צעירים יקרים - המבוגרים "עובדים" עליכם!

צעירים יקרים – מצד אחד, אני מקנא בכם. כל החיים לפניכם, אתם רק מתחילים להגשים את החלומות שלכם, מלאים באדרנלין, מוטיבציה, רצון לשנות, להצליח. אני רואה אתכם במשפחה המורחבת, בהרצאות באוניברסיטה, ברחוב, בטלוויזיה, בכל מקום – העולם שייך לכם. כן, עזבו את ה"פוליטקלי קורקט" - "העולם שייך לצעירים".

מצד שני – אתם מקופחים ומנוצלים. המבוגרים "עובדים" עליכם. לא בטוח שהמבוגרים מבינים ומפנימים את זה, אבל כל אחד ואחת מהם מנצל אתכם. אין לכם כסף לדירה? זה בגלל המבוגרים; אין לכם עבודה? זה בגלל המבוגרים? יש לכם חובות גדולים? זה בגלל המבוגרים. לא יהיה לכם כסף לפנסיה? זה בגלל המבוגרים.

הכל בגלל המבוגרים, ואם אתם שואלים מה זה מבוגרים - מאיזה גיל זה מבוגר? אז האמת שאני לא יודע. אין נקודה שממנה ואילך הצעיר הופך למבוגר. זה מעבר הדרגתי מעולם הצעירים לעולם המבוגרים, ובגלל שזה הדרגתי עם גבול מטושטש, אתם וגם רוב המבוגרים, לא מבינים את המציאות הקשה הזו.

מוכרים לכם סיפור שכולם שווים, הרי ההורים שלכם מבוגרים, הדודים שלכם מבוגרים, אולי גם האחים שלכם מבוגרים, כולם עשו את אותה הדרך, כולם באותה הסירה. אתם משתכנעים – הולכים לצבא, ללימודים, לעבודה, ובקושי גומרים את החודש, נשארים עם חובות גדולים והפנסיה שלכם תהיה נמוכה.

• הנתח של סוחרי היום ישנה את השוק? גם בג'יי.פי מורגן חשבו - וטעו
• חשיפה: הסודות שמאחורי סיפורי ההצלחה של גיבוש שייטת

החובות של המדינה גדלים – מי ישלם את המחיר? הצעירים הגירעון של המדינה גדל וימשיך לגדול. גירעון במילים פשוטות הוא ההפרש בין ההכנסות להוצאות של המדינה. הגירעון השוטף מצטרף מדי שנה לחוב של המדינה – החוב של המדינה הולך וגדל.

החוב של המדינה הוא בעצם החוב שלנו האזרחים. אבל אנחנו לא צריכים לשלם את החוב הזה מחר בבוקר, הוא מתגלגל – המדינה ממחזרת חובות.

אז יש למדינה חוב ששייך לנו והחוב הזה גדל כי יש גירעון שוטף, ולא צריך להחזיר את החוב כי המדינה מגלגלת אותו. מה הבעיה? הבעיה שמתישהו מחזירים חובות, או לפחות מקטינים חובות. הבעיה שלא ניתן להגדיל את החוב היחסי עד אינסוף. הבעיה שיש חובות נוספים שלא רואים אותם במסגרת החובות שהמדינה מדווחת עליהם – כמו החוב של בנק ישראל שההרפתקה שלו בעולם המט"ח - רכישת דולרים, יצרה הפסד עתק שיתגלגל לכיס שלכם – הצעירים (הרחבה על ההרפתקה של בנק ישראל).

מי ישלם את המסים העתידיים? בעיקר צעירים  רגע, מה הבעיה - המדינה מלווה, והיא תמשיך להלוות. נכון, אבל זה לא יכול להימשך לעד. אם היחסים הפיננסים של המדינה נחלשים אי אפשר להמשיך בחגיגה, צריך לשלם את החשבון. הנה כבר עכשיו מדברים על כך שכדי לשפר את המצב ולהקטין את הגירעון יש להעלות מסים. מסים חשוב להדגיש הם מקור ההכנסה הגדול ביותר של המדינה.

