פרשת "פגסוס" הסיפור האמיתי - והצביעות של היועמ"ש מנדלבליט

פרשת פגסוס היא פצצה מתקתקת.
במחצית השנייה של השבוע שעבר, הבינו שלטונות האכיפה - שוטרים פרקליטים ושופטים – שזה לא יעבור לבד. שחייבים לעשות משהו. שחשיפת השימוש בנוזקה, המכונה במחוזותינו "פרשת פגסוס" (תוכנות סייבר התקפי של NSO לא לבד, על כך בהמשך), היא פצצה מתקתקת המונחת תחת שולחנות העבודה שלהם – דומה ל"פרשת רות דוד" שמערכות ה"צדק" ממשיכות לקבור עמוק מתחת לאדמה 😨

כך החלה פעולת מריחה משולבת: ועדה, כותרות, ציטוטים "מבינים ומזועזעים" מפי הקודקודים ועיקר העיקרים: הסתה מכוונת של תשומת הלב למחוזות אחרים, באמצעות ספינים תקשורתיים. בקיצור, הסיפור המסוכן הזה – בו מערכות אכיפה, משטרה ופרקליטות בחתימות קש של שופטים, מתלבשים על טלפון סלולרי של אזרח, חבריו ובני ביתו, גם ללא כל סיבה חקירתית, רק כי הוא לא= בא= להם= טוב= בעין, אישית, חברתית ופוליטית – בדרך לתפילת אשכבה. 😪

פרשת פגסוס מפחידה, ומאיימת לחסל מי שקרוב אליה, בדיוק כמו פרשת רות דוד. כך קרה שהחלו להתגלגל פעולות משולבות לקבורתה. זה קורה רק אחרי שהסתבר בלי טיפת ספק, שהציבור מאמין לכתבות שפורסמו והתחילו ב"כלכליסט" ולא מאמין למשטרה, לפרקליטות לבתי המשפט ולא לפוליטיקאים בממשלה ובכנסת. הגדרת המשימה: תשכיחו את פרשת החדירה האלימה לפרטיות האזרחים.😑                                                   
מהלך ראשון: קונים זמן. מורחים את הסיפור בהבטחות צדקניות לעתיד טוב. אחרי שמהמשטרה יצאו קולות שהכל בסדר ואם בכלל אז מדובר בכמה "תפוחים רקובים", ואחרי שהמפכ"ל יעקב שבתאי, הכחיש שיש מעקבים בלתי חוקיים, הוא התהפך, בכאילו. וצוטט: "הנחיתי את כל הגורמים לבדוק תחקירי כלכליסט". אחרי עומר בר לב השר לבטחון פנים הצהיר "אין דבר כזה שהמשטרה עקבה אחרי אזרחים" התחיל לומר: "זה מה שנאמר לי, זה מה שהבנתי, ואני יכול לומר שאני הולך באמת לוודא 'ברחל בתך הקטנה' שאכן כך זה מתקיים". וכדי להרוויח יותר זמן הוסיף: "הנחיתי את הגורמים המשפטיים במשרדי ואת צוות לשכתי לערוך בחינה של ההסדרים...". 😠

סגנו, סגן השר לבטחון פנים, יואב סיגלוביץ', שהיה ניצב במשטרה, מפקד אגף חקירות ומודיעין, ממקימי להב 433 שהוביל חקירות כבדות ומתוקשרות ופרש ב 2013, מילא את חובו האישי -פוליטי לתקשורת כשאמר "טוב שיש עיתונות שחוקרת ובודקת" , אבל לא שכח מאין בא והוסיף: "המעבר בין טענה לבין עובדה ומסקנה שמחייבת פעולה – הוא קצת מהיר מדי". אמירה מרחפת, שנכונה לכל דבר, כולל לחקירות המשטרה. למטרת הגנת המערכת, שחס וחלילה לא תתעצבן, לא תידרש לתשובות (ואולי לא תתלבש חלילה על מי מהם) אצו רצו גם החברים והחברות של הועדה לביטחון הפנים. אחרי שכינו את הפרשה "אירוע מכונן", החמיאו ( כמובן, למה לריב,) לעיתונאי שחשף את הפרשה, צעקו זה על זה, סתמו פיות זה של זה הם פסקו ".. אין מנוס מוועדה חיצונית שתחקור את הנושא". בעברית: הרווחנו זמן. 😬

הגענו לבכיר, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: אחרי שאמר "קשה להפריז בחומרת הפגיעה הנטענת בזכויות היסוד שעולה מהתחקיר" ואחרי שהקפיד לציין כי הטענות לא היו מוכרות לו ולאנשי משרדו לפני כן... רץ במהירות האור, ופחות מיממה אחרי שנחשף כי המשטרה אספה מידע על פעיל חברתי, באמצעות נוזקה, שגילתה בין היתר שימוש באפליקצית "גריינדר" להכרויות בין גברים, בעודו נשוי ( רחמנא ליצלן) ורשמה לעצמה להשתמש בזה כ"מנוף לחקירה". 🤔

חשב, דן, פסק והצהיר: אני אבדוק. אתה? אתה הרי ראש המערכת שהשתמשה ומשתמשת במיידעים שהגיעו באמצעות הנוזקות. יותר מזה, ללמדך שמדובר רק באירוע קוסמטי, העמיד בראש הבדיקה מטעמו את עו"ד עמית מררי, המשנה ליועץ, שכנתו במשרד, שהיתה מעורבת עמוקות בתיקי החקירה הכבדים של השנים האחרונות (האם הופעלו נוזקות גם בתיקים אלה?). ליתר בטחון הודיע היועץ שמררי תבדוק את "הפעלת הכלים של המשטרה בשנים 20'-21'". למה להגביל אם התחילו להשתמש בשלהי 2015? אולי בגלל שאלה השנים בהן התקיימו שלל חקירות ראשי ערים ופוליטיקאים, למשל בנימין נתניהו שחקירתו החלה באמצע 2016? 🤨

יממה אחרי, הבין שהכניס עצמו למכשלה שמחמירה את אי האמון בציבור , תיקן את הוראתו באופן מתוחכם במיוחד: "הבדיקה אינה מוגבלת לתקופה מסויימת, ויתבקש מידע נוסף, על פי הצורך". על פי הצורך!. מי יחליט מה הצורך – המשטרה? פרקליטות? היועץ?. ומי ידע על זה? 😠

ובכן, התערבות יש, ועדות יש, כותרות יש גם יש – עכשיו צריך להסיט את תשומת לב הציבור. שימו לב לביצוע: איכשהו הגיע לעיתון "הארץ" סרטון בעניינו של ניצב ג'מאל חכרוש. האיש שהמשטרה שמה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית. הוא תועד מתעלם מקורבן דקירה בכפר כנא. סיפור קשה, עם כותרות סוחפות ( למשל: "אחרי הדילוג מעל הפצוע – נטישת הזירה"). אבל - האירוע קרה בספטמבר 2020. העדויות נמסרו במשטרה מייד אחרי, וגם החקירה התקיימה כבר אז. אבל הסיפור וגם התמלילים הגיעו לתקשורת רק השבוע. 🤫

המפכ"ל הפגין פתאום מנהיגות, יצא בהחלטה 'נחושה', והביא להודעתו של חכשור שהוא יוצא לחופשה יזומה. גם לשר ברלב היתה 'נחישות' בעניין. ורק נשארה השאלה: איפה היה כל זה בשנה וחצי האחרונות? אם זה כל כך חשוב למה חיכו? אולי שמרו למועד המתאים, אולי חיפשו חיפשו עד שגילו משהו מסעיר. 😨

קרה עוד דבר, עוד "גילוי חדש" שהסית את תשומת הלב הציבורית: מכתב שהתפרסם לראשונה השבוע בידיעות אחרונות בו כותב מפקד חיל הים אלוף מיל רם רוטברג, מכתב לרמטכ"ל שלו בני גנץ ולשר הביטחון משה יעלון , ועניינו דרישת חיל הים לרכוש דווקא של צוללות טיסנקרופ, ולא מכרז בינלאומי וספינות מדרום קוריאה. 🥱

יותר מזה, בכירים דאז גם הגיבו על זה והזהירו "מאחורי המכתב מסתתר דבר גדול הרבה יותר...".  לא ברור ולא מעיינן כרגע אם זה לטובת נתניהו או נגדו, אם ישמש או לא את וועדת החקירה שהוקמה ביום א השבוע, אבל - המכתב הזה נכתב באוקטובר 2014. כלומר לפני למעלה מ-7 שנים. איפה הסתתר בשנים הרבות והיגעות בהן דנו, חקרו, בדקו, תבעו ודרשו בעניין הצוללות? הייתה עוד פניה, הפעם בעיתון שבאומץ רב חשף את הפרשה. אתמול, יום ד, כותרת ראשית בכלכליסט "הסתבכות נוספת ב NSO. שלו חוליו פועל בניגוד עניינים ומנסה לרוקן את החברות מנכסיהן". 🤔

האם מרחו אותנו ושכחנו שמישהו חודר לנייד שלנו סתם כך, בלי שאנחנו "ארגון פשע"? 
מסמך של המכון לדמוקרטיה – מצע לדיון בוועדת החוץ והביטחון בעקבות פרשת "פגסוס".  (דובר בפרשה שהתייחסה לטענות "אפל").  מאת: דר תהילה אלטשולר, עו"ד עמיר כהנא, ד"ר רחל ארידור הרשקוביץ.   פרק 2:  "מה מקומה של מערכת פגסוס מבית NSO בתוך "שרשרת ההרג" של מוצרי "סייבר התקפי". 😬

בהמשך למודל 7 השלבים ב"שרשרת ההרג" ( KILL CHAIN ) שפותח על ידי חברת לוקהיד מרטין כדי לחקור ולהבין את השלבים השונים בתקיפות סייבר מופיע הקטע הבא:  " יודגש כי NSO  אינה החברה היחידה שמבצעת פעולות כגון אלה".  בהמשך מופיעות החברות הבאות: "בלאק קיוב" מבית יוצאי המודיעין הישראלי, "קנדירו" עליה נכתב כי היא השנייה בגודלה בשוק הסייבר ההתקפי בישראל. כמו גם  חברת PICSIX , ועוד ישראליות:  RAYZONRE  ,  WINTEGO , SEPTIER   ורינט ואלביט מערכות". 🤑

ביאורים
באור 1: נוזקה (malicious software): הוא שם לתוכנות שנועדו לחדור בחשאי לרשתות פרטיות, לאסוף מידע רגיש  לשמור אותו ולהשתמש בו.    

באור 2: ספין = סחריר. "תכנית יזומה וקצרת טווח המתוכננת על ידי אישים , גופים ציבוריים ו/ או תאגידים המסוקרים באופן ציבורי שמטרתה למקד את תשומת הלב של הסיקור התקשורתי באובייקט אחר. ספין אינו שקר, אלא שימוש מניפולטיבי בעובדות הקיימות  או פרשנות "יצירתית" שלהן,  כשמטרתו מיועדת בד"כ  לשרת בהסחת דעת של אמצעי התקשורת"( מילוג. מילון עברי).  

באור 3: פרשת רות דוד. היא היתה פרקליטת מחוז תל אביב פלילי מ 2002 עד 2010. חקרה, דחתה, פתחה וסגרה תיקים, ביצעה ולא ביצעה עסקות טיעון. נגעה בתיקים הידועים ביותר.  זמן מה אחרי שפרשה נכנסה כשותפה למשרד עורכי הדין של רונאל פישר.

לימים התפרסמו ציטוטים ואירועים מהם משתמע שפישר הציג עצמו כ"יכול לסדר עניינים",  גם בעזרת הקשר האישי שלו עם דוד בעת כהונתה, עד כדי שנחשד בניהול תעשיית מכירה של מידע פנים מהמשטרה והפרקליטות לעניין כוונות ותכניות לחקור גורמים אלה ואחרים. מתוך המשטרה הועבר אליו מידע גם באמצעות ערן ברכה חוקר לשעבר בלהב 433, שהורשע כבר ב 2015 בעבירות קבלת שוחד, מרמה שימוש במידע רגיש על חקירות שמתבצעות ומסירתו לידי פישר.  הוא ישב בכלא וכבר השתחרר.  

אלא שמידע עבר גם מהפרקליטות בתל אביב, וגם עלה חשד למעורבות זרה בהחלטות ביחס לתיקי נחקרים, שכמה מהם נחשפו. אבל - הקטע הזה לא נחקר.  אפשר "נחקר" בכאילו. בתחילת 2016, שבועות אחרי שאביחי מנדלבליט נכנס לתפקיד היועץ המשפטי, הוא הודיע על סגירת תיק החקירה כלפי דוד בנושא תפקודה בעת שירותה בפרקליטות, בעילה של "היעדר ראיות מספיקות להרשעה פלילית", הוא שילם את חובו לחברה כשציין כי "התנהלותה של רות דוד כפי שהתגלתה בחקירה היא בעייתית...".

שנה אחרי יצא דוח  נציב הביקורת על התביעה, דוד רוזן, בעניין סגירתו החפוזה והמהירה, 3 ימים כולל סופשבוע, ואחר כך היעלמותו של התיק  "מסיבות עלומות, כדי לא לומר מוזרות ותמוהות.. שהובילו להחלטה לביעור התיק" כדבריו.   מדובר באחד התיקים הכבדים שהיו בידי דוד בתקופתה, 15 תלונות קשות מאוד של חוקרים ברשות המיסים על הנעשה בצמרת דאז של הרשות.   הסיפורים  עוד ארוכים וקשים, כולל חשד לרצח מקור מודיעיני של יחידת החקירות  דאז.   אלא שככל שנחשפו הגילויים כך  התגבר חשש  שעוד ועוד שמות בולטים וידועים ייחשפו, ונחקרים שהואשמו, נחלצו  או נעשתה/ לא נעשתה בעניינם עיסקת טיעון יידרשו לפתוח את התיקים – ומי יודע מה יימצא.  במקביל כמובן התגברו הקולות והזעקות להקים ועדת חקירה ציבורית – מה שנגמר בחקירה של הפרקליטות. שתוצאותיה: כלום.