פרשת בלק: מה שרואים הוא לא תמיד מה שמקבלים

פרשת השבוע, עוסקת ברובה בניסיונותיו של בלעם לקלל את עם ישראל ללא הצלחה רבה. באופן חריג הפרשה כמעט ולא עוסקת בעם ישראל באופן ישיר, וגם שמה נלקח על שם בלק מלך מואב ששוכר את שירותיו של בלעם.

הפרשה נפתחת בחשש בקרב מחנה מואב מבואם של ישראל, מה שמביא את המלך שלהם בלק לפנות אל בלעם שיקלל את ישראל. בלק, סבור כי לבלעם יכולת להשפיע על המציאות באמצעות קללות או ברכות, "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". בכך, הוא מקווה לפגוע בעם ישראל, "לְכָה-נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ".

> לכל פרשות השבוע

על אף ההפצרות מצד אנשי בלק, בלעם מסרב פעמיים להצעותיהם, בגלל דברי ה' אליו, "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא". אך, בפעם השלישית הוא אכן מתרצה לצאת לאחר שקיבל את התנאי שהציב לו הקב"ה, "וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

בדרך, נתקל בלעם במלאך ה', אך רק האתון רואה את המלאך. מה שמביא אותו להכות אותה על שסטתה מן הדרך, אך אז באופן נסי פותחת האתון ומדברת, וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים". במהלך הדו שיח בין בלעם לאתון פותח הקב"ה את עיניו של בלעם ולפתע מבחין גם הוא במלאך ומבין שטעה. בלעם מסכים לסגת מהשליחות, אך המלאך מציב לו את אותו התנאי שהציב הקב"ה, "לֵךְ עִם־הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר".

לבסוף, כשמגיע בלעם אל בלק, במקום לקלל את ישראל בלעם מברך ומפאר אתי ישראל למורת רוחו של בלק, התרחשות שחוזרת על עצמה שלוש פעמים. משלי בלעם מלאים בתשבחות מתחומים רבים, כשבין היתר הוא מדבר על ייחודיותו של העם, "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" ועל צניעותו הרבה "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".

עם זאת, מיד אחרי דבריו של בלעם, מתארת התורה מקרה חמור בו בנות מואב מפתות את בני ישראל לעבודה זרה, שנושאת גם אופי מיני "הָעָם לִזְנוֹת אֶל־בְּנוֹת מוֹאָב, וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן". הפער העצום שבין דבריו של בלעם על הייחודיות של העם ועל צניעותו אל מול מעשיהם בפועל יוצר תהיות באשר לאופיו של העם בפועל.

> לכל פרשות השבוע

הסבר אפשרי לפער הזה הוא כפול, מצד אחד אכן קיים פער בין מה שרואים מבחוץ לנעשה בפועל. אך מעבר לכך לפעמים תחושת הרוממות והייחודיות גורמת לגאווה מיותרת שמביאה בסוף לנפילה. אמנם, סביר שדברי בלעם כלל לא היו ידועים לבני ישראל, אך רוח הדברים העולה מהם מתחברת לדברים שנשמעו מעמים אחרים על הדרך בה הם רואים את העם.

נראה שהמסר שעולה מכך הוא חשוב עבור כל אדם בפן האישי, לפעמים מחמאות ושבחים עשויים לגרום לכל אחד לאיבוד אחיזה בקרקע, מה שעלול להוביל לנפילה כואבת לאחר מכן. גם אם המחמאות או הפידבקים החיוביים נכונים ומגיעים בצדק, צריך לזכור תמיד להישאר עם שני רגליים על הקרקע וזה לא קל!.

זה נכון גם במישור העסקי, פעמים רבות הסביבה קושרת למנהלים ולחברות מסוימות כתרים ומעלה על נס את הצלחותיהם, אך נדמה שלפעמים כגודל העלייה כך הנפילה. לא לחינם אנשי עסקים רבים שדיוקנאותיהם עיטרו בעבר את כותרות העיתונים מצאו עצמם לאחר תקופה מוזכרים שוב אך הפעם בהקשרים שלילים.

>לכל פרשות השבוע