העלאת שכר המינימום פוגעת בעובדים - המעסיקים יצמצמו משרות

מחשבות טובות
פוליטיקאים רבים מישראל ומחו"ל מקדמים בימים אלו חקיקה אגרסיבית במטרה להעלות את שכר המינימום. על פני השטח, ברמה הרדודה ביותר - מדובר על מטרה אצילית שיש לה הרבה תועלת, ולכן היא זוכה לתמיכה ציבורית רחבה. התומכים ברעיון נשמעים מאוד רגישים למצוקות החברתיות של המעמד הנמוך ביותר בפירמידה הכלכלית המודרנית, והם מבטאים דאגה כנה לבעלי ההכנסות הנמוכות. האמת שונה לחלוטין - זה צעד שפוגע בעובדים. 

עולם שוויוני יותר
הרעיון שבבסיס שכר מינימום הינו חלוקה צודקת יותר של המשאבים הכלכליים במשק. המצדדים בהעלאת שכר המינימום עומדים לצד העובד הקטן, החלש והעני - אל מול הגוליית הקפיטליסטי; המעסיק תאב הבצע, העושק את עובדיו ונהנה מרווחיות עצומה. לטענתם, שכר מינימום גבוה יותר יגדיל את ההכנסות של מיעוטי היכולת על חשבון בעלי העסקים, הנהנים מנתח רווחים גדול ואפילו מוגזם. כמו רובין הוד מודרני, הם רוצים למסות את העשירים ולחלק מחדש את הכסף לעניים. התמיכה הציבורית נותנת להם רוח גבית, שמקדמת חקיקה נמרצת ומהירה; ופוליטיקאים מנסים לצבור פוליטי על ידי הצעה חדשה וגבוהה יותר לשכר מינימום ארצי. הבעיה היא, שלמרות כל המחשבות הטובות - פוליטיקאים אלו (והתומכים בהם) עושים יותר נזק כלכלי מתועלת, ולמרבה ההפתעה הם פוגעים בעיקר באוכלוסיות הנחשלות (עליהם הם מבקשים להגן).

הבסיס הניו-מרקסיסטי
מעניין לציין כי השקפה זו של שכר מינימום, מתבססת בין השאר על תיאוריות חברתיות מבית המדרש של קרל מרקס, שבידל בין העובדים (כח האדם) ליתר גורמי הייצור (מכונות, חומרי גלם, וכו'). מרקס טען כי המבנה הקפיטליסטי והשוק החופשי מקדמים את מלחמת המעמדות שבין מעסיקים למועסקים, וחזה מהפכה כוחנית ואלימה שבה העובדים יתקוממו מול בעלי העסקים, והמערכת תיחרב עד היסוד. מיותר לציין כי תחזיות קודרות אלו כמו רוב נבואות הזעם של מרקס - מעולם לא התממשו. היום, ניכר מאוד כי המערכת הכלכלית הקפיטליסטית של השוק החופשי, על כל מגרעותיה ובעיותיה, מקדמת את העולם ומובילה את כולנו לרמת חיים טובה יותר ביחס לדורות הקודמים. יש מה לתקן, אך המערכת הינה הטובה ביותר, ביחס לכל חלופה שנוסתה.

נרטיב מוצלח
אך בעולמנו המודרני אין כמו נרטיב טוב לחפות על העדר עובדות תומכות, או אפילו כנגד מידע מדעי סותר. הנרטיב של שכר המינימום הוא שוויון, צדק, מוסר ואצילות חברתית. מי יכול לעמוד מול כוחות ערכיים כל כך גבוהים ורצויים? התשובה היא שמעטים מוכנים להשמיע קול כלכלי ברור בנושא, וכתוצאה הזירה מופקרת ומלאה בהמון להט ופאסון, אך במעט מידע כלכלי אמיתי ואמין. התומכים בשכר המינימום מוכנים להיאחז בקרנות המזבח של כל בדל רעיון מחקרי, שולי ומוגבל, התומך בעמדתם. במקביל, הם בוחרים במודע להתעלם מהזרם המרכזי והעקבי של נתונים כלכליים מדעיים, המציג תמונת מציאות עגומה והרסנית להעלאת שכר המינימום. במאבק הזה, נדמה כי הנרטיב מנצח את המדע.

הכשלים המרכזיים של שכר מינימום
חקיקה של שכר מינימום, מחייבת מעסיקים לשלם לעובדים שלהם יותר כסף עבור כל שעת עבודה. מעסיק קטן שיש לו חנות לייצור ומכירה של רהיטים, נדרש כעת לשלם לנגרים שלו יותר כסף עבור עבודתם. כתוצאה, נתח הרווחים של העסק הולך ונשחק נוכח המס החדש שהוטל עליו (שכר מינימום). אז מה הבעיה? הבעיות הינן רבות ומגוונות, אבל נתמקד בעיקריות: אינפלציה מוגברת, פגיעה בעובדים עצמם, וגידול באי השוויון. נדון בבעיות אלו נוכח תשתית עובדתית רחבה שנאספה על פני מחקרים כלכליים רבים ומגוונים - שנערכו בנושא שכר המינימום בישראל, בארצות הברית ובשאר המדינות המפותחות. לטוב או למוטב, יש לנו כר מידע רחב - שכן חקיקה בנושא שכר המינימום אינה חדשה, ויש לצערנו, נתונים אמינים בפריסה של שנים מרובות מדי, בדבר ההשפעות של העלאת שכר המינימום על הכלכלה, העובדים ובעלי העסקים.