• מיליארדים למילואימניקים לפני החג: מענקי 2024 יוקדמו לפסח
• ה-OECD: "צופים צמיחה של 3.4% בישראל ב-2025"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

העלאות מסים ייפלו על כולם גם מבוגרים וגם צעירים, אבל ככל שדוחים את העלאת המסים כך הם נופלים יותר על צעירים ופחות על המבוגרים – אחרי הכל, לצעירים יש יותר זמן לשלם מסים. מעבר לכך, מסים עקיפים (מע"מ) פוגעים יותר בצעירים שמשתכרים לרוב שכר נמוך מהמבוגרים וההכנסה הפנויה שלהם בהתאמה נפגעת יותר עם הטלת מס עקיף.

אז יש גירעון, יש חובות שהם גדולים יותר ממה שאתם רואים ואת זה אנחנו צריכים לשלם. מתי? אף אחד לא יודע בדיוק, מה שברור שיש סיכוי טוב שהמדינה תחזור לתושבים שלה ותגיד – הגיע זמן התשלום. כשזה יקרה, הצעירים הם אלו שיישאו בנטל הגדול.

אה ויש עוד עניין – נניח שהמסים לא יעלו, וכדי לצמצם את הגירעון תהיה הדפסה של שקלים. בנק ישראל ידפיס שקלים כדי לסגור את ההפסדים במט"ח. נו, מה זה אומר? יש עוד כסף במערכת, ערך הכסף נשחק – אינפלציה. אינפלציה היא מס מוסווה. כאשר ערך הכסף יורד, או ערך הסחורות והמוצרים עולה, כוח הקנייה שלכם נחלש, אתם קונים במשכורת פחות מוצרים – זה בדיוק כמו להטיל מסים.

יש רבים שטוענים שהאינפלציה של בנק ישראל לא מספרת את הסיפור האמיתי וכוח הקנייה של הציבור ירד לעומת העבר. אולי זה נכון חלקית, אבל זה הקדימון למה שיכול לקרות כאשר מדפיסים כסף.

מה גודל הגירעון והחוב שלנו? ואם לא השתכנעתם, הנה נתונים - הגירעון בתקציב הממשלה טיפס בחודשים האחרונים ל-3.8% (כאחוז מהתוצר) והחשש שהוא יעלה על 4% - זה הרבה מעל היעד ל-2.9%. העלייה בגירעון מדאיגה, למרות שיש כאלו שטוענים שלכולם יש גירעונות גבוהים, וגם שהחוב לתוצר הוא "רק" 61%.

האמת קצת שונה - הגירעון שלנו הוא השני בין המדינות המפותחות, כשגם לרוב המדינות המתפתחות יש גירעון נמוך יותר. החוב שלנו ביחס לתוצר – 61% אמנם ירד בשנים האחרונות, אבל בעיקר מסיבות מלאכותיות – ריבית נמוכה על החובות, מול עליית תוצר ראלית. החוב שירד הוא הישג, רק שבקצב הנוכחי של הגרעון, אנחנו תוך שנתיים שלוש בחוב של 65% מהתוצר - זה המון.

החוב שלנו והכיוון שלו מדאיגים גם באופן יחסי למדינות אחרות, וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את החוב הנוסף שהעמיסו עלינו הנגידים הקודמים תודות להפסדי המט"ח שלהם.   

נו טוב, איך זה קשור לקיפוח הצעירים? פשוט – ככל שאנחנו מבזבזים יותר בהווה, כך אנחנו מקשים יותר על הצעירים. הדור הבא ישלם על ההנאות האלו, על הגירעונות האלו. הדור הבא ישלם את החובות האלו.

