רכבת ישראל תפצה נוסע שאיחר - ונשאר כל הלילה בתחנה

בית המשפט לתביעות קטנות חייב את רכבת ישראל לפצות נוסע שאיחר לרכבת האחרונה והמתין כל הלילה בתחנה עד הרכבת הבאה. נקבע, כי התובע פספס את הרכבת בגלל רשלנות באופן הגדרת זמן ההחלפה שהיה לרשות הנוסעים, אולם מאחר שלא הקטין את נזקו ונשאר בלילה בתחנה – אין לו להלין אלא על עצמו.

התובע רכש כרטיס נסיעה ברכבת מלוד לירושלים וחזרה, במסלול שכלל החלפה בתחנת בית-שמש. בדרך חזרה מירושלים, בשעת ערב מאוחרת, ירד התובע מהרכבת בתחנת בית שמש במטרה לעלות לרכבת האחרת שנוסעת ללוד, אך להפתעתו גילה שהרכבת האחרונה באותו היום ללוד כבר יצאה. כתוצאה מכך, לטענת התובע, נאלץ להישאר בתחנה בבית שמש עד ליום שלמחרת בשעות הבוקר המוקדמות עם יציאת הרכבת הראשונה ללוד.

על רקע זה, הגיש התובע תביעה כספית נגד רכבת ישראל לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה. לטענתו, היה מדובר ביום חורפי וקר, דבר שגרם לו לעוגמת נפש רבה, לא כל שכן שבאותו יום ידו הייתה שבורה ומגובסת ולא החזיק בכסף על מנת להגיע ללוד בדרך חלופית.

נציגי הרכבת, מנגד, העידו שבאותה עת הרכבת מירושלים לבית שמש התעכבה ולכן הגיעה לבית שמש באיחור של 17 דקות. לכן, לפי טענתם, מאחר שמדובר באיחור, יש לפצות את התובע בכרטיסי נסיעה חלופיים ברכבת כפי שנקבע ב"נוהל פיצוי בגין איחור" של משרד התחבורה משנת 2013. התובע, לעומת זאת, טען כי באותו היום הרכבת יצאה מירושלים לכיוון בית שמש בזמן, לא היו עיכובים בדרך וגם הגיע לבית שמש בזמן.

בהמשך אישרו נציגי הרכבת כי לפי לוח הזמנים שהיה מקובל באותה עת, זמן היציאה של הרכבת מבית שמש ללוד היה שלוש דקות לאחר שעת ההגעה של הרכבת מירושלים לבית שמש ועקב כך נותר פרק זמן קצר ביותר לנוסעים שמגיעים לתחנת בית שמש מירושלים על מנת להחליף רכבת ולעבור לרציף שמיועד לרכבת שנוסעת ללוד. עוד העידו כי בעקבות האירוע מושא התביעה שונו לוחות הזמנים של אותן רכבות על ידי יצירת פער זמנים גדול יותר בין שתי הרכבות ממה שהיה קודם, על מנת לאפשר לנוסעים מרווח זמן רחב יותר להחליף בין הרכבות.

השופט הישאם אבו שחאדה קיבל את התביעה חלקית, וקבע כי התובע פספס את הרכבת מבית שמש ללוד לא בגלל איחור בהגעת הרכבת, אלא בגלל רשלנות באופן הגדרת זמן ההחלפה שהיה לרשות הנוסעים שמגיעים ברכבת מירושלים לבית שמש וצריכים להחליף לרכבת שנוסעת מבית שמש ללוד. לפיכך, לדבריו, אין תחולה לנוהל הפיצוי של הרכבת ויש לפצות את התובע בסכום גדול יותר מזה שנקבע בנוהל.

יחד עם זאת, לשיטת השופט, הסכום שתבע התובע (למעלה מ-22 אלף שקלים), היה מופרז ובלתי פרופורציונאלי. בעניין זה הזכיר השופט כי על התובע חלה חובה להקטנת הנזק, ולכן היה עליו לנסוע חזרה לביתו באמצעי תחבורה חלופיים, כגון אוטובוס או מונית, ולא להישאר בתחנה בבית שמש עד ליום שלמחרת. משלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. לאור האמור, תפצה הרכבת את התובע ב-600 שקלים, בתוספת 700 שקלים עבור הוצאות משפט.