיים ביותר כגון חימום הגוף, חימום מזון והכנת שתייה חמה. יתכן שדרוש הוא גם כדי לוודא שהטלפון הסלולארי שוודאי החזיק יהיה במצב שניתן יהיה להבטיח שיוכל להזעיק עזרה במידת הצורך או להתקשר במשך השעות הארוכות בהן נדרש להיותו לבדו בשטח פתוח עם מי שחפץ. כך ברור הוא שככל שצרכיו האישיים יזכו למענה הולם יותר עבודת השמירה תהפוך קלה ויעילה יותר.  ענף נפגעי עבודה צריך ויכול לאפשר למי שתנאי עבודתו המחפירים במובן הפיסי ובכל מובן אחר הובילו אותו לבצע מעשה רשלני, לחסות תחת כנפיו. זאת גם כאשר מדובר ברשלנות חמורה של העובד. שאלת אשמו התורם של העובד הנשקלת במסגרת דיני הנזיקין היא חסרת משמעות כשדנים בפיצוי לפי פרק ה' לחוק.  לפיכך נקבע כי פגיעתו של העובד ארעה במהלך תאונת עבודה כמשמעה בחוק. היעדר דיווח לביטוח לאומי - בית הדין ציין כי הוא ער לכך שתוצאת הדברים היא כי הציבור והקופה הציבורית הם שיישאו בחובה של המעסיקה - חברת אבטחה שעשויה להתגלות כחדלת פירעון. אך מנגד, אין לשכוח שהעובד הנו אדם צעיר שנפגע אנושות ולא הוא שצריך לשאת בתוצאות העגומות של העדר קיום הוראות הדין, אי הדיווח על עבודתו למוסד לביטוח לאומי ואוזלת ידן של הרשויות באכיפת הדין על חברות דוגמת חברת האבטחה.     (*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"