נוסעת במטוס טענה כי הותקפה מינית. האם אל על תשלם לה?

בית משפט השלום דחה תביעה שהגישה נוסעת נגד אל-על, בטענה שלא טיפלה כראוי בתלונתה על תקיפה מינית שעברה במהלך טיסה מישראל לניו יורק. נקבע, כי הוכח שהנוסעת לא רצתה להגיש תלונה למשטרה ועמדה זו מנעה את המשך הטיפול של אל על, אם לעניין הזעקת שוטר למטוס ואם לעניין ליווי התובעת לתחנת המשטרה בנמל התעופה.

בספטמבר 2016 טסה התובעת מישראל לניו-יורק בטיסה של חברת "אל על". לטענתה, במהלך הטיסה התעוררה בבהלה וראתה את הנוסע כשהוא חופן את  שדיה בידיו ומעסה אותם, ובתגובה קפצה בבהלה והרחיקה את ידיו ממנה. כדי לא להפריע למנוחת יתר הנוסעים, הזעיקה התובעת את הדיילת והסבירה לה תוך סערת רגשות את שארע, אלא שלטענתה זו לא פעלה כראוי כאשר נמנעה מלהפעיל את נוהל הדיווח על אירוע אלימות בטיסה, לא יידעה את הקברניט ולא קיבלה ממנו הנחיות, לא ראתה צורך להעיר את הדיילת הראשית וכן נמנעה ממתן מידע והסבר לתובעת אילו אפשרויות עומדות בפניה. בנוסף, לטענת התובעת, הדיילת צחקה והתייחסה בביטול לתלונה.

רק שעות ארוכות לאחר מכן, מעט לפני הנחיתה בניו-יורק, הגיעה אל התובעת מנהלת הטיסה ושמעה ממנה מה שאירע, אולם גם היא לא מילאה כל דיווח ולא הסבירה לה מהן האפשרויות העומדות לבחירתה לצורך בירור תלונתה. כמו כן, לגרסת התובעת, גם הקברניט לא פעל ולא זימן ניידת משטרה שתמתין בנמל התעופה בניו-יורק, והחברה לא דיווחה למשטרת ישראל גם בחזרת המטוס לארץ ולא העבירה את פרטי הנילון למשטרה בארץ או בארה"ב. על יסוד האמור, הגישה התובעת תביעה נגד אל-על בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה עקב הפרה נטענת של חובותיה כלפיה בהקשר לטענתה על התקיפה המינית שעברה.

התובעת טענה כי ישנם יחסי מרות בין נוסע לבין צוות המטוס בכלל ולקברניט בפרט ומכאן "החובה של בעלת המרות לאכוף את החוק על הנוסע התוקפן" וטענה כי אלעל לא פעלה בהתאם לנדרש ממנה על פי תקנות למניעת הטרדה מינית, תוך שהיא מבקשת להשוות הדין כאן לדין החל על יחסי מוסד אקדמי מול סטודנט. עוד נטען כי הופרה הוראת חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ציבוריים ותקנות הטיס המטילות חובות שונות וביניהן חובה אקטיבית על הקברניט לטפל בנוסע אלים ולתעד פרטי האירוע. עוד נטען כי אלעל הפרה חובתה החוזית כי התובעת לא תפגע בגופה או בנפשה.

אל על מצדה, טענה בכתב הגנתה כי אין נגדה כלל עילות תביעה, בפרט מכוח אמנת מונטריאול, וכי דאגה באופן מידי להעביר את התובעת ממקום מושבה על מנת להרחיקה מהנילון ובמקביל בדקה עמו את האשמות התובעת נגדו. עוד טענה החברה כי הקברניט עודכן בזמן אמת וכמקובל והאירוע נרשם בדו"ח הטיסה. בנוסף, צוות הדיילות התעניין בשלומה של התובעת והעמיד לפניה האפשרות שנציגי החברה ילוו אותה לרשויות במקרה שתבקש להגיש תלונה, אולם היא בחרה שלא לעשות כן.

השופט עדי הדר קבע כי למרות שהסוגיה שבמחלוקת מאד ממוקדת, התובעת פרשה על פני 10 עמודים של סיכומים טענות לביצוע עשרות עברות ועוולות על ידי אל על ללא כל הלימה לעובדות המקרה, לרבות ייחוס עברות פליליות לעובדי אלעל. עוד הוסיף השופט כי נכון לכתיבת פסק הדין לא הוגש כתב אישום נגד הנילון, ומכאן שאף לא הורשע או נמצא אחראי בהליך אזרחי לביצוע עוולה כלפי התובעת. לכן, על בית המשפט לבחון את התנהלותה של אל-על בזמן אמת, כאשר מי מעובדיה לא היה עד למעשים שמייחסת התובעת לנילון.

