פרשת שמיני: אל מול הלא נודע לפעמים מוטב לשתוק

לאחר שפרשת השבוע הקודמת עסקה בדיני הקורבנות ובחנוכת המשכן, פרשת השבוע הנוכחית ממשיכה בענייני חנוכת המשכן, ומות שני בני אהרון. באופן מפתיע, להודעה על מות בניו, אהרון בוחר להגיב בשתיקה. תגובתו, מלמדת אותנו רבות, על חשיבותה של השתיקה על פני הדיבור, במיוחד במצב שבו עומדים אל מול כוחות גדולים ובלתי מובנים.

פרשתנו, עוסקת ביום השמיני שלאחר תום שבעת ימי המילואים, במהלכם הקדיש משה את אהרון ובניו לתפקיד הכהונה. היום השמיני, נועד לחנוכת המשכן ותחילה מתנהל כמתוכנן, אהרן ובניו מקריבים את הקורבנות המיוחדים ליום זה, משה ואהרן יוצאים לברך את העם, וה' מתגלה לבני ישראל.

חנוכת המשכן מגיעה לשיאה כשהעם רואים את הקורבנות נאכלים על ידי האש, "וַיַּרְא כָּל־הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל־פְּנֵיהֶם". אולם, בדיוק בשיא האירוע מספרת התורה על מות בני אהרון, נדב ואביהוא, "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'".

הקרבת האש הזרה של נדב ואביהוא מביאה למותם, קולמוסים רבים נשתברו בשאלה מדוע מתו בני אהרון? לא נעסוק בשאלה זו. נסתפק בהבנה המקובלת שחטאם היה להקריב אש זרה שלא היתה חלק מציווי ה'.

תגובת אהרון לטרגדיה
סוגיה נוספת שהעסיקה את הפרשנים היא תגובת אהרון למות שני בניו הגדולים. לאחר האירוע, משה פונה אל אהרון בניסיון לנחם אותו, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל־פְּנֵי כָל־הָעָם אֶכָּבֵד. תגובת אהרון לטרגדיה מתוארת בתורה בתמציתיות יוצאת דופן, "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".

הפרשנים, ניסו להבין מה הסיבה שבפשרה שותק אהרון, האם יש בשתיקתו בכדי קבלת הדין או שתיקה של כעס אינסופי או שמא פשוט תגובה סבירה של הלם ופחד?. נראה לי, שגם מבלי לעמוד על טיב השתיקה של אהרון, אין ספק ששתיקתו המתוארת בתמציתיות, נשמעת באופן פרדוקסלי בצורה חדה וברורה.

אם כן מה יש בה באותה שתיקה רועמת של אהרון? נראה שאל מול הבלתי יודע והנעלם, אהרון מבין שלא תמיד יש מה להגיד ולומר. מילים לא יוכלו לתאר את שעבר, כל דבר שיאמר רק יפחית או יגרע מגודל האירוע. מאהרון אנחנו למדים מה כוחה של שתיקה, אל מול דברים עצומים ולא מובנים, אין בה בשתיקה הכנעה, אלא הבנה כי לא על הכול צריך לומר מה שהוא.

חשיבות השתיקה על פני הדיבור
ביטויים רבים נתייחדו לעדיפות של השתיקה על פני הדיבור, כדוגמת הביטוי התלמודי "מלה בסלע משתוקא בתרין", כלומר מילה בסלע שתיקה בשניים. על אף השימוש השגוי הרווח בימינו בתחילתו של הביטוי, משמעותו המקורית היא כי לשתיקה ערך כפול מלמילה. לפעמים שתיקה היא התשובה הטובה ביותר לסוגיות שנות, ובמיוחד לכאלו שאין ביכולתנו לתת עליהם תשובה.

נדמה לי שמדובר במסר חשוב גם בימינו, שתיקה אינה דבר רע והיא לא נתפסת כחולשה כלל ועיקר, ואף להפך היא עשויה להתברר כעצמה. לא על הכל אנחנו יודעים לתת תשובות, ולפעמים לשתוק או לומר בצורה פשוטה שאנחנו לא יודעים, זאת התשובה המושכלת ביותר.

לפעמים אנשים מתחומים רבים נדרשים לשאלות שאין ביכולתם לענות עליהם, לא  מחוסר ידע או השכלה, אלא פשוט מכיוון שרב הנסתר על הגלוי. על כן, מוטב אם במקום לנסות לנבא או לנחש, יגידו כי הם פשוט לא יודעים. הפרשה מלמדת אותנו כי השתיקה אינה חולשה כלל, והיא לא מעידה במאום על כך, ואף עשויה להתברר כתשובה טובה יותר.

המסר הזה, חשוב במיוחד בזמנים מעין אלו, בהם אנחנו נציבים אל מול אירוע שבשלב זה בסוגיות רבות, רב הנסתר על הגלוי. פעמים רבות, אנחנו רואים כי פרשנים מבעים את דעתם באופן נחרץ, למרות שלעתים דבריהם לא מבוססים על ידע או הבנה, אלא פשוט נובעים מהצורך להשמיע ולהישמע.

זה נכון, גם בתחום שלנו, בו מתנבאים אנשים חדשות לבקרים על עתיד השוק, וממליצים לקנות או למכור, להגדיל או להקטין. לכן, מוטב אם כולנו, נקבל על עצמנו את דברי אהרון ונחשוב מספר פעמים האם נחוץ לכתוב ולומר את הדברים.

>לכל פרשות השבוע