הוחלט: ריבית היוון הפיצויים של ביטוח לאומי תעמוד על 3%

היום פורסמו להערות הציבור המלצות הוועדה הבין-משרדית לבחינת ריבית ההיוון של הפיצויים בשל נזק לגוף בנזיקין, שמונתה בידי שרת המשפטים ושר האוצר, ובראשה עמד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ.

הסוגיה המרכזית שבה עסקה הוועדה, היתה שיעור ריבית ההיוון המתאים בפיצויים הנפסקים בבתי המשפט למי שניזוקו בנזקי גוף, ומסקנתה בדעת רוב היא כי יש לקבוע שיעור היוון ריבית אחיד של 3%.

תכליתם של דיני הפיצויים בנזיקין היא להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. לשם כך, בתביעה בשל נזק לגוף, מוסמך בית המשפט לפסוק לניזוק פיצוי כספי בעד הנזק הממוני שנגרם ועתיד להיגרם לו בשל הפגיעה בו, וזאת לפי מספר ראשי נזק, ובהם פגיעה בכושר ההשתכרות והצורך בעזרת צד ג'. כמו כן, מוסמך בית המשפט לפסוק לניזוק פיצוי עבור ראשי נזק נוספים, הנוגעים לנזק שאינו נזק ממון, דוגמת כאב וסבל ואובדן הנאות חיים.

ביחס לנזקי העתיד, בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים כפיצויים עיתיים, כך שהמזיק ישלם לניזוק תשלום חודשי בעבור הנזק בהתאם לקביעת בית המשפט, או כפיצויים בסכום הוני, כלומר סכום חד-פעמי המשולם לניזוק שהוא שקלול של הסכום החודשי שקבע בית המשפט.

כיום, בתי המשפט נוטים לפסוק את הפיצוי בגין כל ראשי הנזק כסכום כולל המשולם בתשלום חד פעמי, הוני. המשמעות היא שהניזוק מקבל את כספי הפיצויים מיד, גם ביחס לנזקים שייגרמו בעתיד. לכן, יש צורך להתאים את שיעור הפיצוי שניתן ביחס לעתיד, לתשואות שהוא עשוי להניב, וזאת כדי להבטיח שהניזוק מפוצה והמזיק מפצה בהתאם לנזק שנגרם, ולא יותר או פחות מכך. הדבר נעשה באמצעות ניכוי מהשווי הכולל של הפיצויים שנפסקו לניזוק, סכום המתקבל מהכפלת הפיצוי הנפסק בשיעור ריבית ההיוון הקבועה.

ככל ששיעור ריבית ההיוון הוא נמוך (קרי, קיימת ציפייה לתשואה נמוכה בחלוף השנים), הסכום שאותו מקבל הניזוק לידיו יהיה גבוה יותר, ולהיפך.

לאורך השנים, ובהתאם לפסקי דין של בית המשפט העליון שקבעו ששיעור ריבית ההיוון בעת חישוב ניכוי קצבאות הביטוח הלאומי מהפיצוי שנפסק לניזוק יהיה של 3%, היוונו בתי המשפט גם את סכום הפיצויים שנפסקו לעתיד באותו השיעור, וכך הושווה שיעור ריבית ההיוון בנזיקין, לשיעור ריבית ההיוון לפי תקנות הביטוח הלאומי.

הוועדה מונתה על רקע תיקון לתקנות הביטוח הלאומי, שהפחית את שיעור ריבית ההיוון מ-3% ל-2%. בעקבות התיקון התעוררה שאלה לגבי השלכות על ריבית ההיוון בנזיקין, ובכלל זה, האם יש הצדקה להתאים את שיעור ריבית ההיוון בנזיקין לזה שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי.

לאחר התלבטות, העדיפו רוב חברי הוועדה לתמוך בשיטת היוון אחיד של 3% בשל יתרונותיה, וזאת נוכח העובדה כי היא משקפת בצורה נכונה יותר את ההתנהגות המצופה מניזוק סביר, ומשמרת את האופן שבו נוהגים השחקנים בשוק להתייחס כיום לריבית ההיוון בנזיקין.

עקרון מרכזי שעמד לנגד עיני הוועדה היה תכליתם של דיני הפיצויים בנזיקין - השבת מצבו של הניזוק לקדמותו, כך שיקבל פיצוי עבור הנזק שנגרם לו - לא יותר ולא פחות, ואף שהמזיק ישלם את פיצויי הנזק שגרם, לא יותר ולא פחות. כדי שריבית ההיוון תעמוד בעקרון זה, סברו רוב חברי הוועדה שהריבית צריכה לשקף סיכון השקעה נמוך של ניזוק סביר (ולא סיכון נמוך ביותר כפי שנקבע בתקנות הביטוח הלאומי).

לכן, חברי הוועדה העדיפו שיטת חישוב לפי תשואה המתקבלת מהשקעה באג"ח קונצרני המדורג AA. בנוסף, כל חברי הוועדה הסכימו שיש לקבוע מנגנון קשיח לעדכון ריבית ההיוון שהוא כמעט אוטומטי, וזאת כדי להתאים מחד גיסא את ריבית ההיוון לסביבת הריבית במשק, ומאידך גיסא להימנע מזעזועים מיותרים.

בנוסף, בגיבוש המלצותיה ערכה הוועדה איזון בין שיקולים של יעילות ופשטות לבין שיקולים של צדק לפרט וצדק לכל הניזוקים. כך למשל, במסגרת שיקולי הצדק לפרט, בחנה הוועדה את האפשרות לחייב תשלום פיצויים לניזוק באופן עיתי ולא כסכום חד-פעמי. בדרך זו שאלת ריבית ההיוון היתה מתייתרת לחלוטין. אולם לאור החסרונות הגלומים בשטה זו, ובין היתר, נוכח העובדה כי הדבר יותיר קשר ארוך שנים בין הניזוק למזיק, החליטה שלא להמליץ על כך.