"בתים מלאים כל טוב אשר לא בנית" - הסכנה שבעושר ללא מאמץ

מחקר שפורסם בשנת 2014 בדק מהם הדברים שמדאיגים משפחות בעלי עושר של מעל 10 מיליון דולר. מיד אחרי הדאגה הגדולה ביותר, הדאגה לבריאות, שוודאי אינה ייחודית דווקא לאנשים עשירים, מגיעה דאגה ייחודית לסקטור הזה - הדאגה שלילדים שלהם לא תהיה מוטיבציה להתקדם בחיים, או במילים אחרות שהם ייצאו מפונקים מדי ולא ידעו להעריך את העושר שלהם, וכך יגרמו לעצמם נזק כשיצטרכו לעמוד בזכות עצמם. חלק גדול מהמרואיינים ייחס את הכשלונות של הילדים שלהם לעובדה שהם נתנו לילדים "יותר מדי" (מעניין שאחרים יחססו זאת לכך שהם נתנו להם "פחות מדי").

בעיה דומה, אם כי עם מאפיינים מעט שונים, משקפת זכייה בלוטו - עושר פתאומי שנופל לידים של מישהו מבלי שבאמת הוא עבד וטרח למענו. על פי מחקרים פסיכולוגיים זכיה בלוטו לא העלתה את רמת האושר של הזוכים לאורך זמן. יש אף מקרים שלא רק שהזכיה  לא שיפרה את החיים אלא גרמה ממש למהפך שלילי. צעירה מבריטניה שזכתה בלוטו בגיל 17 תבעה את מפעל הפיס בטענה שהזכיה הרסה לה את החיים. "יש לי דברים חומריים אבל חוץ מזה החיים שלי ריקים". היא דורשת להעלות את הגיל המותר לזכיה ל-18. מעניין שבגלל הנזק שנגרם לה בגלל הכסף הרב בו זכתה היא תובעת עוד כסף ממפעל הפיס. אולי אם תיזכה תתבע אחר כך גם את בית המשפט שסידר לה עוד עושר.

אבל זו תופעה שאינה ייחודית לאותה צעירה חצופה מבריטניה. אנשים שזכו בסכומים גדולים בהגרלות מן הסוג הזה מספרים לעיתים קרובות על התמכרות להימורים, חיי נהנתנות שבסופו של דבר מביאים את הזוכה לפת לחם, גירושין, ועוד צרות נוספות. המשותף לשני המקרים, הורים עשירים וזכייה בלוטו, הוא עושר שמגיע ללא מאמץ והשקעה. בפרשה שלנו משה רבינו מתייחס בדיוק למקרה כזה.

בפרשת ואתחנן מסתיים הנאום הראשון מתוך שלושה של משה רבינו עם פרידתו מעם ישראל ומתחיל הנאום השני הארוך ביותר שהוא עיקרו של ספר דברים. הנאום הזה נקרא גם "נאום המצות", כיון שרובו עוסק במצוות, אך ישנה גם התייחסות לאירועים היסטוריים וכן דברי מוסר של משה רבינו בתחילת הנאום ובסופו. 

• לראשונה מזה עשור: יותר מיליארדרים אמריקאיים מסיניים; מי נמצא בראש הרשימה?
• UBS: "צופים 45,000 מיליונרים בישראל עד 2029"

בין השאר מזהיר משה מהעושר בו יזכה עם ישראל עם הכניסה לארץ ישראל, עושר אותו לא עמלו להשיג. משה לא אוסר להשתמש בעושר הזה, הוא רק מזהיר מפני השלכות אפשריות: 

גם פה ישנו חשש שהעושר והשפע יגרמו לשכחת ה', אולם נראה שיש הבדל בגורם יצירת העושר. בעוד בפרשת ואתחנן העושר מגיע מעצמו ללא טרחה: "אשר לא בנית... אשר לא מילאת... אשר לא חצבת... אשר לא נטעת". בפרשת עקב, הפרשה הבאה, העושר מגיע בעקבות העבודה של האדם. אתה בונה את הבתים, והבקר והצאן מתרבים, מן הסתם עקב טיפול מסור, גם הכסף והזהב לא מתרבים מעצמם.

• בנק ישראל מבהיר - "שטר ה-200 ש"ח לא יבוטל"
• בנק עם שורשים אפלים: הבנקאות הנאצית בשואה
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

למרות השוני, רואים שהסכנה המוזכרת בשתי הפרשות זהה. גם העושר שמגיע על ידי מאמץ ועבודה בפרשת עקב, וגם כזה שמגיע ללא מאמץ בפרשת ואתחנן, עלול לגרום לשכחת ה'. האם יש הבדל בין דרכי השגת העושר מבחינת הסכנה שהם מייצגים?

נראה שהרמב"ן בפרושו לפרשתנו מתעלם מהדגש בפסוקים בפרשה שלנו על כך שעם ישראל לא התאמץ להגיע אל העושר הזה. אך הספורנו שם דגש על האספקט הזה בפרשתנו: "אשר לא בנית: שהשיג עושר בלא עמל. השמר לך: כי עושר קנוי בזה האופן גורם ברוב (על פי רוב) להימשך אחר התאוות, ובהן ישכח האדם את עושהו".

אומר הספורנו שדווקא עושר שמגיע ללא מאמץ יש בו סכנה מיוחדת להידרדרות לנהנתנות ודקדנטיות שסופה התנוונות ואובדן הערכים. גם המלבי"ם מדגיש את ההבדל בין עושר שהושג בעמל לכזה שנפל מהשמיים: "וגם בזה יש הבדל... אם ישיגנו על ידי עמל ויגיע כפים, יזכור תמיד מעמדו הראשון... אבל אם אח"כ השיג עושר גדול ומטמוני מסתרים בלי עמד ויגיעה אז לרוב ישכח מעמדו הקודם".

נראה שעושר שמגיע על ידי עמל המוזכר בפרשת עקב משקף יותר מכל חשש מפני גאווה ותחושה של האדם שכל מה שיש לו זה בזכות יכולתיו. לכן בפרשת עקב מוזכר גורם נוסף: "ורם לבבך ושכחת...". יש הרואים בגאווה דבר חיובי, אולם התורה מתייחסת אליה באופן שלילי. אדם אמנם צריך להכיר ביכולתיו ולשמוח עליהם, אך לא להתגאות בגינם.

העושר שמגיע ללא  עמל לעומת זאת מייצג סכנה אחרת - שקיעה בנהנתנות ושכחת המשמעות הרוחנית של החיים. אדם כזה לא רכש את העושר באופן הדרגתי ובמאמץ, ובקלות הוא נוטה לזרוק את החיים הקודמים ולהיכנס באחת אל תוך חיי השפע מה שגורם לו במהרה לאבד את האיזון. גם אדם שנולד לתוך שפע מבלי שטרח בשבילו עלול לעיתים לא להבין את משמעות העושר ואת הקושי הנדרש להשגתו אצל אנשים אחרים, מה שעלול במקרים מסוימים להביא לזלזול, נהנתנות ובזבוז. 

בשני המקרים התורה מזהירה שלא לשכוח את ה' ולא לשכוח את העבר - "אשר הוציאך מארץ מצרים" - הזמן בו היינו עבדים וחיינו בעוני ובקושי כעם. גם שנים רבות אחרי שאיננו עבדים וחיינו שונים בתכלית, זכרון העבר מבהיר לנו את הנקודה החשובה: עושר הוא מצב מקרי שיכול להתחלף להשתנות ולהעלם. גם אם זכית בו במאמץ וגם אם הוא נפל לך מהשמיים תזכור תמיד שיש גם מצבי חיים אחרים, תלמד להעריך את המצב הנוכחי ונהג בו בזהירות לבל יאבד ולבל יגרום לך נזק רוחני או גשמי. 

פרשת ואתחנן: האתגר הגדול מגיע דווקא כשיש שפע