עוד קבע השופט כי כשם שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בנוגע להאשמות התובעת, על אחת כמה וכמה שגם צוות המטוס היה לנהוג בזהירות רבה ביחס לטענות אלו בזמן אמת. זאת, משום שהצוות לא מוסמך ולא רשאי לנהל חקירות פליליות ואם היה נוקט חלק מהפעולות שהתובעת מבקשת לקבוע כי היה עליו לנקוט, אזי היה עלול לפגוע לא רק בכבודו של הנוסע בטרם נקבעו נגדו ממצאים ע"י גוף מוסמך. אשר על כן, נקבע כי בהעדר הוראות חוק ברורות ביחס לחובות עובדי אל-על במקרה של תלונה על פגיעה מינית, מצופה היה שתהיה הפרדה בין המתלוננת לבין הנילון באופן מכבד ועדין ביחס לשניהם – וכך נעשה.

עוד סבר השופט כי מצופה היה שיינתן סיוע לתובעת לעניין הגשת תלונה למשטרה מיד עם הנחיתה, אולם גרסת החברה מתיישבת עם הראיות שהובאו ובכלל זאת דו"ח מנהל השירות שנכתב במועד הסמוך ביותר לאירוע ע"י מנהלת הטיסה, בו צוין כי הנוסעת בחרה שלא להגיש תלונה במשטרה. בנוסף, מנהלת הטיסה חזרה על גרסתה בבית המשפט. לדעת השופט, ממצאים אלה מובילים למסקנה חד משמעית כי התובעת לא רצתה להגיש תלונה למשטרה ועמדה זו מנעה את המשך הטיפול, אם לעניין הזעקת שוטר למטוס ואם לעניין ליווי התובעת לתחנת המשטרה בנמל התעופה.

בנוסף מצא השופט כי היחס של הצוות, למעט העובדה שלא העירו את מנהלת הטיסה מיידית, היה זהיר ורגיש לנוכח הצורך לאזן בין טענת התובעת לביצוע מעשים חמורים לבין שמירת כבודו של הנילון. זאת, בשעה שמי מאנשי הצוות לא היה עד לאירוע וכאמור אין זה תפקידו או בסמכותו של הצוות לגבות עדויות מהנוסעים. לכך הוסיף השופט שאם הצוות היה חורג מסמכותו ומנהל חקירה וגובה עדויות, הוא עלול היה לחבל בחקירת המשטרה המקומית.

בהמשך נדחתה גם טענת התובעת כי לא נגבתה תלונה כנדרש בתקנות החוק למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק). נקבע, כי אין זה מתפקידו ומסמכותו של ביהמ"ש לבצע חקיקה שיפוטית מרחיקת לכת כהצעת התובעת, שכן המחוקק מצא להחיל החוק ותקנותיו על קטגוריות מסוימות ומובחנות וככל שיש מקום להחיל החוק ותקנותיו על צוות מטוס ביחס לנוסעים - פעולה זו תתבצע לאחר שקילה ובחינה של השיקולים השונים שיש לקחת בחשבון באמצעות דיון בוועדה המתאימה בכנסת.

עוד נקבע כי אין לקבל את טענת התובעת כי אל על הפלתה אותה לעומת הנילון בכך שהעדיפה שמירת פרטיותו. נקבע, כי עמדת החברה לפיה אסור לה להעביר פרטי נוסע אחד לאחר נכונה ואין בה הפליה פסולה כביכול. כמו כן, אם התובעת הייתה מגישה תלונה למשטרה בארה"ב, אזי הייתה נדרשת אל-על להעביר הפרטים לרשות מוסמכת וכך היה מושג האיזון הנכון והראוי בין זכויות התובעת לבין זכויות הנילון.

סיכומם של דברים – התביעה נדחתה, התובעת תשלם לאל-על שכ"ט בסך של 10,000 שקל. בשולי הדברים העיר השופט כי למרות שלא נמצא פגם מהותי בהתנהלות אל על, רצוי שהמדינה תשקול הסדרה של הטיפול של חברות תעופה ישראליות וזרות שקיבלו רישיון לנחות בישראל ביחס לסוגיה הממוקדת של טיפול בתלונות נוסעים על הטרדה ותקיפה מינית במהלך הטיסה.

כתבות משפטיות נוספות ניתן למצוא באתר תקדין