פרשת נשא: כולם שווים בחובות ובזכויות

פרשת השבוע נשא ממשיכה לעסוק בתיאור הקמת המחנה והשלמת הקמת המשכן, במסגרתו מתוארת הבאת הקןרבנות של נציגי השבטים למשכן. הקורבן, הוא למעשה הדרך של כל שבט לתרום את חלקו למאמץ הכללי. הדרך בה התורה מתארת את האירוע עשויה ללמד אותנו על האיזון הרצוי בין המעמדות והחלקים השונים בחברה.

באמצע הפרשה, לאחר סיום הקמת המשכן מגיעים נשיאי 12 השבטים כל אחד עם קורבן, "וַיָּבִיאוּ אֶת־קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה שֵׁשׁ־עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר עֲגָלָה עַל־שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן". התורה לא מסתפקת בכך, ומתארת את קורבנו של כל נשיא ונשיא על אף שהקורבנות של כולם זהים.

מדוע אם כך נצרכה התורה להזכיר את קורבנו של כל נשיא ונשיא, ולא הסתפקה באמירה כוללת? נראה לי שהתשובה נעוצה דווקא בעובדה שהקורבן הוא זהה, בכך התורה נותנת מקום לכל שבט לתת את חלקו השווה במשכן ללא קשר לגודלו.

יתרה מכך, קורבנות הנשיאים הם למעשה הדרך של כל שבט לקחת חלק ולהשתתף בעבודת המשכן. העובדה שהקורבנות מתחלקים באופן שווה אמנם עלולה לייצר "חוסר צדק" בשל השוני בגודל השבטים. אך, מנגד היא יוצרת מצב בו כתוצאה מהשוויון השבטים הגדולים לא יכולים לנצל את גודלם בכדי לפגוע בקטנים, ובאותו אופן הקטנים לא נאלצים להישען על הגדולים.

החזק לא קובע והחלש לא מנצל
נראה לי, שהמסר העולה מכאן רלוונטי מאד לימינו בכלל, ולתקופה בה אנחנו נמצאים בפרט. מצד אחד, צריך לפעול ככל האפשר למנוע מצב בו החלשים נתמכים באופן חדד צדדי על החזקים, ומנגד למנוע מצב בו הקטנים או החלשים נרמסים תחת רגליהם של הגדולים והעשירים. נראה שהמסר שעולה מן הפרשה הוא החשיבות של השמירה על האיזון המתאים בנושא.

לצערנו, בתקופה האחרונה אנחנו עדים למצב בו התרחיש השני מתממש והעסקים הגדולים והחזקים נהנים מיחס עדיף וזוכים להטבות השכם והערב. מנגד, העסקים הקטנים והאזרחים במעמד הבינוני מוצאים עצמם כמעט ללא מענה על אף שבימים כתיקונם עמדו בכל המחויבויות שלהם כלפי המדינה.

>לכל פרשות השבוע