שני עשורים להונאה החשבונאית הגדולה בהיסטוריה

בדצמבר 2001,  לפני 20 שנה, קרסה חברת האנרגיה "אנרון", חברה שהייתה לאחת הגדולות בעולם בתחום האנרגיה והעסיקה מעל ל 21 אלף עובדים. הקריסה הייתה באותה העת פשיטת הרגל הגדולה בתולדות ארה"ב ואחת ההונאות הגדולות בהיסטוריה. לפשיטת הרגל הייתה השפעה רחבה מאוד לא רק בארה"ב ו/או לתחום פיננסי צר, אלא גלי ההדף הלכו והתפשטו לכל העולם במספר תחומים. ההשלכות נגעו לתחום המשפטי, חשבונאי, ולתחום הביקורת. הדרישה שתחום הביקורת יהיה הדומיננטי במתן השירותים המקצועיים לחברות המבוקרות לעומת השירותים הנלווים להן, תוך החמרת הקריטריונים לעמידה בדרישות "אי-תלות" של רואי החשבון במבוקר וכן לתחום הבקרה הפנימית בחברות הציבוריות. גם כיום, לאחר שני עשורים, המסקנות ממקרה אנרון רלוונטיות, מיושמות ומדווחות.

השקעות בתחום האנרגיה מאופיינות בסיכונים גבוהים אשר יוצרים תמריץ חזק מאוד מצד החברה לבנות מנגנונים שיאפשרו שליטה על הסיכונים. לצורך כך הנהלת אנרון בצעה מספר מהלכים ובין היתר, בעצה אחת עם פירמת רואי החשבון שלה "ארתור אנדרסון" , ניצלה מצב משפטי שהיה בתוקף עד לאותה תקופה בנוגע לאיחוד דוחות כספיים. החברה הקימה מספר רב של ישויות משפטיות (כך שלא יגיעו לסף המינימלי הנדרש לאיחוד דוחות). אותן ישויות אפשרו לאנרון "לנהל סיכונים" על ידי כך שהשקעות כושלות נותבו לאותן ישויות ובכך אפשרו לחברה להשאיר את ההתחייבויות וההפסדים "בצד" ולא לדווח עליהם בדוחות הכספיים המאוחדים. אך כמו בכל ניסיונות של הסתרה והדחקה, מגיע שלב בו לא ניתן יותר להסתיר.

השפעות הקריסה
חוק "סרבנס אוקסלי", אשר חוקק בעקבות הפרשה היווה למעשה רפורמה בחוק ניירות ערך בארה"ב ושינה, בין היתר, את מרקם הקשרים המקצועיים בין רואי חשבון לבין החברות הציבוריות המבוקרות והטיל דרישות חדשות הן על החברות הציבוריות והן על רואי החשבון המבקרים את דוחותיהן הכספיים. מנהלי חברות ציבוריות נדרשים להצהיר על אפקטיביות הבקרה הפנימית וכן רואי החשבון נדרשים לתת חוות דעת על אפקטיביות הבקרה הפנימית ולצרף אותה לדיווח התקופתי של החברה הציבורית.

הוקם המוסד לפיקוח על רואי החשבון המבקרים חברות ציבוריות (PCAOB) אשר החוק הקנה לו סמכויות נרחבות לביצוע פעולות חיוניות להגנה על האינטרסים של המשקיעים בשוק ההון האמריקאי, כך שכל פירמת רואי חשבון העוסקת בביקורת חברות ציבוריות חייבת להירשם במוסד והיא נמצאת תחת פיקוחו. גם בארץ הוקם "המוסד לסקירת עמיתים", שהינו חברה בת בבעלות מלאה של לשכת רואי חשבון בישראל כשבדירקטוריון החברה ישנה נציגות מתאימה של נציגי ציבור, הבודק את איכות הביקורת במשרדי רואי חשבון המבקרים חברות ציבוריות. בנוסף הוגברה עצמאותו של הדירקטוריון על ידי בחירת דירקטורים עצמאיים שאינם תלויים בישות המבוקרת, בבעל שליטה או בנושא משרה בה.

השפעה נוספת, חשובה לא פחות, של מקרה אנרון נוגעת גם לתיק תיעוד הביקורת (ניירות העבודה) של רואי החשבון או לייתר דיוק לפרק הזמן בו ניתן לסדר את תיעוד הביקורת. כתוצאה ממקרה אנרון נקבע כי על רואה החשבון המבקר להשלים את ניירות העבודה תוך פרק זמן סביר (של 60 יום) לאחר מתן חוות הדעת ולאחר מכן אסור לו למחוק או להשמיד תיעוד ביקורת מכל סוג שהוא לפני תום תקופת שמירת המסמכים. איסור זה נובע מ"הקש ששבר את גב הגמל" בפרשה. במהלך המשפט שנוהל כנגד פירמת רואי החשבון "ארתור אנדרסון" באשר לחלקם בקריסת אנרון, כתב של אחד העיתונים בארה"ב נכנס למשרדי הפירמה וראה כי הם גורסים מסמכים. למחרת התפרסמה כתבה כי פירמת רואי החשבון משמידה מסמכים וראיות ומנסה לשבש את החקירה כנגדה. לאחר כ-3 שנים זיכה  בית המשפט  את הפירמה מאישום בהשמדת ראיות, אך זה היה כבר מאוחר מידי משום שהזיכוי הגיע לאחר קריסת הפירמה.

אין ספק שהקשחת הכללים הן על החברות והן על רואי החשבון מקשים על ביצוע תרמיות ומעילות, אך לצערנו, תקינה לכשעצמה, עד כמה שתהיה מקיפה וגורפת אינה מספיקה, במיוחד כאשר התרמית מבוצעת על ידי ההנהלה הבכירה בחברה. כך היה בפרשת "חפציבה"  אשר לפי כתב האישום ביצעו רישומים כוזבים וזיוף מסמכים בעזרתם יצר מנכ"ל החברה מצג שווא בנוגע להיקף מכירת הדירות והתקבולים. אך תרמיות אינן רק נחלתן של ההנהלה הבכירה,  גם עובדים "רגילים" יכולים לעיתים להערים על הבקרות והמבקרים. כך היה בחברת yes שם מנהלת חשבונות השכילה לרכוש את אמונם של עמיתיה ולנצל את היקף הפעילות הגדולה של החברה על מנת להוציא במרמה כ 30 מיליון ש"ח . ולא רק בחברות גדולות, גם בגופים קטנים מתבצעות מעילות ותרמיות תוך ניצול נקודות תורפה וחולשות. על אף יישום והטמעה קפדניים של תקינה, נהלים ואמצעי בקרה תמיד יהיו כשלים. בחברות עם אלפי ספקים, לקוחות ותנועה יומית של מיליוני ש"ח, גם בחומת ההגנה הקשוחה ביותר ייווצרו סדקים. ומאידך, בחברות קטנות, משיקולי עלות תועלת, לא ניתן ליישם הלכה למעשה אמצעי בקרה מחמירים. כך שבמבחן המציאות, הסבירות לקיום תרמית תלויה רבות ביושרה וההגינות של העובדים.

הכותב הוא רו"ח ומרצה בחוג לחשבונאות  במרכז האקדמי לב ובאוניברסיטת בר-אילן