פרשת כי תבוא: מי לא הרגיש שמנצלים את תמימותו?

בפרשת השבוע בא אל סופו חלק המצוות בנאום משה, לאחריו עובר הנאום לעסוק בקללות ובברכות. בין היתר, מופיע ציווי נוסף על מעמד הר גריזים והר עיבל, במעמד הברכה והקללה, בו הלווים מונים בפני העם את החטאים מהם עליהם להתנער.

בין השלל האיסורים אותם מונים הלווים, נמצא גם האיסור להטעות עיור, "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ". איסור ששעל פניו נראה אלמנטרי, והמיקום שלו יחד עם חטאים חמורים מאד נראה קצת מפתיע. הרי מה כבר נדרש מהאדם לא להטעות עיוור בדרך?

אלא, שלאורך הדורות עד ימינו, האיסור היווה בסיס ערכי ומוסרי למצוות וחוקים שונים בכל הקשור לניצול חולשה או חוסר ידיעה של אדם. כך למשל, כותב הרמח"ל על האיסור בספרו מסילת ישרים: "כאשר יבוא איש להתיעץ בו, ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל לעצמו ממש, מבלי שישקיף בה אלא לטובתו של המתיעץ...אל ייעצהו עצה שתכליתה דבר זולת טובתו של המתיעץ".

הפרשנים לאורך הדורות לא הסתפקו באיסור הצר של הכשלת עיוור, אלא השתמשו בו כתשתית וכצידוק להגבלות וסייגים בתחומים רבים. כשהעיקרון המנחה שעמד כנגד עיניהם הוא למנוע ניצול חולשה או חוסר ידיעה של אדם, בהתבסס על הציווי המקראי.

> לכל פרשות השבוע

אין כמעט אדם שלא חווה תחושה שמנצלים את חוסר הידע או המצוקה שלו, כדי לקדם אינטרס זר. האווירה הזאת אופפת אותנו כמעט בכל תחומי החיים, פוליטיקה, תקשורת, כלכלה צרכנות וכדו'. ההרגשה היא שכולם מנסים לקדם את האינטרס הצר שלהם מבלי להסתכל על האדם שמצדו השני של המתרס.

כל אלה קיימים ביתר שאת בעולם הכלכלי, בו באופן טבעי אינטרס של אחד בא על חשבונו של אחר, והפיתוי הוא גדול. דוגמאות בהקשר הזה לא חסר, על אף שלפעמים נוח לחשוב, שזה מתבטא רק בהונאות ענק, או במניפולציות של גופים גדולים ומתוחכמים, המציאות מלאה במקרים רבים ב"תחום האפור", בין אם זה באמצעות הסתרת מידע או פרסום מידע שגוי או חלקי ובין אם זה באמצעות שימוש לרעה בחוסר הידע של הציבור.

מול אלו, קיימת חובה על הגופים המפקחים לדאוג במה שניתן להרחבת השקיפות, ולקדם חוקים ברוח זו. אך, גם עלינו כתקשורת מוטלת החובה לחשוף ולהאיר זרקור על אירועים מסוג זה, תחום בו לעתים אנחנו נכשלים מסיבות שונות. כל אלו לא פוטרים מכל אדם או גוף להימנע מהטעיה או הסתרה ככל הניתן גם אם זה בא לעתים על חשבון השורה התחתונה.

> לכל פרשות השבוע