הישראלים מאושרים יותר מאי פעם - איך זה ייתכן?

ישראל טיפסה למקום ה-9 בעולם במדד האושר של האו"ם לשנת 2022. הדירוג הגבוה ביותר אליו הגיעה עד כה. שתי דרגות מעל למיקומה הקודם. האו"ם מבסס את התוצאות על מה שקרוי "הרווחה הסובייקטיבית" שמסתמכת על שלושה מדדים עיקריים: הערכה על החיים ככלל, רגשות חיוביים ורגשות שליליים. בכדי לדייק בנתונים המדד הוא ממוצע שלוש שנתי. התוצאות מתקבלות מתוך הסקר העולמי של גאלופ. ב"הערכה על החיים ככלל", מבקשים מהמשיבים להעריך את חייהם הנוכחיים כמכלול באמצעות הדימוי המנטלי של סולם, כשהחיים הטובים ביותר עבורם הם 10 והגרועים ביותר האפשריים כ-0.

ב"רגשות חיוביים" השפעה חיובית ניתנת על ידי הממוצע של תשובות כן או לא לשלוש שאלות על רגשות שחוו או לא חוו ביום הקודם: צחוק, הנאה, ולמידה או עשייה של משהו מעניין. ב"רגשות שליליים" השפעה שלילית ניתנת על ידי הממוצע של תשובות כן או לא לגבי שלושה רגשות שחוו או לא חוו ביום הקודם: דאגה, עצב וכעס.

ודאי לא מפתיע איש שחמשת מתוך עשרת המקומות הראשונים במדד ממלאות המדינות הנורדיות. יתר המקומות שייכים למדינות אירופאיות עשירות וניו זילנד במקום העשירי. אבל ישראל?

כמובן שאף אחד גם לא יופתע לדעת שבתחתית הדירוג, מקום אחד מהסוף, נמצאת לבנון, כשהאחרונה ברשימה היא אפגניסטן. לפי מדד האושר המצב בלבנון שפשטה את הרגל לפני כשנה הוא כלאחר ייאוש. להראות לכולנו מה מסוגלים "לבנות" גורמים איסלמיים פונדמנטאליים, יהיו אשר יהיו.

• ישראל מבטלת מכסים על יבוא מארה"ב לפני "יום השחרור" של טראמפ
• פיץ' מאשררת את דירוג האשראי של ישראל: A עם תחזית שלילית

אבל איך יתכן שאנחנו כל כך מאושרים? פוליטיקה לא יציבה, מערכות בחירות בזו אחר השנייה. אנחנו שומעים את הפרשנים במהדורות החדשות, קוראים את המתפרסם באינטרנט, רואים את הפוליטיקאים ונראה כאילו המדינה על עברי פי פחת ומתקיימת תחרות תמידית מי יטיל יותר רפש ומי יאמר שהמצב כאן חמור יותר. אז מה קורה כאן? הישראלים לא מבינים מה נעשה סביבם? או אולי הפרשנים לא מבינים?

מאז 2010 אני אוסף ומשווה נתונים מול ה-OECD שזו קבוצת הייחוס אליה הצטרפה ישראל, אותה קבוצת 38 מדינות המוגדרות מפותחות לעומת יתר העולם - ה"מתפתחות". אני עורך השוואות של נתונים כלכליים, חברתיים, ביטחוניים, דמוגרפיים, ביטחון אספקת אנרגיה, ביטחון אספקת מים ועוד ובוחן מגמות שונות ומתוכן מנסה לצפות את פני העתיד. המסקנות שלי הן שהפרשנים בישראל ברובם לא מבינים מה באמת קורה כאן והישראלים אולי כן מצליחים להבין בגלל מה שנקרא "חוכמת ההמונים". זה כולל אפילו את המגזר הערבי שמהווה 21% מהאוכלוסייה. כן גם הם מאושרים.   חשוב לזכור שאנו נוהגים להשוות את מצבנו באופן יחסי לעומת העבר ולעומת מצב התושבים במדינות אחרות. אתן סדרה של כיווני מחשבה מדוע אנו כה מאושרים באופן יחסי, ביחס למדינות אחרות.

