הביקורת של מבקר המדינה על מדיניות המט"ח של בנק ישראל - שגויה

מבקר המדינה החליט לבקר את מדיניות רכישת הדולרים של בנק ישראל. לדעתי, הטענות המקצועיות של המבקר הן שגויות. אבל בכל זאת יש דבר אחד טוב בדו"ח הזה: הוא שם על השולחן את העובדה שהתערבות בנק ישראל בשוק המט"ח מכניסה את בנק ישראל לתוך הפוליטיקה. יש קבוצה קולנית שמרוויחה מההתערבות הזאת (והייתה רוצה לראות הרבה יותר), וקבוצה הרבה יותר שקטה, וכנראה גם הרבה יותר גדולה, שמפסידה ממנה.

בכל מה שקשור לדיון מקצועי, הטענות שגויות מכיוון שהמבקר מנפנף בנתונים לא רלוונטיים. הטענה שיתרות הדולרים גדולות מדי מכיוון שב-2015 הוועדה המוניטרית קבעה יעד של 70 – 110 מיליארד דולרים והיתרות הנוכחיות הן כ- 200 מיליארד דולרים, היא מגוחכת. היא מגוחכת, ראשית, בגלל שבנק ישראל הוא עצמאי בקביעת היעדים. לכן, אם מה שמפריע למבקר המדינה זה שבנק ישראל הצהיר על יעד אחד ובינתיים עושה משהו אחר, אפשר תמיד לכנס את הוועדה המוניטרית ולהכריז שאחרי בחינה מחדש של הנתונים, היעד החדש הוא 250 מיליארד דולרים, או 300, או 500, או כל מספר אחר שירצה את המבקר.

שנית, מבקר המדינה שוכח שב-2020 הייתה התפרצות של משבר הקורונה. אם בנק ישראל לא היה מתערב, למרות שהקורונה השפיעה באופן מהותי על השוק למט"ח, רק בגלל שהוועדה המוניטרית קבעה ב-2015 יעד של 110 מיליארד דולרים, אני לא הייתי מופתע אם מבקר המדינה היה כותב ביקורת חריפה על אוזלת היד של הנגיד.

כנ"ל לגבי הטענה של המבקר כי החזקות המט"ח הגדולות מסכנות את האמינות של בנק ישראל. לצורך ההשוואה, בנק ישראל מחזיק ביתרות מט"ח ששוות כ-46% מהתמ"ג. הבנק המרכזי השוויצרי מחזיק ביתרות מט"ח של למעלה מטריליון דולרים, כ-135% מהתמ"ג השוויצרי. אם בנק ישראל לא אמין בגלל שיש לו יותר מדי מט"ח, הבנק המרכזי השוויצרי הוא הבנק הכי לא אמין בעולם. בכל זאת, הפרנק השוויצרי הוא מטבע חזק, כך שכנראה שהשווקים חושבים אחרת ממבקר המדינה.

אבל מעבר לטיעונים המקצועיים, עולה השאלה הפוליטית. כשבנק ישראל רוכש מט"ח, הוא מסייע ליצואנים וליצרנים המקומיים, ופוגע חזק בצרכנים. הסיוע ליצואנים/יצרנים עוזר גם לעובדים שלהם. אבל כנראה שמרבית היצוא מישראל היה ממשיך גם אם בנק ישראל לא היה מתערב. מי שמסתכל בכותרות העיתונים מלפני 10 ו- 15 שנים, רואה שגם כשדולר היה שווה 4 שקלים, היצואנים התלוננו כי ההתחזקות של השקל תחסל את הייצוא. אם הטענות שלהם היו נכונות, אז היום, כשהדולר סביב ה- 3.20, הייצוא מישראל כבר היה צריך להיות במצב של מוות קליני. כך שההתערבות של בנק ישראל מסייעת לייצוא, אבל התועלת לעובדים היא כנראה לא כל-כך גדולה.

מהצד השני, יש את הצרכנים. כשהשקל מתחזק, הייבוא נעשה יותר זול, טיולים לחו"ל נעשים קרובים מתמיד, ורמת החיים בישראל עולה. לכן, כשבנק ישראל מחליט לרכוש מט"ח, הוא בעצם קובע שהיצואנים חשובים יותר מהצרכנים. זאת החלטה שלא שייכת רק לתחום המקצועי – זאת החלטה שגולשת כבר לתחום הפוליטי, כי היא מתעדפת קבוצה אחת באוכלוסייה, על קבוצה אחרת. אני לא יודע מה המנגנון הנכון לקבוע איזו קבוצה צריכה לקבל תיעדוף. אבל דו"ח מבקר המדינה, עם כל הפגמים שיש בו, יכול להיות נקודת התחלה טובה לדיון ציבורי על מי צריך לקבל החלטות לגבי הפוליטיקה של המדיניות המוניטרית.

ד"ר אביחי שניר
המכללה האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן