נדחה ערעורו של הרב אבוחצירא - ישלם מיליוני שקלים בגין עבירות מס

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורו של הרב יקותיאל אבוחצירא ומשפחתו וקבע כי עליהם לשלם שומה של כ-7 מיליון שקלל.

ביולי 2013 קבע פקיד שומה מהיחידה הארצית לשומה ברשות המיסים שומות לשנות המס 2003-2009 לרב יקותיאל אבוחצירא בסך של  13,844,806 שקל. הרב מצדו, טען, בין היתר, כי הוא אינו נותן שירותי דת, אינו מפיק הכנסות בהילולות או באירועים או בכל דרך אחרת וכי אין בביתו קבלת קהל ואין מנגנון לקביעת תעריפים או שעות ביקור.

עוד טען הרב כי הוא לא ייעץ למאמיניו לרכוש דירות מקבלנים, אין לו קשר עסקי עם חברות קבלניות והוא אינו נותן ייעוץ עסקי. הרב דחה את הטענה כאילו עצם נוכחותו באירועים מהווה שירות דת. לטענתו, כספים שניתנו לו הן מתנות שניתנו כמחווה של "הבעת תודה במישור הרגשי" על רקע אישי, חברי ואמוני וללא כל מתן שירות או תמורה, ואין לחייבן במס. באשר לגידול בהונו, טען הרב כי מדובר בכספי ירושה ובמתנות בסכומים ניכרים שהתקבלו לרגל חתונות ילדיו, ובין היתר, שימשו המתנות לרכישת דירות לילדיו.

רשות המיסים טענה כי הרב הוא בעל עסק ויש לו משלח יד במסגרתו הוא נותן לקהל מאמיניו שירותי דת הכוללים, בין היתר ברכות, עצות, השתתפות באירועים וכו'. הרשות דחתה את טענות הרב באשר לנסיבות קבלת הכספים והנכסים בתקופה הרלוונטית לשנות המס שבערעור.

בית המשפט דחה את טענת המערערים כי מדובר במתנות וקבע בין היתר כי: "תפקידו או תוארו, מעמדו או המוניטין האישי האחוז בו הם הנכס מפיק התשואה. מה שמכונה מחוץ לעולם המס, מתנה, חדלה מהיות כזו בראי דיני המס בידי מקבלה אם ניתנה כאמור.  בראי דין המס תוארו, מעמדו ותפקידו של מקבל המתנות הם משלח ידו או עסקו והמתנות הן הכנסה חייבת בידיו כשהמקור "הנכס" שלה הוא אותו תואר, תפקיד, מוניטין, מעמד, בין אם בנוסף למתנות ותרומות מופקת הכנסה מעסק או שכר ובין אם לאו. די בכך כי המתת ניתן בשל מעמדו, תוארו, גם אם ניתן שלא לשם קבלת תמורה ישירה, הרי שהמתת הוא תשואה על הונו האנושי, תכונותיו, שמו, תוארו או תפקידו".

עוד הוסיף בית המשפט כי כשהמתת נעוץ בנוהג, אמונה או מנהג, ברצון לשמר את מעמדו של בעל התפקיד, את המוסד שהוא מסמל או מייצג, כאשר ניתן לזהות מנגנוני איסוף והפקת הכנסה, כאשר קיימת מחזוריות, ציפייה מצד המקבל להכנסות מסוג זה, כאשר מדובר בהיקפים ניכרים, כשהמתת חורג מהמקובל בנסיבות דומות אלמלא תפקידו, מעמדו או תוארו של מקבל המתנה, כל אילו יתמכו בראיית אותה התעשרות כחבה במס וברת מקור. קל וחומר כאשר מקופלת במתת ציפייה או הנחה בדבר תמורה עקיפה, לאו דווקא תמורה בבחינת "שלח לחמך".

עוד הוסיף כי צורך או רצון לקיים מערכת ומנגנון כאמור באמצעות תרומות מעשרות ומתנות ,יהא צורך זה נעוץ באמונה או נוהג או מנהג, במעין ציווי פנימי או מסורתי, הם תמורה עקיפה. במצב דברים שכזה בראי דין המס, המדובר  במתנות ותרומות שהן הכנסה ברת מיסוי. בראי דיני המס מתנה תהא כזו כמתת שמים שאינה ברת מיסוי, בחד פעמיותה, בהקשר נתינתה שאינו נובע ממשלח ידו או עיסוקו של מקבלה (ובכלל זה בני משפחתו), בסבירותה בנסיבות החברה או הסביבה הסוציו אקונומית או הקהילה בה היא ניתנת.