אתחיל כדוגמה בביטחון אספקת מים. במדינה החצי מדברית שלנו, עם שינויי אקלים עולמיים שפועלים לרעת כולם, אנו קוראים בעיתונים שאירופה מתייבשת ואנו לא מוטרדים. "אירופה מתייבשת" זו כותרת מדהימה שלא היינו מאמינים בה, אך זו עובדה, ועובדה שישראל מצד שני לא מתייבשת על אף שהפחידו אותנו בזה שנים רבות בפרסומת של היפהפייה עם הפנים המתקלפות (מי לא זוכר). ישראל מדהימה בתחום המים, אלופת העולם. היא מתפילה את רוב המים שלה, היא יעילה בצורה בלתי רגילה בתחום והיא המדינה היחידה בעולם שממחזרת את כל הביוב שלה ושולחת אותו כמים לחקלאות. ז"א ישראל הכי ירוקה בעולם בתחום המים. בלונדון, עד לפני מספר שנים הפחת היה 40%, כלומר מים שזרמו בצנרת ודלפו למי תהום. בישראל הפחת בהולכת המים נמוך ביותר, 8%-7% בלבד, וזה פנומנלי. במידה רבה ישראל נהייתה בלתי תלויה בשיגעונות הטבע והרבה מדינות יכולות לקנא בה. אנחנו אפילו מייצאים מים לירדן שכבר 10% ממקורות המים שלה מגיעים מישראל.

• השכר הממוצע בהייטק עלה ב-4.6% - 31.3 אלף שקל
• איך ישראל תושפע מהמכסים של טראמפ? לא בטוח שזה יהיה רע
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בכל הנוגע לביטחון אנרגטי מצבנו גם כן מעולה, כידוע, בעקבות הנס הכלכלי של מציאת מאגרי גז טבעי ענקיים בים שלנו. עצירת הגז הרוסי הביאה לכך שהתעשייה הכבדה באירופה בקריסה ובחלק מהמדינות לא יודעים התושבים כיצד יעברו את החורף הקרוב, אבל הישראלית והישראלי לא מרגישים דבר. בגרף הבא ניתן להבין עד כמה מצבנו שפיר ביחס לקטסטרופה המתגלגלת איתה מתמודדות כל המדינות שאין להן מקורות אנרגיה עצמיים (לארה"ב, כמונו, יש גז טבעי):    גם העובדה שב-10 השנים האחרונות השקל הוא המטבע הכי חזק בעולם ולישראלים יש כוח קנייה אדיר ביחס לכל מדינה בה נוחתים המטוסים עמוסי התיירים הישראליים: הסיבה לשקל הכה חזק מתחברת להסבר החשוב ביותר מבחינה כלכלית וחברתית וזו ההצלחה האדירה, הפנומנלית ממש, של ההייטק הישראלי, שממגנט מהעולם השקעות שהגיעו במצטבר בחמש השנים האחרונות לסכום הפנטסטי של יותר מ-140 מיליארדי דולרים (גיוסים פרטיים + ציבוריים + מיזוגים ורכישות) וזאת על משק שהתוצר השנתי שלו הוא חצי טריליון דולר.

