פרשת ויקרא: לקיחת אחריות ומתן דוגמא אישית

לאחר שהפרשה הקודמת עסקה בבניית המשכן, פרשתנו ויקרא עוסקת בקורבנות שהקריבו במשכן. במסגרת האנשים החייבים בהקרבת הקורבנות מזכירה התורה את הנשיא ואת הצורך בכפרה על חטאו. החשיבות שמייחדת התורה לקורבן הנשיא, מלמדת רבות על הצורך במתן דוגמא אישית ולקיחת אחריות. 

הפרשה שלנו, כשמה פותחת את ספר ויקרא, העוסק ברובו במלאכת המשכן, ועוסקת בהקרבת הקורבנות במשכן. באופן גס, ניתן לסווג את מלאכת הקורבנות לכאלו שמובאים כתרומה, לאלו שניתנים ככפרה על חטא או אשם שביצע המקריב. על אף, שלאדם החי בעולם המודרני, קשה להתחבר לקורבנות ולפרשיות המשכן, בכל זאת נראה שיש מה ללמוד מהן.

חטא הנשיא
בפרק ד', העוסק בקרובן החטאת אותו מקריב אדם ששגה במטרה לכפר על חטאו, משרטטת התורה מדרג היררכי של חוטאים. ראשית, חטאת הכהן הגדול, לאחר מכן חטאת העם, הנשיא, ולבסוף האדם הפרטי. התייחסות התורה לנשיא מעניינת, התורה כותבת, "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶֽחֱטָא", כלומר הכתוב יוצא מנקודת הנחה שהנשיא יחטא. חז"ל הלכו בדרך זו ואמרו על הפסוק "אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו" (תוספתא, בבא קמא ז'). דהינו אשרי הדור שהמנהיגים שלו יודעים להכיר בטעויותיהם ובחטאיהם. 

כמו שכתוב בספר קהלת "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא", אין אדם שלא טועה. הפרשה שלנו מזכירה לנו עד כמה אף אחד לא חסין מטעויות במיוחד לא מנהיגים וראשי העם. יתרה מזאת, התורה מחייבת אותם להכיר בטעויות שלהם, להתחרט ולכפר עליהם. למנהיגים חשיבות רבה בהובלת העם אך לצד זאת גם אחריות כבדה לשמש דוגמא ומופת. התורה מכירה בפגמי המנהיג, ולא מנסה להאדיר אותו לחינם, אלא להעמיד אותו במקום בכדי שיהיה מנהיג טוב יותר.

הנשיא אינו מורם מעם (על אף שהכוח עשוי להטעות לעיתים), ולכן אם חטא עליו להודות ולכפר על כך. תפקיד המנהיג הוא מחייב, הכוח הוא לא רק זכות אלא גם חובה לדרישה לדוגמה אישית.

אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש
בנוסף, מרבית החטאים המוזכרים בפרק, נעשו בשוגג, כלומר ללא כל כוונה לחטוא. אם כך, נשאלת השאלה מדוע על החוטא להקריב קורבן? הרי לא התכוון לחטוא כלל. נראה שהדבר מתחבר לחטאו של הנשיא, גם כאן קיימות נסיבות מקלות, ובכל זאת באה התורה ודורשת להציב רף גבוה של אמות מידה, לנשיא ולאחד העם. 

המסר החשוב העולה מן הפרשה רלוונטי מאד גם לימינו. מנהיגות אמיתי נמדדת לא רק בקבלת החלטות חשובות ואמיצות אלא גם בקבלת אחריות כשטועים. אין אף אדם שהוא מעל החוק, לא מנהיג ולא אף אדם.

הדבר נכון גם לגבי כל אחד ואחד, תמיד אפשר למצוא תירוצים לטעויות שאנחנו עושים, אבל הדבר הקשה הוא להודות בחטא באופן אמיתי ולפעול לתקן אותו. פעמים רבות, אנחנו פוטרים את הטעויות שלנו בסיבות ובטעמים רבים, ובכך משקיטים את מצפוננו. הדרישה להכיר בטעויות היא נכונה לכולם, אין הבדל בנושא הזה בין מנהיג לכל אדם.
>לכל פרשות השבוע