מרכז אדוה: מנכ"ל חברה בורסאית גדולה מרוויח פי 91 משכר המינימום

מרכז אדוה מפרסם היום (א') את הדו"ח השנתי העוסק בתמונת מצב חברתית בישראל, אשר חיברו ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס.

לטענת כותבי הדו"ח, בשנתיים-שלוש האחרונות נרשמת עלייה בשכר כתוצאה מהעלאת שכר המינימום וכתוצאה מהסכמי שכר שהממשלה חתמה עם המורים ועם עובדי המדינה. עם זאת, פערי ההכנסות גדולים ביותר. כך למשל, בשנת 2015, ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית ממוצע שבראשו שכיר עמדה בעשירון התחתון על 4,644 שקל לחודש, בעוד שבעשירון העליון היא עמדה על 58,293 שקל.

מנכ"ל חברה בורסאית גדולה מרוויח פי 91 משכר המינימום  מרכז אדווה מציינים בדו"ח כי הצמיחה בכלכלת נוגעת לעשירונים החזקים ואינה מחלחלת לשכבות החלשות בחברה: "פירות הצמיחה ממשיכים לחלחל מעלה יותר משהם מחלחלים כלפי מטה. הדבר משתקף היטב בשכר המנהלים הבכירים: ב-2015, התגמול של המנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים עלה יחסית ל-2014. העלייה המשמעותית הייתה בתגמולים שאינם שכר – תשלום מבוסס מניות – בשעה שהשכר, דמי הניהול והמענקים כמעט ולא השתנו".

עוד ציינו הכותבים כי "המנכ"לים של 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל אביבית ("מדד תל אביב 100") תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון שקל, או 425 אלף שקל בחודש. כמו כן, התגמול השנתי הממוצע של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמד על 4 מיליון שקל, או 337 אלף שקל בחודש".

• משחק סכום אפס: מלחמת ההישרדות של מעמד הביניים
• מעמד הביניים שוקע בחובות - וזה מתחיל לערער את הכלכלות

הפערים הולכים וגדלים  מהדו"ח עולה כי הפערים בין המנהלים הבכירים ובין שאר העובדים במשק הוסיפו להיות  גבוהים ביותר. "התגמול הממוצע של המנכ"לים היה גבוה פי 44 מהשכר הממוצע במשק (9,592 שקל, עובדים ישראליים בלבד) ופי 91 משכר המינימום באותה שנה (4,650 שקל).

הכותבים מציינים כי השכר מתחלק באופן לא שוויוני לא רק בין שני המגדרים אלא גם בין קבוצות האוכלוסייה השונות, כלהלן (נתוני 2015):

• שכרם של שכירים אשכנזים ילידי הארץ עמד על 31% מעל לממוצע;
• שכרם של שכירים מזרחים ילידי הארץ עמד על 14% מעל לממוצע;
• שכרם של שכירים ילידי הארץ שהם ילדים ליוצאי מדינות חבר העמים היה בגובה השכר הממוצע (1% מעליו);
• שכרם של שכירים ערבים עמד על כשני-שלישים מהממוצע;
• שכרם של שכירים יוצאי אתיופיה (עולים מאתיופיה וילידי ישראל שהם ילדים של עולים מאתיופיה) עמד על כמחצית השכר הממוצע.

שיעור הסטודנטים ביישובים מבוססים כפול מאשר בפריפריה מחברי הדו"ח מציגים כי שיעור היהודים שהגיעו להשכלה גבוהה כפול משיעור הצעירים והצעירות הערבים. כמו כן, בשנת 2015, כ-14% מבני 29-20 בישראל למדו באוניברסיטאות ובמכללות אקדמיות. כותבי הדו"ח מציינים בהקשר הזה כי "ההתפלגות שלהם לפי יישובים היתה מאוד לא שוויונית: ביישובים מבוססים, השיעור עמד על 21.5%; בעיירות פיתוח – על 12.6%, וביישובים ערביים – על 9.1%".

עוד תכניות

לטענת המחברים, ההסבר העיקרי לשיעור הנמוך של המגיעים להשכלה גבוהה הוא השיעור הנמוך של בני נוער המקבלים תעודת בגרות. "ב-2013, לראשונה, עלה שיעור הזכאים אל מעל ל-50% וב-2015 הוא הגיע ל-56%. 44% מבני/ות הנוער הגיעו לגיל 17 ללא תעודת בגרות בידם. בקרב תלמידים/ות יהודים שסיימו תיכון ב-2007, שיעור המתחילים בלימודים אקדמיים עד 2015 בקרב מסיימי המסלולהעיוני – 40.7% – גבוה מזה של מסיימי המסלול המקצועי – 32.8%.

• כמה מרוויחים משפיעני רשת? הנתונים שמאחורי ההצלחה
• בלילה שבין שבת לראשון מחיר הדלק יעלה ב-11 אגורות
• תוכן שיווקי כמה מצבים בהם עו"ד ירושות וצוואות הוא הכתובת עבורכם

יהודים חיים שלוש שנים יותר מערבים מרכז אדווה מציין בדו"ח כי הפערים החברתיים מתבטאים גם ברמת הבריאות, כאשר ההבדלים באיכות חיים משתקפים בשני מדדים עיקריים, המשמשים בכל רחבי העולם לציון פערים ברמת בריאות: תמותת תינוקות ותוחלת חיים.

על פי הדו"ח, שיעור תמותת התינוקות בישראל עמד בשנת 2014 על 3.1. "שיעור זה הציב אותה במקום ה-15 בקרב ארצות ה-OECD. השיעור ירד מאוד מאז 1970, הן בקרב יהודים והן בקרב ערבים. ועם זאת, כיום (2014-2010), שיעור תמותת התינוקות בקרב ערבים – 6.4 – גבוה פי 2.6 מזה של יהודים".

כך גם באשר לתוחלת חיים בלידה, שהיא גבוהה יחסית בישראל: "ב-2014, תוחלת החיים של גברים בישראל הנה 80.3 שנה, הציבה את המדינה במקום השישי מקרב כלל ארצות ה-OECD. תוחלת החיים של נשים היא 84.1, למרות שהיא גבוהה מזו של הגברים, מציבה את ישראל במקום ה-12 מקרב כלל ארצות ה-OECD".

תוחלת החיים הכללית בישראל מצויה בעלייה מתמדת. "עם כל זאת,  תוחלת החיים של גברים יהודים היא 80.9, הגבוהה מזו של גברים ערבים שעומדת על 76.9 ואילו תוחלת החיים של נשים יהודיות היא 84.5  וגבוהה מזו של נשים ערביות שעומדת על 81.1".

לסיכום כתבו מחברי הדו"ח את הביקורת שלהם על הפערים בחברה הישראלית ובין האוכלוסיות השונות והמעמדות השונים: "השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה. בכל הנוגע לקידום רמת החיים של כלל הישראלים, הממשלה משליכה את יהבה על צמיחה כלכלית. אך פירות הצמיחה חלחלו וממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה. על כן מתבקשת מעורבות מדינתית משמעותית".