בזכות ההייטק יצאנו מהר יותר מכל מדינת OECD אחרת מהמשבר הכלכלי של הקורונה. ההייטק זה צונאמי שמשנה את הכל בישראל. את הכל. הוא משנה את המדינה והוא הכוח הכי חזק, הכי משפיע, הכי עשיר וגם הכי דורשני והכי מהיר. אוסיף ואומר שככל הנראה גם הכי אתי מבחינת העולם העיסקי וגם בתקינות ביחסי עבודה ואפילו יחסי אנוש (אם כי על אלו אין לי מחקרים אלא רק ניסיון מצטבר). כיום כמעט כל מי שיכול מהדור הצעיר, אפילו בעלי יכולות בסיסיות, הולך לשם. לא לאקדמיה, ודאי לא לסקטור הממשלתי. לפי הצוות הבין משרדי להגדלת ההון האנושי בהייטק, עובדי ההייטק מהווים כבר 14% מכוח העבודה. בנוסף להם לפחות עוד 10% מהעובדים במשק הם "תומכי הייטק", החל מעו"ד ורו"ח דרך סוכני ביטוח, יועצים פנסיוניים, השמת כ"א, יועצים ארגוניים, יועצי שיווק ומכירות דיגיטליים, מומחי פטנטים, מתורגמנים, מעצבים, מתווכי נדל"ן ועד חברות שרותי ניקיון, חברות היסעים, חברות הסעדה ועוד ועוד.

חלק קטן מעובדי ההייטק מתעשרים, הרוב "רק" מקבל משכורות מצוינות. אלו חדשות נפלאות בכל מקרה כי 80% מההייטקיסטים הגיעו ממעמדות הביניים ולכן מצבם כל הזמן משתפר.

ההייטק היה הדוחף העיקרי לכך שהפכנו למדינה עשירה עם רזרבות מט"ח לנפש במקום ה-3 בעולם. לפי דוח העושר העולמי של בנק קרדיט סוויס ישראל גם במקום ה-5 בעולם במספר מיליונרים ב-$ ביחס לגודל האוכלוסייה, עם 157 אלף משפחות ששווי נכסיהן נטו (נכסים כולל נדל"ן פחות חובות) גבוה ממיליון דולר. ממוצע העושר של אדם בוגר בישראל במקום ה-20 בעולם.

למעשה כולנו הופכים עשירים יותר כל הזמן, ביחס לתושבים במדינות אחרות. אפילו העניים מקרבנו נעשים עשירים יותר לעומת העבר ובאופן יחסי לעניים במדינות אחרות. ראו גרף העוקב אחר עליית השכר של העשירון התחתון בישראל ביחס ל-OECD. מפער של 15% בשנת 2000 לפער של 3% בלבד ב-2020: בניגוד למקובל לחשוב, גם הפערים הכלכליים בין העשירונים מצטמצמים ולא מתרחבים. ז"א מתרחש שיפור במדד החברתי החשוב הזה, הקרוי מדד ג'יני.

הישראלים גם מאושרים כי אנו מדינה עם האוכלוסייה הכי צעירה בעולם המערבי שמזדקן במהירות וצמיחתו דועכת. הגיל החציוני בישראל הוא 30 לעומת 42 ב-OECD (39 בארה"ב וגיל חציוני 44 באירופה). כל מי שמטייל באירופה וקצת פותח את העיניים רואה שברגע שיוצאים מהערים המרכזיות שם מרוכזים הצעירים, רואים בעיקר אוכלוסיה מבוגרת. אחת מתופעות הלוואי של זה היא שבאירופה אין כמעט קונים לדירות ובתים שמצויים בעיירות וישובים קטנים. עקב חוסר טיפול והזנחה בתים רבים הופכים עזובים. יותר אנשים עוזבים את עבודתם כי הם צריכים לטפל בהורים קשישים, מה שמוביל למחסור בעובדים. קיים גידול בנטל הפיסקלי של הוצאות על בריאות הציבור, פנסיה וטיפול בקשישים. קרנות הפנסיה הסוציאלית וחברות הביטוח מאוימות בפשיטת רגל עקב ירידה במספר הצעירים משלמי המיסים, מחד, ועלייה בתוחלת החיים, מאידך גיסא. חלק מהפנסיונרים האירופאיים פוחדים, ובצדק, שלא יהיה מי שישלם בעתיד את הפנסיה שלהם.

