פרשת אחרי מות-קדושים: מיהו שעיר לעזאזל?

לאחר שפרשת השבוע הקודמת עסקה בדיני טומאה וטהרה, פרשתנו עוברת לעסוק בתנאים לעבודת הכהן במקדש, ובמתן מספר רב של מצוות מתחומים שונים. בין התנאים נמצא דין מעט מוזר הכולל את השלכת השעיר לעזאזל למדבר, במטרה לכפר על בני ישראל. השימוש במונח שעיר לעזאזל בתורה בא בניגוד מוחלט, לשימוש שלו כיום, דבר שעשוי ללמד, על הדרך המומלצת.

תחילת הפרשה עוסקת בהכנות הכהן הגדול לכניסתו אל המקום המקודש ביותר, קודש הקודשים, ביום הכיפורים. לפני כניסתו, עובר הכהן הגדול שני טקסי כפרה, הראשון כולל שני קורבנות, "פַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה", במטרה לכפר עליו ועל בני ביתו. הטקס השני חורג מן הטקסים אותם אנו פוגשים לאורך ספר ויקרא.

במסגרתו, נדרש הכהן הגדול, לקחת שני שעירי עיזים ולערוך הגרלה ביניהם, אחד יוקרב והשני יישלח לעזאזל, "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל". השעיר שנבחר לה' מוקרב כקורבן חטאת, ואילו זה שלעזאזל נשלח למדבר, לא לפני שהכהן סומך את ידיו על ראשו, ומתוודה על פשעי עם ישראל.

אחת השאלות שעולות מן הטקס הזה, היא האם ראוי להטיל את החטאים שלנו על גורם אחר, ובכך לכפר עליהם, ביום הכיפורים? תשובה אפשרית לכך, ניתן למצוא בשתי עובדות בטקס, ראשית שני השעירים מובאים יחד ללא סימון מראש, כשהם נתונים לתוצאות ההגרלה. שנית, כפי שראינו עוד טרם שליחת השעיר למדבר, מצווה הכהן הגדול לסמוך את ידיו על ראש השעיר לה', ולהתוודות על החטאים של העם.

• פרשת במדבר: להיות עשיר או מלך?
• פרשת בהר בחוקתי: עולם בלי רבית, ועם תספורת כל שבע שנים

אם כך, נראה שהשעיר לעזאזל מגיע לאחר הווידוי והקרבת הקורבן, ואינו מגיע כתחליף לכך. אולי ניתן להציע כי, השעיר לעזאזל הוא אקט סמלי לאחר ההודאה בחטא וכי לא מדובר כלל בעיקר תהליך הכפרה. כלומר, התיקון האמיתי נמצא בחלק הראשון אותו עושה הכהן, החלק השני של שליחת השעיר מגיע רק לאחריו, ומשלים את תהליך הכפרה.

השעיר לעזאזל בחיינו במרוצת השנים, תפס המושג שעיר לעזאזל מקום נרחב בשפה היומיומית, וגם כמונח בעולם הפסיכולוגי סוציולוגי. מושג המסמל הטלת אשמה על אדם, רעיון או קבוצה, לפעמים שלא בצדק, כמענה לבעיה שנוצרה. על ידי מציאת השעיר לעזאזל מוסתת האש מגרום אחד אל עבר גורם אחר שפעמים רבות נמצא בעמדה נחותה יותר.

התופעה הזאת של הסתת האש אל עבר גורם אחר, מוכרת לכולנו, זה קורה בחיים האישיים וגם במרחב הציבורי. קל לנו להאשים פעמים רבות גורמים שונים ומשונים בחוסר ההצלחה שלנו במקום לחפש איפה טעינו. פעמים, לפעולה זו יש השלכות כלפי גורמים אחרים, שלעתים רבות נמצאים בעמדה נחותה מאיתנו. מעבר לפגיעה באחר, הטלת האחריות על האחר, פוגמת ביכולת שלנו להפיק לקחים מהטעויות שעשינו דבר שעשוי "להתפוצץ" במועד מאוחר יותר, ולגרום להשלכות חמורות יותר.

• מיליארדים למילואימניקים לפני החג: מענקי 2024 יוקדמו לפסח
• ה-OECD: "צופים צמיחה של 3.4% בישראל ב-2025"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

גם בעולם העסקי, נשמעים חדשות לבקרים, הסברים רבים ומגוונים מדוע חברה כזו או אחרת לא מצליחה. כשפעמים רבות, כלל הבעיות "נופלות" על גורם אחד, על אף שלאמיתו של דבר הבעיות נעוצות במקומות אחרים, שמנצלים את מעמדם ויכולתם לגלגל את האחריות לאלו שתחתיהם. אל מול, תפיסה זו עומדת התורה, ומבהירה כי השלכת השעיר לעזאזל לא עומדת כנגד קבלת האחריות, אלא לצידה. קבלת האחריות צריכה להיות הצעד הראשון בכפרה על חטא או טעות, ורק לאחר מכן ניתן להסתכל סביב על הגורמים הנוספים.

אם ננסה לקשר לעולמות הכלכלה - הרי שבמובנים מסוימים יצחק תשובה הוא השעיר לעזאזל של רבים מתוכנו, כנראה שלא בצדק. רבים מאשימים אותו בכך שהוא "שודד" את כספי הציבור, שהוא מספק לחברת החשמל גז ביוקר. שוכחים שהוא זה שסיכן כסף וחיפש גז, מצא ורצה להרוויח - זה כל חטאו. מעבר לכך, לא בטוח כלל שמחיר החשמל הגבוה הוא אשמתו - הרחבה כאן.

>לכל פרשות השבוע