אגב, זה דומה בצורה חלקית, למשפחה שמעדיפה לחיות את הרגע ולא לדאוג לעתיד. אז הם נוסעים לחו"ל, מחזיקים שני רכבים, יש כאלו שאפילו מעדיפים לא לרכוש דירה. הם אולי לא מעבירים לילדים שלהם חובות, אבל הם לא מעבירים לילדים שלהם הון ונכסים. המסר זהה - אין דאגה לדור הבא, שיסתדרו לבד.   גירעונות בפנסיה – מי ישלם? הצעירים מספרים לנו שקרנות הפנסיה החדשות לא גירעוניות כמו שהיו קרנות הפנסיה הוותיקות. אנחנו שבויים בתפיסה שבקרנות הפנסיה נעשה תיקון רגולטורי, אנחנו חוסכים כמו שצריך ובתקופת הפנסיה נקבל קצבה טובה (יחסית). זה לא נכון.

קרנות הפנסיה מבטיחות לכם קצבה שהן יודעות שהן לא יכולות לעמוד בה. זה סוג של שקר לבן אצל המבינים, הבעיה שרוב הציבור לא מבין בפנסיה שלו.

אז ממש על קצה המזלג – הפנסיה שלכם אמורה להניב קצבה חודשית בעתיד, ביציאה לפרישה. הקצבה מתבססת על מספר הנחות, לרבות עקביות והמשכיות בחיסכון, ותשואה מסוימת על ההשקעה. מסתבר שרבים לא מתמידים לחסוך, מסתבר שרבים התחילו לחסוך מאוחר, מסתבר שרבים מושכים את כספי הפיצויים. אבל אלו מצבים שאכן צפוי שהקצבה תהיה נמוכה.

הבעיה היא עם אותם אלו שחוסכים מדי חודש, ומקבלים אחת לתקופה מסמך שמעיד על הקצבה העתידית שלהם. הם אולי לא הכי מרוצים (תמיד רוצים יותר), אבל גם מה שהם רואים לא נכון כי הוא מתבסס על תשואה לא אפשרית.

בעולם של ריבית אפסית, והמציאות הזו ככל הנראה תימשך עוד זמן, היכולת להניב תשואה היא נמוכה במיוחד. כשהתשואה בפועל נמוכה מהתשואה על פי התחזית, הכספים שנחסכים בפנסיה נמוכים ממה שהתחזית מספרת לנו – אז מה שאתם רואים זו תחזית, מה שתקבלו בפועל יהיה נמוך יותר.

חוץ מזה קיים פער נוסף בין המציאות לבין ההבטחות שנובע מסיבה פשוטה – אנחנו חיים יותר זמן. אם חיים יותר זמן צריך לשלם יותר כסף לחוסכים. הלקוחות של קרנות הפנסיה לא מעודכנות וכשיעדכנו אותם יגלו שיש חור ענק. פצצה של ממש. אף אחד לא רוצה שבמשמרת שלו הפצצה תתפוצץ, אז מה עושים, מפוצצים אותה בהדרגה, כל כמה שנים, נותנים מכה קטנה לפנסיות ומפחיתים את הקצבה העתידית.      ואיך זה קשור למבוגרים וצעירים? ככל שהחוסך קרוב יותר לפנסיה, השקר הלבן קטן יותר – הטעות בין הקצבה בפועל לקצבה התאורטית, קטנה יותר. משמע – "עובדים" בעיקר על הצעירים. חוץ מה, כאשר מתרחשות החשיפות לכאורה שהכספים בפנסיה לא יספיקו וצריך לעשות מעשה (אותן מכות קטנות אחת לתקופה), אז איכשהו מי שמשלם את המחיר הם הצעירים, כי מה לעשות – "איך נפגע באלו שיוצאים עוד מעט לפנסיה, ומתבססים על הקצבה". לצעירים יש זמן ממושך יותר לחסוך, הם עדיין לא התפוח האדמה הלוהט, ובכלל – מה הם מבינים? זו גישה פסולה. אבל זו המציאות.