אינפלציה מוגברת
הבעיה הבסיסית היא שבעל העסק לא יכול לשרוד לאורך זמן עם הגידול המלאכותי במבנה העלויות, ובשלב כלשהו הוא יאלץ להעלות מחירים של הרהיטים שהוא מוכר - על מנת לפצות על הגידול בהוצאות. המס החדש מגולגל בפועל לצרכנים, והם אלו שיאלצו לשלם כעת יותר עבור מוצרים ושירותים. מחקרים רבים שנערכו בנושא בישראל, בארצות הברית ובכל יתר מדינות העולם שבהם נחקקו חוקי שכר מינימום מראה כי התוצאה הכלכלית הישירה הינה עליית מחירים. בתקופה של מחירי חומרי גלם מאמירים ועלויות מחייה גבוהות, עוד קצת עצים למדורת האינפלציה "לא תזיק"... עליית המחירים המערכתית המלובה בחקיקה של שכר מינימום פוגעת בכולם ומקשה במיוחד על בעלי ההכנסות הנמוכות.

פגיעה בעובדים
אבל אולי היינו יכולים לבלוע עוד קצת יוקר מחייה (שכאמור - פוגע בעיקר בבעלי ההכנסות הנמוכות), אם היינו יודעים שהעובדים יוצאים מורווחים. אבל זהו שלא! בכל בחינה ארוכת טווח של ההשפעות העלאת שכר המינימום נמצא כי העובדים יוצאים מופסדים. עובדי המגזר הפרטי (רוב העובדים) יעבדו פחות שעות, או בחלקיות משרה קטנה יותר, או שיפוטרו לחלוטין כי לא ניתן להמשיך ולשלם להם את שכר המינימום החדש (העולה על תרומתם השולית לעסק). באופן כללי, בעלי העסקים (בעיקר הגדולים) מוצאים את הדרך לייעל את הוצאות השכר שלהם, שיהיה תואם יותר לערך הכלכלי שהעובדים תורמים למיזם. היינו, לאורך זמן, נמצא שמקצצים לעובדים במרכיבי השכר האחרים (הפחות קשיחים), על מנת לפצות על עליית שכר המינימום. נוכח החקיקה הדרקונית של שכר המינימום - היזמים העסקיים נדרשים לקבל החלטות כואבות על איזה עובדים לוותר, כמה שעות לקצץ, אילו הטבות שניתנו בעבר לא יחודשו וכו'.

בשורה התחתונה - הנתונים הכלכליים מצביעים על כך שרוב עובדי המגזר הפרטי מפסידים כסף, כתוצאה מהעלאת שכר המינימום. כמו כן, כתוצאה מהשיבוש בתהליכי העבודה הרגילים (בשכר הוגן ומוסכם), העסק סובל ומוציא מוצרים ושירותים פחות טובים, בקצב איטי יותר, ובפגיעה נוספת בתחרות העסקית ובלקוחות. גם העובדים נפגעים מהעיוות בשכר שמוביל למצב בו עובד חדש מרוויח כעת בדיוק כמו עובד ותיק ומנוסה, שעבד קשה על מנת להתקדם ולזכות בהעלאת שכר מוסכמת. אותו עובד מרגיש כעת מנוצל וחסר מוטיבציה. כמו בהרבה תחומים אחרים: הכוונה מאוד רצויה, אך הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.

יותר שוויון? לצערנו - לא!
ייתכן והיינו יכולים לקבל את הנזק הכלכלי הרחב של אינפלציה, והנזק האישי לעובדים אם רק היינו משתכנעים שיש כאן ערך של שוויון וחלוקה הוגנת יותר של הכנסות. נניח לרגע בצד את הדיון החשוב מהי החלוקה ההוגנת של הכנסות, ונקבל את ההגדרה המקובלת שגורסת כי צדק חלוקתי מיושם היטב אם הפערים בין הקבוצות השונות באוכלוסייה - הולכות וקטנות. היינו, אם בעלי ההכנסות הגבוהות מרוויחים קצת פחות, ובעלי ההכנסות הנמוכות מרוויחים קצת יותר - כולנו יוצאים נשכרים.

הנתונים בישראל
הנה הבעיה: חקיקה של שכר מינימום לא מפחיתה את הפערים החברתיים - אלא אף מגדילה אותם! במאמר מדעי מצוין שפורסם לפני כשנה (2021) בכתב עת יוקרתי, דנים דר' לב דרוקר ביחד עם גב' קטיה מזירוב ופרופ' דויד נומרק בשאלה: מי משלם ומי מרוויח מהעלאת שכר המינימום? הם עונים על השאלה בהתבסס על עובדות ונתונים מישראל, הן בצד העובדים והן בצד בעלי העסקים. הממצאים שלהם מגלים (כמו מחקרים מקיפים רבים ברחבי העולם) כי חלוקת ההכנסות בעקבות החקיקה של שכר מינימום גובה יותר, הינה פחות שוויונית. הסיבה נעוצה בכך שהעלות הנוספת של שכר המינימום המחודש נופל בעיקר על בעלי עסקים קטנים ובינוניים שאינם יכולים להרשות לעצמם (או אינם מסוגלים נפשית וערכית) לפגוע בשכר או בתנאים של העובדים שלהם. דווקא המעסיקים הגדולים והחזקים תמיד מוצאים את הדרך לגלגל את המס המחודש לפתחו של העובד והלקוח. בעלי הנגרייה בדוגמא שלנו צריכים כל שעה של העובדים שלהם, ומעריכים את ניסיונם והשקעתם של העובדים. לכן, הם סופגים את המס של שכר המינימום, והכנסתם (שהייתה די דלה מלכתחילה) יורדת. ייתכן והם אפילו יאלצו לסגור את העסק ולפטר את כולם. זה לא נרטיב מושך, אבל אלו עובדות כלכליות המגובות במחקרים פתוחים ושקופים לכל.

נאחזים בקש
אם ברור שחקיקה שמעלה את שכר המינימום, פוגעת בצרכנים (מגבירה את האינפלציה), פוגעת בעובדים (פחות שעות, פחות משרות, פחות גמישות תעסוקתית ופחות תנאים נלווים) ומגדילה את אי השוויון (פוגעת בעיקר בבעלי העסקים הקטנים והבינוניים), מדוע יש לה אהדה גדולה כל כך? כי היא פופוליסטית וזולה, אין לה עלות ישירה למדינה (כל העלות המיידית מועמסת באופן שרירותי על כל המעסיקים במקביל; גדולים כקטנים) והיא מניחה שהעובדים ככלל, הם אוכלוסייה נחשלת ונבערת הדורשת הגנות מיוחדות. אין דבר מקומם יותר מהנחה ילדותית זו, של האצילים החכמים המנסים לגאול את הילידים הטיפשים מהחלטות שלהם עצמם. עדיף אולי לחפש נרטיב מחזק ומעצים, עם יותר שייכות וחיבור. כאמור, התומכים בשכר המינימום לא יכולים להגן על עמדתם בעזרת מחקרים מדעיים ונתונים אמינים, ונדרשים בעיקר לסיפורים שונים ומשונים.

אז מה צריך לעשות?
קודם כל: סור מרע (Do no Evil). להפסיק עם החקיקה ההרסנית של שכר מינימום. זה לא עובד ורק פוגע. מה כן? ראוי לנסות ולשפר את חלוקת ההכנסות ולתמוך בבעלי ההכנסות הנמוכות בצורות ישירות יותר, שמעודדות יזמות ויצרנות, שנותנות תמריץ ליציאה לעבודה ולתרומה ממשית לעסקים ולמשק. יש מגוון של כלים הרבה יותר טובים משכר מינימום שיכולים לקדם את המטרות אלו, עם פגיעה מוגבלת יותר בכלכלה. כלים אלו, דורשים מהפוליטיקאים הפופוליסטים שלנו לחשוב קצת יותר, להתעמק בנתונים הרבה יותר ולעסוק בנרטיבים כושלים קצת פחות.
  
המציאות חזקה יותר מהנרטיב המעוות; ברוב ענפי המשק, ובמיוחד כיום (בעידן הפוסט קורונה) יש מצוקת עובדים ממשית. במצב שנוצר, רוב העובדים יכולים וצריכים לנהל משא ומתן ממשי עם המעסיקים שלהם ולקבל שכר הגון, המבטא במידה טובה את התרומה שלהם להצלחת העסק. העובד והמעביד מוצאים את המשוואה המוסכמת שבה כולם מרוויחים. זה לא תיאוריה, זה עובד ועובד טוב - דווקא באותם תחומים שבהם אין התערבות ממשלתית וחקיקתית. נכון הדבר, שישנם בעיות גם בשוק העבודה ה"חופשי", וצריך לטפל בבעיות אלו בצורה נקודתית ומדודה. אבל לא צריך לשפוך את האמבט עם התינוק; שכר המינימום פוגע בלקוחות, בעובדים ובשוויון. הגיע הזמן לזנוח את הנרטיב הפרחוני היפה, ולהתחיל לקבל החלטות המבוססות על נתונים אמיתיים.

 
הלל בש (Hillel@SmartOptions.co.il) - מנהל סיכונים פיננסים בחברת סמארט אופשנס  מרצה במרכז האקדמי לב ובאוניברסיטת בר אילן.