"הקושי הגדול של ניצולי השואה זה לא הכסף אלא הבדידות"
כיום חיים בארץ כ-175 אלף ניצולי שואה, מתוכם כ-25% חיים מתחת לקו העוני, ממוצע הגילאים שלהם הוא 84. ניצולי השואה הכי צעירים הם בני 76 (נולדו ממש בסוף המלחמה). יש כ-10,000 ניצולי שואה עריריים, ולמעלה מ-1,000 ניצולי שואה נפטרים בכל חודש.
מתוך ה-175 אלף כ-65 אלף מקבלים קצבאות חודשיות, רוב הקצבאות מגיעות מהמדינה, אך חלקם מגיעות גם מגרמניה ומוועידת התביעות. הקצבאות מתחלקות לשתיים: ניצולי שואה שמקבלים קצבה חודשית (רנטה), וניצולי שואה שמקבלים מענק שנתי. הקצבאות החודשית מתחילות ב-2,400 שקל בחודש, ויכולות להגיע עד 10,000 שקל בהתאם למצב הבריאותי והכלכלי של הניצול. ככל שהמצב הבריאותי והכלכלי של הניצול קשה יותר, הוא מקבל קצבה גבוהה יותר; "ניצול שואה שמקבל קצבה חודשית וממצה את זכויותיו לא אמור להיות ניצול שואה עני". כך אומרת אורלי סיון, מנכ"לית עמותת אביב לניצולי שואה.
קבוצה נוספת של עוד 130 אלף ניצולי שואה מקבלים מהמדינה מענק שנתי שמסתכם בכ-4,000 שקל. מדובר בסכום קבוע שלא יכול להשתנות בעקבות מצב בריאותי או כלכלי, בניגוד לרנטה החודשית. מדובר בניצולי שואה שעלו מברית המועצות לשעבר, וניצולי שואה יוצאי צפון אפריקה (תוניס, אלג'יר, מרוקו) ועירק.
רבקה שרגא, יועצת התקשורת של עמותת עמך על מצבם הכלכלי של ניצולי השואה: "כשאנחנו יודעים שיש מישהו בארגון שלנו שיש לו בעיה קונקרטית, כמו למשל שאין לו כסף לתרופות או שאין לו כסף לטיפול שיניים אנחנו דואגים שיהיה לו את הכסף לזה. אנחנו עוזרים לו בשקט. יצרנו ל-15,000 ניצולי שואה מסגרות, יצרנו מקום פתוח ובית חם. בעיני היחס בתקשורת לניצולי השואה הוא משפיל, ורבים מהם נעלבים מזה. אנחנו עוזרים לניצולים בצורה דיסקרטית ומכבדת, המכה הגדולה שלהם היא בעיקר הבדידות, הרבה יותר מדברים אחרים. רובם זקוקים בעיקר לחברה, ולכן הקמנו מועדונים שמאפשרים להם לטייל יחד, להכיר חברים ולהעצים את עצמם בחוגים. צריך להיות שם בשבילם, אבל צריך מאוד לכבד אותם, מעבר לעניין החומרי הם צריכים חברה, הכרה והבנה".
בתקופת הקורונה ראינו שהמון פחדים מהעבר צפו אצל הניצולים "למשל כשדיווחו על מחסור בנייר טואלט בסופרים זה הכניס רבים מהם למצוקה מטורפת, שלא יהיה להם מה לאכול. כשהם רואים תורים בסופרים זה מחזיר אותם אחורה, לתקופה בה לא היה להם מה לאכול. בעת הסגרים כשהם שהו לבד בבית הם חשו כאילו שוב מחביאים אותם במסתור, או באסם או בכל מסתור אחר. אנחנו ראינו את זה המון, זה זרק אותם למקומות שאף אחד לא הבין. עם זאת, חשוב לציין שזה רק חלק מהניצולים, יש ניצולים שהקורונה היטיבה עימם למשל יש ניצולת שואה שהייתה תופרת בעברה, אז היא החליטה לתפור מסכות לצוותים הרפואיים של בית החולים הקרוב לביתה, זה נתן לה תחושת שליחות והיא חשה האדם הכי נחוץ בעולם".
עו"ד עדי שטרן, יועצת זכויות בעמותת "אביב לניצולי שואה": "הרנטה המרכזית של ניצולי השואה נקראת "נכי רדיפות הנאצים" סוג הרדיפות שמוגדר ברנטה הזו הוא הרחב ביותר, זוהי הרנטה היחידה שבה בריחה היא הטבה מוכרת, יש לה תנאי של שנת עליה לארץ שזה עד אוקטובר 1953, לכן ניצולי שואה שהרדיפה שמאפיינת אותם היא בריחה ועלו אחרי 1953 לא יהיו זכאים לרנטה".
"אני נתקלת בניצולי שואה שנמצאים במצב כלכלי קשה, בעיקר ניצולי שואה שעלו מברית המועצות לשעבר" הוסיפה עו"ד שטרן. "הרבה מהם נולדו באוקראינה ועם פלישת הגרמנים הם ברחו לרוסיה או לקזחסטן. רובם עלו אחרי 1953 (השנה בה נחתם הסכם השילומים עם גרמניה) לכן הם לא זכאים לרנטה חודשית, ולחלקם אין פנסיה. עם זאת, אם ניצול שואה לא הספיק לברוח למדינה אחרת ונלקח למחנות או לגטאות הוא כן יקבל רנטה חודשית גם אם עלה לארץ אחרי 1953".