מחירי הדירות עולים – הצעירים ישלמו מחירי הדירות הגבוהים הם במקרה הטוב תוצר של אדישות המבוגרים, ובמקרה הרע – מהלך מתוכנן ומחושב שיוצר אשליית עושר. רגע, אתם אומרים – מה הוא מקשקש, המחירים הגבוהים נובעים מביקוש שעולה על ההיצע, זאת הכלכלה, טמבל.

נכון, אבל – האם אתם באמת חושבים שהמדינה שלנו שיודעת לנצח במלחמות, לפתח ולהמציא מוצרים מדהימים, לשלוח חללית לירח, לא יכולה לתכנן בנייה של 50 אלף דירות בשנה. איך זה שמדי שנה בשנה המדינה נכשלת במהלך כזה פשוט.

אפשר להאמין שזאת הבירוקרטיה, שלטון הפקידים, ואפשר שלא להאמין. אני מאמין שיש המון כוונות טובות, אבל לא מספיק. אם ההנהגה שלנו היתה באמת רוצה להוריד את מחירי הדיור, היא היתה מצליחה.

ולמה היא לא רוצה? כי ככה אתם מרגישים עשירים, ושאתם מרגישים עשירים אתם אוהבים את ההנהגה שלכם, אתם מבזבזים כספים (כי יש לכם כיסוי) ומשפרים את הכלכלה המקומית, אתם מרוצים ומסופקים.

מי זה אתם? גם צעירים אבל בעיקר מבוגרים. הצעירים כבר לא יכולים לקנות דירה. זה כבר לא כמו 15-20 שנה, שזוג צעיר היה יכול ב-60-80 משכורות לקנות דירה, וכל מה שהיה צריך זה לצבור הון מעבודה של שנה, לקבל אם צריך עוד הלוואה קטנה מההורים, והנה מגיעים לדירה. זה כבר הרבה יותר קשה. זה במקרים מסוימים בלתי אפשרי – דירה ממוצעת עולה 140-150 משכורות ממוצעות.   אז גם הפלנו עליהם את החובות שלנו, גם העמסנו עליהם את הפנסיה שלנו, וגם הרחקנו אותם מלקנות דירה. המסקנה פשוטה - "דופקים" את הצעירים. זה אולי לא מכוון, זה לא תמיד ביודעין. אבל, אנחנו המבוגרים מנצלים אותם, את חוסר הידע שלהם, ובעיקר את האמון הגדול שהם נותנים בנו.

הטור הזה לא ישנה את המצב. עולם כמנהגו נוהג, אוטוטו בחירות. המוני צעירים יקבעו יחד עם המבוגרים את הממשלה הבאה. הם יבחרו את המבוגרים שינהלו את המדינה בשביל המבוגרים. רק אל תצפו – צעירים – שמשהו ישתנה.

אתם צריכים להילחם על הזכויות שלכם. אנחנו בישראל. אתם כמו כל קבוצה מקופחת צריכים להגיע לכוח פוליטי אמיתי – בדומה לכל מגזר. כמו שיש מפלגה לדתיים, מפלגה לערבים, מפלגות למיעוטים, צריכה לקום מפלגה לצעירים. ככה תגיעו לשיח הציבורי. בינתיים לא שומעים אתכם ולא שומעים על הבעיות שלכם.

האמת, מדהים איך לאף אחד לא אכפת מכם. התקשורת במיינסטרים, רגע לפני הבחירות, שקועה עד צוואר בפוליטיקה מכוערת, בהשמצות, בהדלפות, בשקרים, בימין ושמאל. כלכלה, קיפוח הצעירים, זה מורכב, זה לא מעניין, זה גם לא עניין בעבר – בעיות כאלו לא מביאות רייטינג... בינתיים.