פרשת בראשית: גלגול אחריות והאשמת האחר

פרשת בראשית, הפותחת את התורה מספרת את סיפור בריאת העולם, על ידי הקב"ה בשישה ימים, כשביום השישי לקראת כלות ימי הבריאה, בורא הקב"ה את האדם. לאחר השלמת הבריאה, מניח הקב"ה את האדם בגן עדן, "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן־בְעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר". גן עדן, מתואר כמקום מלא בעצים ונהרות, כשהציווי היחיד על האדם הוא לא לאכול מעץ הדעת, "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ".

לאחר מכן (על פי פרק ב') בורא הקב"ה את האישה, בגלל ש"לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" שבהמשך, מקבלת את שמה – חווה. אך במהרה האידיליה נגמרת, כשהנחש פונה אל האישה ומפתה אותה לאכול מעץ הדעת, על אף האיסור. לפי הנחש, הסיבה שהקב"ה אסר עליהם מלאכול מפירות עץ הדעת היא כי בעקבות האכילה הם יתקרבו ליכולותיו של הקב"ה, "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע".

ואכן, האישה לא עומדת בפיתוי ואוכלת מפרי עץ הדעת, ואף מביאה את האדם לאכול איתה, "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל...וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל". לאחר האכילה, במידה מסוימת דברי הנחש מתקיימים והם לפתע מבחינים כי הם ערומים, עובדה אליה לא היו מודעים עד כה.

גם העונש לא מאחר להגיע, כשהקב"ה פונה אל האדם בשאלה רטורית, "הֲמִן־הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל־מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" האדם מסרב לקחת אחריות על מעשיו, ובוחר להטיל את האשמה על האישה ובאופן עקיף גם על הקב"ה, "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה־לִּי מִן־הָעֵץ וָאֹכֵל".

> לכל פרשות השבוע

למרות שהאזהרה מלאכול מפרי עץ הדעת ניתנה רק לאדם, הוא מסרב להיכר באחריות שלו על המעשה, ולמעשה מוסיף חטא על פשע. על אף האמת המסוימת בדבריו של האדם, הוא נענש יחד עם האישה והנחש, והם מגורשים מגן עדן. פיקחון העניים של האדם, והעובדה שהוא מכיר בין טוב לרע מאפשרת לו לכסות את חטאו בטענה אמיתית, תוך שהוא מסיר אחריות מכתפיו.

גלגול האחריות, והטחת האשמה המוכרים לכולנו, אמנם החלו בראשית העולם, אך מלווים אותנו כמעט בכל תחומי החיים. אחד מהאופנים המוכרים של התופעה הוא מצב בו בעל כוח מסרב לקחת אחריות על חלקו בטעות או בכישלון, ומטיל את האחריות על האדם שנמצא מתחתיו בהיררכיה. אך, דווקא המקרה המורכב יותר בו הטלת האחריות נעשית כלפי אדם שמצוי בשותפות עמו או באותה דרגה, בדומה לסיפור בפרשה, הוא שמביא בדרך כלל לתוצאות הרסניות.

שותפות, בין אם היא זוגית או עסקית נבנית על אמון מסוים בין הצדדים ורצון להשיג מטרה משותפת. אך כמו כל קשר בין בני אדם, לפעמים צצות בעיות או שהדברים לא הולכים בדיוק כמתוכנן, ושם מצוי המבחן האמיתי. כל צד יכול להתבצר בטענותיו שפעמים רבות מתבססות על גרעין אמיתי, ולגלג את כל האחריות לפתחו של האחר. אבל בכך, האו פוגע גם בשותפות שנוצרה ובפירות שהיא הניבה, אך בראש ובראשונה בעצמו. חוסר היכולת להבחין בחלק שלנו בטעות או בכישלון, מונע מאיתנו את היכולת לתקן את הדברים שבשליטתנו, ולמעשה מזמין את הפעם הבאה.

> לכל פרשות השבוע