ומה לגבי ביטחון? "הסכמי אברהם" בינינו לבין סדרה של מדינות ערביות ובראשן איחוד האמירויות ומרוקו, הביאו אופטימיות והזדמנויות אדירות למזרח התיכון. הן גם מייצבות ציר גיאופוליטי רחב בקרב מדינות ערביות רבות, שכבר אינו עוין את ישראל. מדינות ערביות מייבאות כיום נשק מישראל. מי היה מעלה על דעתו?

בנוסף, הסכמי הגז יוצרים שת"פ אסטרטגי בלתי רגיל עם המצרים. אנו מייצאים מהמאגרים תמר ולוויתן גז שעובר בצינורות עד אזור פורט סעיד ומשם מונזל ונישא במכליות LNG לאירופה, תוך שהמצרים חותכים קופון רציני לו הם זקוקים כאוויר לנשימה, עקב כלכלתם המצויה בצרות כבדות. גם 40% מהצריכה האנרגטית של ירדן, מקורה בגז שאנו מייצאים לה דרך צינורות העוברים בעמק יזרעאל. תחשבו עד כמה מצרים וירדן זקוקות לנו.

חשוב מכך, איומים אסטרטגיים של צבאות ערביים סדירים על גבולותינו, זה משהו שכבר אינו קיים. הסיכון הגרעיני מאיראן קיים (כבר כמעט 30 שנה), אבל שכחנו שבעבר היו עלינו במקביל גם איומים קיומיים רבים נוספים. עיראק של סדאם שהייתה מסוכנת לנו מאד, התפרקה עם הפלישה האמריקנית לשם ב-2003. "האביב הערבי" שהחל ב-2011 הביא לקריסתה המוחלטת של סוריה, האויבת הקשה והמסוכנת ביותר שהייתה לנו. גם לוב של קדאפי שרצה נשק גרעיני וחיפש טילים שמגיעים לישראל, גם היא קרסה. כל הציר הזה של "מדינות הסירוב" התפוגג. לבנון מאד מוחלשת ומצויה בפשיטת רגל ולכן גם החיזבאללה מוחלש.

ובנוגע לאיומים גרעיניים. מי מאוים כיום יותר, ישראל ע"י פצצה אירנית שעוד רחוקה מרחק שנים מלהיות מבצעית או האירופאים והאמריקנים שמאוימים ע"י רוסיה ואלפי הטילים הגרעיניים שלה? חישבו על זה רגע...

חיים בקרבנו רבים שעצם העובדה שאנו חיים בארץ אבותינו כאזרחים חופשיים של מדינתנו ולא סובלים מאנטישמיות, כמו גם היכולת לממש את יעודנו כמקלט ליהודי העולם הנרדפים, ממלאת אותם אושר.

ישראל גם ממשיכה כל השנים למגנט גלי מהגרים (עולים חדשים) פנימה. אם יש כזה ביקוש למקום בו אנו יושבים, כנראה שיש כאן בכל זאת משהו טוב. מתחילת השנה הגיעו כמעט 50 אלף עולים חדשים ועוד כ-25 אלף תושבים חוזרים. עד סוף השנה מעריכים שמספרם יעבור את ה-100 אלף.

גם בניגוד למקובל לחשוב מספרי היורדים נמוכים ביותר, ממש אפסיים ביחס לגודל האוכלוסייה, אחד מכל אלף תושבים יורד. ז"א יורדים לרוב פחות מעשרת אלפים לשנה, נטו, כאשר מקזזים מהיורדים את אלו מהיורדים ששוב חוזרים לישראל (תושבים חוזרים).

יש מספיק סיבות לישראלים להיות מאושרים. רוב הפרשנים לא מודעים או לא מטמיעים את המגמות החזקות האלו, אבל חוכמת ההמונים עובדת. שתהיה שנה טובה!

ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"