אסטרטגיית היציאה מהקורונה מונחת גם על הכתפיים של כל אחד מאיתנו

אין מי שלא מכיר את המונח הפופולרי ביותר בימים אלה: "אסטרטגיית יציאה". מונח שמוזכר בדרך כלל בהקשר של פעולות נדרשות מצד משרדי הממשלה השונים במטרה לצאת ממשבר הקורונה בדרך הטובה והבטוחה ביותר. לדעתי, מונח זה ראוי שיהיה רלוונטי בקבלת ההחלטות עבור כל אזרח בוגר במדינת ישראל. 

משבר הקורונה תפס את התעשייה הישראלית לאחר עשר שנים מתעתעות למדי. המידע שהועבר לציבור הישראלי הציג בעיקר צמיחה ושגשוג, אולם הייתה זו צמיחה מוגבלת – מאחר והיא התרחשה בפלח צר יחסית של התעשייה, הכולל בעיקר גופים המשתייכים לענפי הטכנולוגיה והתרופות. כאשר מסתכלים על כלל הנתונים, ניתן להבחין כי בעשור האחרון הייתה ירידה בתוצר הלאומי, ועלייה בשיעורי ייבוא המוצרים לישראל (על חשבון הייצור המקומי) – התלויה לא מעט במגמת "השוק החופשי" שפרחה מאוד בשנים האחרונות, הגורסת כי העדפת ספק זה על פני ספק אחר תלויה במחיר שמציגים שניהם לאותו המוצר – וכל שיקול אחר אינו רלוונטי.

מי שבוחן מקרוב את הנתונים בוודאי רואה שהם אינם מספרים סיפור של צמיחה. הגירעון המסחרי הסתכם בשנת 2019 ב-84.5 מיליארד שקל. ייצוא הסחורות הסתכם ב-185 מיליארד שקל וייבוא הסחורות הסתכם בלמעלה מ-269 מיליארד שקל (ירידה של כ-1% לעומת 2018). וירוס הקורונה פגע קשות בתעשייה הישראלית והחריף את המצב, שכאמור היה קשה עוד קודם. חשוב לומר; ישראל היא מדינה מתקדמת, והמוצרים שאנו מייצרים לעצמנו ולעולם לרוב אינם נופלים באיכותם מהמתחרים.

החשיבות של התעשייה הישראלית גדולה מאוד גם בשל העובדה שהיא מספקת משרות רבות ופרנסה לאזרחי ישראל. לא מדובר במשימה בלתי אפשרית; מעבר של 10% בלבד מייבוא לייצור מקומי תתרום למשק המקומי שלנו למעלה מ-25 מיליארד ש"ח, שהם "אוויר לנשימה" בימים אלה. לאור זאת, נדמה כי החשיבות בהעדפת המשק הישראלי, בימי שגרה ועוד הרבה יותר במצב היום, היא צו השעה ואמורה להיות בראש סדר העדיפויות של כולנו.

בראייתי, כל אחד יכול לתרום בחלקת האלוהים הקטנה שלו כדי לסייע בעצירת הדימום של העובדים והעסקים הישראלים. ללא אסטרטגיית יציאה אישית שכל אחד מאתנו יתחייב להחיל על עצמו, מספר המובטלים העצום הקיים היום לא יצומצם. לכן, בבואנו לקנות פירות וירקות כדאי לשאול את המוכר מהיכן הם הגיעו ואם התשובה היא מטורקיה או כל מדינה אחרת - ראוי שנצביע ברגליים. כך גם לגבי מוצרי החלב, השימורים, הטואלטיקה, הדגים, הבשר, הקורנפלקס ועוד - הבחירה היא בידינו.

כאשר אנחנו מתכננים את החופשה הבאה שלנו (בתקווה שהיום הזה יגיע במהרה) ראוי שנשקול, ולו רק הפעם, להעדיף לצאת לנופש בישראל ולא בחו"ל. דווקא בשעה זו נתמוך במעשים ולא רק במילים בעשרות אלפי עובדי המלונות, צימרים, מסעדות ועוד. ואם בכל זאת בחרנו לנסוע לחו"ל, בואו נבחר לטוס כחול לבן ולשמור על מקום העבודה של השכן שלנו.

נאה דורש, נאה מקיים; אצלנו ב"אשמורת", למשל, פנינו לאנשי רוח, תרבות ואמנות ישראלים - שעבודתם הופסקה לחלוטין בימים אלה - ויצרנו יחד סדרת הרצאות וסרטונים בהם יוכלו לצפות חברי מועדון הצרכנות שלנו. בכרטיסי האשראי שלנו מבוצעות מדי שנה עסקאות בהיקף של כ-7.5 מיליארד שקל; אנו מנסים שכמה שיותר מהן ינותבו לעסקים ישראלים וליצרנים מקומיים. ומי יודע, אולי המצב ייצר שינוי אמיתי בהרגלי הצריכה גם לאחר שיסתיים המשבר, והעדפת התוצרת המקומית תוטמע ותישאר כברירת המחדל שלנו.

אסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה מונחת גם על הכתפיים של כל אחד מאיתנו, האנשים הפרטיים, ולא רק על הממשלה ומקבלי החלטות. זה הזמן להפגין סולידריות ולהעדיף תוצרת מקומית.

אם כל אחד מאיתנו יתרום בזמנים הקשים האלה, נוכל כולנו לשמור האחד על השני. אחרת, נתעורר כולנו עוד מעט ונגלה שאיבדנו לחלוטין את עצמאותנו הכלכלית, וכמובן שגם מספר המובטלים יעלה עוד יותר. אסור לנו לתת לזה לקרות.

הכותב הינו ארי שטיינברג, מנכ"ל אשמורת - מועדון הצרכנות וההטבות של חברי הסתדרות המורים