איפה הכסף? פנסיה תקציבית, שכר כפול לאנשי צבא; ואיך זה שהרמטכ"לים נכשלים באזרחות

1. והרי החדשות ועיקרן תחילה: ראש הממשלה, הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי, ושר הביטחון הרצי הלוי ראש המטה הכללי לשעבר, כינסו ישיבת חירום סודית בנוכחות, בני גנץ ממפלגת חוסן ישראל,  רמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט ממפלגתו גם הוא היה רמטכ"ל. עוד הוזמנו  אלופים ותתי אלופים במיל' העומדים בקודקודי כמה מפלגות. הנושא: ירידת אחוזי הגיוס הכלליים אל מתחת ל- 45%, ירידה מדאיגה במוטיבציה לגיוס ליחידות לוחמות, עומס רב ובלתי נסבל של לחצים כבדים על ראשי הצבא בדרישה לגיוס ליחידות הסייבר: 8200 ודומיהן,  במקביל לדרישה להגדיל את תקציב הביטחון אל מעל ל-110 מיליארד שקל. כותרת הדיון "צבא העם" קרס סופית. האם הגיע גם זמנה של ישראל להכריז על צבא מקצועי. יעיל ומתקדם?  

זה לא קרה עד כה כי המצב הנוכחי הוא נוח ונעים לאינטרסנטים מסוגים שונים  – אבל, הישיבה הזו תתקיים בעוד עשור, פלוס מינוס. אין ברירה אחרת.   2. 22 רמטכ"לים מקום המדינה. רובם סיימו ועטו על הפוליטיקה. יצחק רבין ואהוד ברק היו לראשי ממשלה, גם אלוף במיל' אריאל שרון, בני גנץ מועמד. אקס רמטכ"לים משה דיין, שאול מופז, משה יעלון, גבי אשכנזי ובני גנץ  היו שרי בטחון. יגאל ידין היה סגן ראש הממשלה. חיים בר לב, מוטה גור, אמנון לפקין שחק ורפאל איתן היו שרים בכירים,  רק רמטכ"ל פוליטי אחד, צבי צור, היה ח"כ מן המניין,  ורמטכ"ל אחר לא הצליח, אפשר כשל, לממש את דרכו לשיא -  דן חלוץ שהתפטר לפני פרסום דוח ביניים על לקחי מלחמת לבנון השנייה. על הכיסאות הפוליטיים ישבו גם  28 אלופים במיל, הנוכחים ביניהם יואב גלנט, אורנה ברביבאי, יאיר גולן,  11 תתי אלופים ו-16 אלופי משנה.  שיא נוכחות הלובי הצבאי בממשלה היה בממשלת  שרון הראשונה (3/2001 – 2/2003)  שהוכוונה על ידי 7 קצינים בכירים לשעבר.   

3. שכר כפול. בשבתם כפוליטיקאים, או בתפקידים בכירים ברשויות, בחברות ובארגונים של המדינה – הם קיבלו שכר ציבורי כפול. כך גם היום, כל המתהדרים בדרגות לשעבר מקבלים פנסיה תקציבית נאה וגם שכר על פי התפקיד. כן, בהחלט, הם משלמים מיסים בהתאם....

• אהוד ברק מסתבך? הקונגרס האמריקאי דורש תשובות בקשר לפאראגון
• מכתב נגד לסרבני 8200: "מביעים זעזוע, שאט נפש והתנערות מוחלטת"

4. רמטכ"לים נכשלים באזרחות. יש אומרים: זו דרך הטבע, בצבא ניהלו מערכות גדולות ובממשלה ינהלו מערכות גדולות. אולי. ויש האומרים: אין להם ברירה. הם רגילים לפקד, לקבל כבוד מופלג, אבל רובם לא מצליחים בעולם החדש התחרותי.

חברות אוהבות להתקשט בשמות שלהם, ובנגישותם לשלטון  אבל זה  בדרך כלל לא עובד. בימים בהם נודע על כניסת אייזנקוט למפלגתו של חברו גנץ  נודע כי חברת אגירת האנרגיה סטורג' דרופ שהוא היו"ר שלה, שמנייתה בנפילה למעלה משנה, דיווחה על הפסדים ורואי החשבון שלה ציינו "הערת עסק חי". הרמטכ"ל לשעבר הפוליטיקאי בהווה בני גנץ היה יו"ר החברה הטכנולוגית  מודיעינית  המימד החמישי שנכשלה ונסגרה. אומרים שמתקיימת חקירה בעניין הקשר שהביא להעברת כספים מהמשטרה לחברה בימי המפכ"ל הקודם. האקס רמטכ"ל והפוליטיקאי גבי אשכנזי היה יו"ר שותפות חיפושי נפט. הקידוח היה יבש ותביעה ייצוגית הוגשה בטענה להטעיית משקיעים. גם דן חלוץ ניסה, היה מנכ"ל יבואנית רכבי יוקרה. התוצאות הכספיות בתקופתו לא הראו הצלחה, נהפוך הוא. גם האלופים הגדולים לא זכו להצלחה עסקית מסחררת. כולם רוצים להיות אהוד ברק. שדווקא כן הצליח לעשות כסף גדול.

5. "ערך השוויון"? צה"ל העמיק את הפערים. הרמטכ"ל אביב כוכבי התייחס בינואר השנה לחלוקת הנטל בין המרכז לפריפריה (אם תרצו, בין ישובי העושר לישובי עמל הכפיים): "בקרב מי שבאים משכבות סוציואקונומיות גבוהות או ממרכז הארץ אין עליה בנכונות לשירות קרבי"; "כדאי שאנשים יבדקו את עצמם". בפועל, בשני העשורים האחרונים התגבשה התמונה הבאה: צעירי המרכז ושכונות העושר, נמנעים מיחידות קרביות וממלאים את היחידות הטכנולוגיות. שיעור החיילים מישובים מבוססים המתגייסים ליחידה 8200 גבוה פי 3 מהממוצע בכלל. מולם, צעירי הפריפריה והציונות הדתית מתנדבים לקרבי ומשרתים ביחידות החי"ר הלוחמות.

הם גם אלה המשלמים את מחיר הדם הכבד ביותר. פרופ' יגיל לוי, שחוקר ועוקב אחר יחסי צבא וחברה בישראל, בדק ומצא כי 78% מהרוגי הלחימה השוטפת בגדה וברצועה, הם בני ובנות הפריפריה החברתית מעמדית בישראל. ההתדרדרות ברורה ומובהקת. בין הרוגי הפעילות המבצעית  במלחמת לבנון הראשונה, 1982, 68% היו מהמעמד הבינוני הגבוה, 32% מהפריפריה החברתית.

• ועדת נגל: תוספת של 133 מיליארד שקל לביטחון, 8,000 שקל למשפחה
• מבקר המדינה באיום לרמטכ"ל: "אם לא תהיה ברירה - אפעיל סמכויות חקירה"
• תוכן שיווקי כמה מצבים בהם עו"ד ירושות וצוואות הוא הכתובת עבורכם

הרוגי הפעילות  המבצעית מהאינתיפאדה השנייה, סוף 2000 עד להתנתקות מרצועת עזה ב-2005 -  45% הרוגים מהמעמד הבינוני גבוה, 55% מהפריפריה החברתית מעמדית.  הרוגים בפעילות הביטחון השוטף בעזה ובגדה, מאז ההתנתקות 22% מהמעמד הבינוני גבוה, 78% מהפריפריה החברתית מעמדית. פערי הדם ברורים וגם פערי התמורה הכספית.  שכרם של לוחמי החי"ר בחובה  עליהם מתבסס הצבא עלה, במעט, ב-2022,  רק אחרי שהפוליטיקאים של הצבא, הלובי החזק בממשלה ובכנסת, העלה לחבריו דרמטית את התמורות בדרך של הלבנת "תוספות הרמטכל".

מדובר בהרבה מאוד כסף, פי כמה וכמה מעליית שכר החיילים. אגב, סגן אלוף במיל ד"ר זאב לרר, חוקר בכיר בתחום הפער המעמיק, הטיל (ידיעות אחרונות 6.2.22) אחריות כבדה על הצבא, שלדבריו הוא זה שהסליל את בני הנוער מהפריפריה ליחידות בטחון השדה בשטחים, עם מבחני קב"א  ודפ"ר תלויי תרבות, שלא איפשרו שום סיכוי להגיע ליחידות הטכנולוגיות. (יצוין,  צה"ל דחה את העניין בתוקף, אבל הודיע  על שינויים במטרה לשיקוף איכותי יותר של נתוני המתגייסים).

6. "צבא העם"? 8200, קב"א, דפ"ר. כדי לעבור בציון טוב לוקחים קורסים. יקרים. מי שיכול לשלם לבנו- בתו ישלם (ויבטיח את עתיד שכרו הגבוה), ולמי שמשפחתו ברוכה בילדים מתגייסים – לא יעמוד במחיר. אחד המכונים למבחני דפ"ר (דירוג פסיכוטכני ראשוני) שהוא מדד חשוב בהליך הגיוס, כותב כך: "אם אתם רוצים שהשירות שלכם יהיה מאתגר ומעניין ואולי גם יתרום לכם באזרחות, כדאי שתשיגו דפ"ר גבוה... אל תתפשרו התחילו להתכונן עכשיו".

גם קביעת קב"א (קבוצת איכות) חשובה בהליך המיון הצהלי הראשוני ובעתיד המקצועי כלכלי של המועמד לשירות. "נשמח שתצטרפו גם אתם לאלפי הלקוחות שבחרו בערכות ההכנה מבית..." "קליק ונתקשר". כך מכון אחד, ויש לא מעט כמותו.   

שיא העלות היא בהכנה ל-8200. "ערכות הכנה ב-700 שקל, קורס בזום ב-7,000 שקל, בוטקאמפ ב-16,000. החלום להתקבל ליחידה 8200 היוקרתית הוליד תעשיה משגשגת של הכנה למבחני המיון. לא ברור עד כמה הקורסים באמת עוזרים, צה"ל טוען שאין בהם צורך, אבל החשש לוותר על יתרון אפשרי בדרך לקריירה,  מזין את הביקוש – ודוחק החוצה את כל מי שלא יכול לממן את המקפצה הנוחה להיי טק" ( כלכליסט 8.9.22)

7. עוד תקציב לצבא? - בימים שלאחר הודעת גנץ על בחירתו של הלוי הופיעו בתקשורת מילים רבות על דעותיו של הלוי, בהתבסס על אמירות שלו בישיבות, פגישות שערך מתי שערך ובעיקר לדברי "מקורבים". מהדברים עולה כך: הוא ידרוש העלאה משמעותית של תקציב הביטחון, פעילות להמשך והאצת העלאת שכר משרתי קבע.  העילה לכך (העילה המוכרת) חיזוק עמוד השדרה הצהלי הזקוק ללוחמים מצטיינים מיומנים ובעלי ראש גדול. לא ברור אם התייחס לעובדה שלצד העלאת שכר לוחמים, בזה תומך כל אזרח ישראלי,  עולה השכר והפנסיה (מגיל 43-45)  של פקידים בקריה, עורכי דין, קציני מחשב ובכירי מחשבון לשיאים חדשים.

הלוי על פי  אותם "מקורות" התייחס גם לביקורת  שלו, כסגן הרמטכ"ל, על הטענה של הקצונה הבכירה  במפקדות הקריה שנהנית משכר מופלג שכוון למעשה ללוחמים - "אין פה בקריה גנרלים וקצינים בכירים שלא שירתו ולחמו מול האויב בשטח ובקרבות בסיכון חיים. הקידום הצהלי עובר דרך שירות קרבי.."  ( ידיעות אחרונות 9.9.22). לא נערער חלילה על דברי הרמטכ"ל המיועד, רק נשאל האם נכון  שדי בשנים אחדות (כנראה 6 שנים) של שירות קרבי שיבטיחו 20 – 30 שנים של שכר מופלג לקצונה משרדית – והאם אותם קציני המחשב לא יכולים לעבוד עד גיל הפרישה הרשמי, 67?

8. לוחמה מבוססת מילואים? באחרונה נעתר צה"ל לבקשה לפרסם את היקף המילואים בשנים האחרונות. מסתבר שאם בראשית שנות ה 90 היו בממוצע 10 מיליון ימי מילואים בשנה הרי בשנים האחרונות מדובר ב-2 מיליון בלבד. עם זאת, בדיון בוועדת החוץ והביטחון בכנסת אמר, רק לפני 3 חודשים, ראש חטיבת תכנון ומינהל בצה"ל כי רק 490,000 אזרחים מוגדרים אנשי מילואים ורק 120,000 מהם משרתים פעילים (מי שביצעו 20 ימי מילואים ומעלה בשלוש השנים האחרונות). במילים אחרות רק 17% מהאוכלוסייה בגיל שירות מוגדרים משרתי מילואים ורק 4% משרתים בפועל. "מערך המילואים משקף למעשה את צבא החובה 15 שנים אחורה, לכן אם בתחילת שנות ה-2000 אנחנו מזהים תהליך של פריפריאליזציה של צבא החובה אז בשנים האחרונות הוא הגיע  גם לצבא המילואים" , כך פרופ' יגיל (דה מרקר  10.6.22).   

9. מתגייסים? משנה לשנה יורדים אחוזי הגיוס. עובדה. היום עומד אחוזי הגיוס על סביבות 60%. צעירים לא רוצים להתגייס והצבא כנראה לא זקוק לכל כך הרבה צעירים.

10. מסקנה:  הגיע  הזמן  לבטל את גיוס החובה או לפחות להתחיל לדון ברצינות בסוגיה ולעבור לצבא מקצועי. צבא קטן יעיל, בלי ההתנפחות הבעייתית מאוד הנהוגה עם שנתוני גיוס החובה שהולכים וגדלים ומייצרים עשרות או מאות אלפי חיילים וחיילות חסרי מעש שיש לדאוג להם. גיוס מאולץ של מי שעלותו – הכספית והצבאית – מעמיסה הרבה יותר מאשר מועילה. ואף לא מילה אחת על  עשרות המיליארדים של אובדן הכנסה למשק המתווספים לעשרות המיליארדים של תקציב הביטחון.

11. הצבא לא אוהב את זה. גדול ונפוח מבטיח שקט אזרחי וכספים כבדים שעוברים מפה לשם. הטיעון החוזר על עצמו: צבא מקצועי לא מבטיח "איכות גבוהה של ההון האנושי",  "יבואו כאלה שהצבא לא רוצה". אין בעיה – אם יבואו "כאלה" – לא תגייסו אותם. 

12. כסף. יש!  צבא מקצועי מחייב שכר גבוה. "מאיפה יבוא הכסף?" שואלים קוראים. התשובה: יבוא בעיקר על חשבון ההוצאות המיותרות שהמצב הנוכחי מחייב. למשל  מיליארדי שקלים של עלות מזון שחלקו הגדול נזרק בבסיסים העירוניים, וחסר מאוד ביחידות השדה, ההוצאות הכבדות בגין  "דמי כיס", שיש המכנים "דמי קיום"  "שכר חיילי חובה",  למגויסים לצבא הסדיר. בינואר השנה עלה ב-50% (הטבה שהיא המחיר שנאלצו הפוליטיקאים הצבאיים לשלם עבור הרגעת הציבור בעניין הלבנת תוספות הרמטכ"ל).

הכסף יבוא גם מדמי קיום לחיילים הנזקקים שמספרם הולך וגדל, סיוע כלכלי או סיוע כספי למשפחה. כמו גם על חשבון כספים כבדים הקרויים תמריצים כלכליים שמשולמים כמשכורות חודשיות לפרנסת המשפחה לחיילים שמתגייסים בגיל גבוה יותר. תיחסך גם עלות ההתנדבות למקבלי פטור משירות צבאי, העלויות המתגברות של בנים ובנות השירות הלאומי, כספי ההתארגנות הכבדה לגיוס תרומות בארץ ובעולם, גם מענקי השחרור מינימום 10,000 שקל למשוחרר, ושאר ההטבות שניתנות לחיילים משוחררים למשך 5 שנים מיום השחרור, ליווי וסיוע בלימודים גבוהים באזורי סיוע, מבחון פסיכומטרי, השלמת השכלה תיכונית במכינה קדם אקדמית, תכניות "ממדים ללימודים"  ללוחמים, מלגות שונות,  נקודות זיכוי למס הכנסה, פטור מביטוח לאומי לתקופת זמן,  פטור ממכרז בשירות המדינה, פטור מארנונה לתקופת זמן, תוספת משכנתא גישה לארגוני סיוע לחיילים משוחררים במימון מרכזי של המדינה, דמי קיום לתקופה מוקצבת, מלגות,  אבחונים תעסוקתיים,  כל זה שווה הרבה מאוד כסף. הרבה מאוד מאוד. הכסף שייחסך יתווסף לשכר לחיילים מקצועיים. בגדול ההערכה היא שחיסכון בשלושה חיילי חובה יחזיק חייל מקצועי בפרנסה מאוד טובה. יש מצב שהיחס אפילו נמוך יותר.