עוני יחסי ועוני מוחלט - "לא יחדל אביון" או "לא יהיה בך אביון?

במדינת ישראל התפתח פולקלור מעניין סביב מספר אירועים שחוזרים מדי שנה. אחד מהם הוא "פסטיבל העוני" הנחגג אצלנו בסביבות חודש ינואר, עם פרסום נתוני העוני השנתיים של הביטוח הלאומי הטוען בעקביות למספר בלתי נתפס של עניים בישראל, או כפי שהם מתוארים בעיתונים "מיליון ילדים רעבים". אלו, המסתובבים לא פעם עם אייפונים ובגדים ממותגים, ממהרים להוכיח את הטענה ולהשביע את רעבונם בהסתערות על ההמברגוריה המקומית, שם נמכרים המבורגרים ב-40 שקלים לחתיכה (לא כולל שתיה). הכי חשוב שלא יהיו ילדים רעבים. פרסום דו"ח העוני נותן את האות למהדורות חגיגיות בעיתונים המרכזיים ובמהדורות החדשות בטלויזיה הכוללים דוגמאות מייצגות לאותם מיליוני עניים החיים בישראל עם תמונות של מקררים רקים ואנשים קשי יום, מתוך ההנחה הברורה שככה בדיוק חיים כל אותם מיליוני עניים מדו"ח העוני השנתי. 

אם משתקפת ציניות מסוימת מהפסקה הקודמת, אין היא נובעת מכך שאנו מכחישים את העובדה שישנם קשיים כלכליים משמעותיים בישראל ושישנם אנשים שבאמת מתמודדים עם משברים כלכליים עמוקים. הסיבה המרכזית לכך היא, כמובן, יוקר המחיה שנובע מחוסר בתחרות ומרגולציה שיוצרת חסמים ומכשולים בדרך להשגתה. זאת מלבד מקרים של אנשים ספציפים שנקלעים לקשיים בנסיבות אישיות, ויתכן שהמדינה לא עושה מספיק על מנת לסייע להם. 

חיצי הציניות נשלחים רק אל עבר השיטה שבה נמדד העוני בישראל, שהיא השיטה  היחסית שיוצרת אבסורדים בלתי נתפסים. השיטה הזו, הקובעת את קו העוני לפי ההגדרה של "50% מההכנסה הפנויה החציונית למשפחה". יוצרת מצב שלעולם לא יפסק העוני. יתרה מזאת, ככל שהמצה ישתפר וההכנסה הפנויה תעלה, תעלה גם הסבירות לכך שיותר ויותר אנשים יוגדרו כעניים. לעיתים קרובות אנשים שמצבם הכלכלי השתפר נכנסים להגדרה של עניים לפי ההגדרות הללו. 

כותרת ראשית

איום גרעיני וקריסה כלכלית: אלף ימי מלחמה באוקראינה

גלובל | אדיר בן עמי | 21:52

- כל הכותרות

הנאסד"ק עולה ב-0.8%; סופר מיקרו מזנקת ב-31%, וולמארט עולה ב-4%

איום גרעיני וקריסה כלכלית: אלף ימי מלחמה באוקראינה

סוכנות S&P משדרגת את דירוג טבע ל-BB; תחזית חיובית על רקע צמצום החוב

עם מעלית ייעודית למכוניות - הפנטהאוז שניימאר רכש ב-54 מיליון דולר

דוחות אקספנג - מה קורה בשוק ה-EV בסין?

0% הון עצמי לרכישת דירה בתל אביב: איפה זה והאם יש כאן קאץ'?

מניית C3.ai מזנקת ב-20% בעקבות שותפות אסטרטגית עם מיקרוסופט

למונייד מזנקת - צופה מעבר לרווחיות עוד שנתיים, ומחיר מניה של 90 דולר

התשואה על אג"ח ממשלתי ל-10 שנים - 4.5%; ומה התשואה על אג"ח ארה"ב

הבנקים ירדו 0.3%; אלביט עלתה 5%, משק אנרגיה ירדה 7%

משרד האוצר וההסתדרות הגיעו להסכמות בנוגע לתקציב 2025

האם הסכם בעל פה על שכר טרחה יכול להחליף הסכם כתוב?

וולמארט מכה את הציפיות ומעלה תחזיות: הכנסות הרבעון השלישי עקפו את ה...

מה ישפיע על השוק בטווח הקצר? דוחות אנבידיה

ההוצאות בכרטיסי אשראי בדרום התאוששו בצפון הירידה נמשכה

מנורה מבטחים משקיעה מעל חצי מיליארד שקל במעונות סטודנטים בבריטניה

"פנינת העמק": שכונה חדשה תבנה במגדל העמק - כמה עולה דירה חדשה?

לראשונה מזה 3 שנים: אלוט מציגה רווחיות ועוקפת את צפי האנליסטים

היזם שילם כ-40% מעל מחיר השומה - ועשרות דירות ייבנו בחריש

"הכסף המוסדי מהווה רצפה לשוק המקומי; חזרת משקיעי הריטייל תביא לאפסי...

עוד תכניות

ניקח דוגמה תיאורטית. נניח שהכנסה הפנויה הממוצעת הוא 7000 שקל. אדם שהכנסתו הפנויה הממוצעת היא 3600 שקל לפי זה אינו מוגדר כעני. כעת השתפרה ההכנסה הפנויה המוצעת ל-8000 שקל, ואילו אצל אותו אדם היא השתפרה ל-3900 שקל. בעולם של אפס אינפלציה (כפי שהיה בישראל זמן ארוך) מצבו הכלכלי של אותו אדם השתפר מכל הבחינות, אך הוא נכנס באופן רשמי למעגל העוני, כי מצבם של האחרים השתפר יותר. 

דוגמה לאבסורד הזה  ראינו בתקופת הקורונה, בה ירדה ההכנסה הפנויה ולכן נרשמו פחות עניים, שהרי 50% מההכנסה הפנויה נקבע כעת ברמה נמוכה יותר. כך, במצב בו רבים באמת נקלעו למצוקה הנתונים הרשמיים הראו על פחות עניים. 

האלטרנטיבה האפשרית לכך היא קביעת קו עוני אבסולוטי המתייחס לסל מוצרים מסוים שאם אדם לא מצליח להשיג אותו הוא יחשב עני. ישנם גם הגדרות אבסלוטיות המתייחסת לגובה ההכנסה, בלי קשר להכנסה של אחרים. באו"ם לדוגמה קובעים "עוני מוחלט" כהכנסה יומית של שני דולר אמריקאי לאדם. יש אפשרות לשילוב בין עוני יחסי לעוני מוחלט, שכן סל המוצרים הבסיסי הנצרך במדינה מערבית שונה מכזה במדינת עולם שלישי, וכן לעיתים הוא תלוי תרבות או סטנדרטים מקובלים, כך שניתן לקבוע סל מוצרים תלוי תרבות שיקבע את קו העוני, אולם המדידה ביחס להכנסה של אחרים יוצר עיוותים בלתי נסבלים. 

ההצדקה לשימוש באופן יחסי ולא באופן מוחלט הוא הטענה שתחושת העוני היא סובייקטיבית וקשורה גם להשוואה לסביבה ולתרבות בה אדם חי. יש אמת בטענה הזו, אולם ההגדרה הנכונה שלה היא "פערים חברתיים" ולא "עוני". הבלבול בין שני המושגים הללו יוצר עיוותים רבים. ההקשר האוטטמטי שעושים בתקשורת ובציבור בין המילה "עני" לבין מקררים ריקים וילדים רעבים יוצר רושם מוטעה שנובע מהשימוש במושגים "קו העוני" ו"דוח העוני השנתי". גם המדיניות הציבורית נפגעת מכך. אם אני עני בגלל שאני מקנא באוטו החדש של השכן, זה לא אומר שהמקרר שלי ריק ושהילד שלי רעב, והמדיניות הממשלתית לטיפול ב"עוני" כזה, או נכון יותר, בפערים החברתיים הללו חיייב להיות שונה, מאשר במצבים של עוני אמיתי שבאמת כולל מקררים ריקים וילדים רעבים. 

בפרשת ראה ממשיך משה רבינו בנאום הפרידה השני שלו, בו הוא מזכיר מצוות רבות. בין השאר מוזכרת מצוות שמיטת כספים. אחת לשבע שנים נדרש המלווה לוותר על  הלוואתו ללווה שלא השיגה ידו לשלם את חובו:

"מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה, כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'". 

הישום המעשי של המצווה הזו מורכב  וקשה ולא נדון בו כעת. אולם התורה מבטיחה שלעתיד לבוא לא יהיה בו כל כך צורך, שכן לא יהיו עניים שלא יוכלו לעמוד בתשלום חובם: 

"אפס, כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך נחלה לרשתה, רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך... כי ה' אלוקיך ברכך כאשר דבר לך, והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט..." 

כלומר, מתואר פה עתיד אוטופי בו עקב קיום התורה והמצוות לא יהיו כלל עניים בארץ ולא יהיה צורך בהלוואות וגביית חובות בעיתיים. 

למרבה ההפתעה, כמה פסוקים מאוחר יותר מתוארת מציאות אחרת לגמרי. התורה קוראת לאדם שלא לחשוש מהלוואות לעניים, גם אם מתקרבת שנת  השמיטה, ומדגישה את הצורך לעזור לחלשים כל מצב. במסגרת הדברים אומר הפסוק:

"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצווך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך, לענייך ולאבינך בארצך".

הסתירה בין שני הפסוקים ברורה והעסיקה מפרשים רבים במשך הדורות. הפסוק הראשון אומר "לא יהיה בך אביון", כלומר תתכן מציאות כזו בה אין עניים כלל. הפסוק השני אומר "לא יחדל אביון מקרב הארץ" - כלומר תמיד יתקיימו עניים בעולם גם לעתיד לבוא. פתרונות שונים ניתנו לסתירה זו  (גם בשנה שעברה הוצג פה פתרון אפשרי לסתירה הזו), אולם אנו רוצים להציע שההבדל נעוץ בהבדל בין עוני יחסי לעוני מוחלט. 

מיגור העוני המוחלט אפשרי בהחלט. לא רק שהוא אפשרי, אלא העולם כולו ומדינת ישראל בפרט עשו צעדים עצומים לקראת השגת מטרה הזו. העוני הקיצוני בעולם, בו ילדים גוועים ברעב ואנשים הולכים לישון רעבים קיים, אך הוא הולך ופוחת בצורה מהירה יחסית, כך על פי נתוני הבנק העולמי וגורמים נוספים:

אנו הולכים ומתקרבים במהירות מפתיעה לתיאור האוטופי של "לא יהיה בך אביון", לא רק בעם ישראל אלא בכל העולם, בכל הקשור לצרכים הבסיסיים של האנושות - מזון ושתיה, רפואה סבירה, קורת גג וצרכים בסיסיים אחרים, שבזכות הטכנולוגיה, הגלובליזציה והשוק החופשי מצליחים להתפשט בעולם כולו בקצב מהיר. חסר אמנם עוד הרבה כדי להשיג אותו בשלמותו, אך נעשים מאמצים וישנה התקדמות מרשימה בכיוון.

יחד עם זאת, ישנו עוני שלא יעלם לעולם, שכן הוא חלק טבעי לחלוטין מהחברה האנושית. ישנם עיסוקים שונים, וכשרונות שונים וכל אחד מתפתח בדרכו וממילא יתן פרי שונה. לא כל דבר נמדד בכסף, ואנשים באופן מודע בוחרים לעיתים קרובות במקצועות פחות רווחיים כיון שהם מחשיבים דברים אחרים כחשובים יותר. כמו כן, רמת הכשרונות וההישגים מתשנים, ולעיתים הדבר גם תלוי במזל או בנסיבות, וכל ניסיון לכפות שוויון מלאכותי נידון לכישלון, שכן אם אין קשר בין הפירות אותם אני קוצר על מעשי לבין המאמצים שלי, מדוע שאתאמץ? כך באופן טבעי נוצרים הבדלים בחברה, והם תמיד יתקיימו. 

עצם העובדה שהם תמיד יתקיימו לא מלמדת על כך שאין עניין לנסות לצמצם פערים מסוימים במידת האפשר. בעיקר ראוי לפעול לצמצום פערים שנובעים מחוסר בהזדמנויות או מגורמים אחרים שאינם תלויי מאמץ וכשרון, אולם לראות בחוסר שווין שווה ערך לעוני מוחלט הוא טעות מבחינת היחס והגישה. 

לכן אומרת התורה, "לא יחדל אביון מקרב הארץ". אביונות כזה, במשמעות של מחסור ביחס לסביבה ותחושה סוביקטיבית שלי יש פחות תמיד תתקיים, וגם בה יש לטפל במידת האפשר, אולם בסדר עדיפות משנית, לאחר שהקדשנו את מירב המאמצים לטיפול בעניים באמת. טיפול וסיוע גם בעוני היחסי יביא ברכה למסיייע והיא רצויה וטובה ולכן הפסוק קורא לאדם לא לחדול מכך ומבטיח ברכה למי שעוסק בכך. 

ניתן להמחיש את הדבר באמצעות הלכה מעניינת. בפסוק בפרשה שלנו נכתב שצריך לתת לעני "די מחסורו אשר יחסר לו". כמה זה "אשר יחסר לו"? אומרת הגמרא (כתובות סז): "די מחסורו - אתה מצווה עליו לפרנסו ואין מצווה עליו לעשרו" - כלומר, אין חיוב לתת צדקה לעני עד שיהפוך לעשיר, אלא לפי מה שהוא צריך כדי להתקיים. אולם הגמרא ממשיכה ואומרת: "אשר יחסר לו" - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין". כלומר הדגש חלק השני של הגמרא הוא על המילה "לו". תחושת העוני היא סוביקטיבית, אדם שהיה עשיר ("בן טובים") והיה רגיל לרכב על סוס, הרי שמבחינתו הוא חסר, ולכן יש לדאוג לו לסוס לרכב עליו. אולם ברור ומובן מאליו שהכוונה שאם אני צריך לבחור בין אוכל לעני שאין לו מה לאכול, לבין סוס לרכב עליו לבן הטובים הזה, הרי שיש לדאוג לעני לאוכל ורק לאחר מכן לסוס לבן הטובים. 

כלומר, ההלכה מכירה בקיומו של עוני סובייקטיבי ומצריכה התייחסות אליו, אולם אין להעדיף טיפול בעוני כזה על פני טיפול בעוני אמיתי שבו לאדם אין מה לאכול או שהוא חסר צרכים בסיסיים. פערים וצרכים סוביקטיביים תמיד יתקיימו איתנו. היכולת למגר עוני מוחלט ואמיתי, לעומת זאת, נמצא ממש בהישג ידינו. המאבק בפערים קיצוניים בחברה חשוב, אולם הוא לא יביא למיגור הפערים הללו, והוא בחשיבות משנית לעומת הטיפול בעוני המוחלט.