עוד קבע ביהמ"ש כי גם כשאין דרישה מפורשת לתשלום, אך כזה ניתן מכוח נוהג או מוסכמה - הרי זהו תשלום בעד השרות. העברת המעות אינה נובעת מנדבה או התנדבות ספונטנית אלא נעוצה היא באותו נוהג ומקובלה. גם אם התשלום נעשה כאות הערכה ותודה, הרי שזו הערכה ותודה בגין השירות שניתן. כאשר התמורה מועברת למוסד מוכר, תהא היא הכנסה פטורה ממס בידי אותו מוסד. מוסד מוכר ללא כוונת רווח יהא כזה שמטרתו אושרה בידי מי שהמחוקק הסמיכו, שפעילותו היא לשם תכלית מאושרת, ובכלל אילו גמילות חסדים ועזרה לנזקקים. אולם תמורה זו המשולמת לנותן השירות אם אינו מוסד מוכר ומאושר, היא הכנסה ברת מיסוי. תמורה זו אם מועברת לאדם פרטי תהא היא הכנסה בידו. אם העבירהּ למוסד מוכר בתנאים המפורשים בדין, תוכר אצלו העברה זו כתרומה מוכרת ברת ניכוי בכפוף לתנאים ובמגבלותיהם כקבוע בדין.

לדברי בית המשפט, עצם קיומו של מוסד הרב, של החצר, היא התמורה. נוכחותו של הרב עצם קיומו, מיהותו היא התמורה העקיפה להעברות הכספיות או שוות הכסף לידי הצדיק. קל וחומר שעה שהרב מקבל את מאמיניו לשם מתן ברכות ועצות, שעה שהרב וחצרו עורכים הילולות ומשמרים בכך מסורת רבת שנים של קשר בין הקהל והמנהיג הרוחני, שעה שהרב מקפיד להיות נוכח באירועי שמחה משפחתיים כחתונות של מאמיניו ועצם נוכחותו מהווה ברכה כבוד וזכות. "נכון הוא כי המתנות והתרומות ניתנות ככל אשר ידבנו לבו של נותן או נותנת התרומה", נכתב, "אולם קיים ציווי פנימי עמוק למתן מתת זה, קיימת אמונה וקיים צורך. על כן אין זו מתנה שכולה נדיבות וללא תמורה... אמנם  המערער אינו דורש תשלום בגובה כזה או אחר מקהלו אולם קיימת מצדו ציפייה כי המתנות והתרומות יהוו מקור פרנסתו ופרנסת משפחתו, כמו גם מקור להענקת תרומות ונדבות מצד הרב ומשפחתו לנזקקים ולמוסדות שהחצר והמערער קשורים בהם".

לבסוף קבע ביהמ"ש כי יש לחלק את התקבולים שקיבל הרב לשלושה חלקים: האחד, כספי תמיכה- כספים שהוכח בראשית ראיה כי מקבל התקבול היה רק צינור והם הועברו לתרומה על ידי מקבל התקבול- יהיו פטורים ממס, תוך שבית המשפט מדגיש כי "מבלי להכשיר התנהלות זו בעתיד, ניתן לומר כי מקום שהוצגו ראיות לכאורה בדבר העברות כאמור, סכומים אילו אין להביא בכלל הכנסות המערער ויש לראותם שהוחזקו בידו עבור אחרים, הם הנזקקים , תלמידי הישיבות וכיוצא באילו.

החלק השני הוא כספי חצר - כל תקבול שמתקבל לרווחת הרב ובני משפחתו יהיה חייב במס פירותי, תוך שהודגש כי אין מקום להבחין בין כספי החצר שניתנו למערער בקשר עם ברכה או ייעוץ שנתן המערער לתורם בעניין מסוים, לבין כספי חצר שקיבל המערער מתוך אמונה של התורם בצורך להחזיק את המערער ובני ביתו מבלי שהמערער העניק לתורם ברכה או ייעוץ בהקשר מסוים. בהמשך נקבע כי גם אם מדובר בתמיכה של ידידים או מקורבים, עדיין יש למסותה: "העובדה כי חלק מן התורמים הפכו למיודדים עם המערער אינה שוללת תכלית זו בפרט על רקע ההיקפים הניכרים של ההעברות. ברגיל ידידים אינם מעניקים מתנות בסדרי גודל שכאילו ובאופן קבוע. לפיכך, כספי החצר שלא שאין ראיות בדבר העברתם כתרומות וכצדקה מהווים הכנסה בידי המערער".

החלק השלישי הוא כספי מתנות שמתקבלים מחתונות משפחתיות של משפחת המערער – תוך שהודגש כי "מתנות בסדר גודל מקובל בנסיבות, ניתן לומר שהן ניתנות שלא בהכרח בשל מעמדו ותפקידו של המערער והיו ניתנות גם אם אלמלא מקבל המתנה היה המערער או מי מבני משפחתו".

לאחר שנקבעו שלושת העקרונות לעיל, הפחית בית המשפט מהשומה (13,844,806 ש"ח) כספים שקבע כי הוכח על ידי הרב שהם מתנות חתונה או מתנות מחותנים, כספי ירושה או כספי תמיכה, כך שהשומה נותרה על סך של 7,760,211 שקל. התיק נוהל על ידי עורכי הדין שגית כחלון ומאיר פורת מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).

כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין