בן 28, קיבלתי ירושה קטנה, זה הציל אותי. אבל סבתא - היית צריכה לחיות ולבזבז ולא לדאוג לנו

סבתא שלי המתוקה והיקרה, זיכרונה לברכה, הורישה לנו את מעט הכסף שהיה לה ועוד דירת שלושה חדרים ישנה ברמת גן.

למרות התחושה שהכסף בא לי מהשמיים, כל עניין הירושה היה נראה לי קצת משונה. כאילו, למה סבתא שלי שכל חייה ישבה על מכונת התפירה והרוויחה פרוטות, ואחר כך קיבלה פרוטות מקצבאות ביטוח לאומי ועל זוועות שהיא וסבא עברו, לא עשתה שום דבר שהיא היתה רוצה, רק בשביל שאנחנו נקבל את הכסף? למה היא היתה צריכה להתפשר על חדר קטן בבית אבות בלי מטפלת, בשבילנו?   כלומר, אני מבין שככל שאתה מתבגר יותר ככה אתה פחות בעניין של לטרוף את העולם, אבל בחייאת, אני אחראי על הכלכלה שלי, לא את! יכול להיות, כמובן, שזו מחשבה של איש נטול אחריות, ואלו היו המחשבות שלה עצמה כשהיתה צעירה, אבל ברגע שאתה נכנס למטריקס של המשפחתיות הכל משתנה.   בכל מקרה, בהתחלה שקלנו (פחות אני, אני מעדיף את הכסף כאן ועכשיו) האם עדיף לשמור את הדירה, לשפץ ולהשכיר או דווקא למכור. ההיגיון בלהשאיר את הדירה היה ברור אבל גם ידענו שנצטרך לשפץ אותה בלא מעט כסף ולקחת משכנתא בשביל לקנות את החלק שלנו בה מהדודים (קצת סדר – שלושה אחים, אחד מהם, אבא שלי, נפטר, והחלק שלו הועבר אלינו – ארבעה אחים) וגם איך זה עובד, ואיזה בנק ייתן לי לקחת משכנתא כשיש לי שלוש הלוואות להחזיר? ונניח היו נותנים, אז אנחנו משקיעים פה ים של כסף ואז משכירים את הדירה וכל אחד מהאחים מקבל בונוס קטן מהצד שאמור להחזיר את ההשקעה בעוד שלושים שנה. עזבו אותי. די.

הכסף ואני - מונולוגים קודמים:   רוצה כסף עכשיו. רוצה לנשום עכשיו. רוצה ליהנות עכשיו. כאילו, למה שאעביר עכשיו שלושים שנה בלהחזיר הלוואות ומשכנתאות תמורת הורדה באיכות החיים שלי, במקום לקחת את הכסף וליהנות ממנו? הרי אני גם ככה עובד כל היום. זה לא איזה אקזיט שמאפשר לי לשבת ולא לעשות כלום כל היום, אז בשביל מה? בשביל שעוד שלושים שנה אתחיל להרוויח מזה משהו? כשבמקרה הטוב אהיה זקן ונטול אנרגיות לטרוף את העולם? בקיצור, כל המחשבה הזאת לטווח הארוך עשתה לי יותר כאב ראש מסדר.   אז החלטנו שמוכרים, ואז עלתה השאלה הבאה. הרי בסך הכל מדובר במשהו כמו מאתיים אלף שקל לנכד. מצד אחד זה סכום נכבד, אוויר לנשימה שאני כל כך חייב, ואולי סוף סוף הראש שלי יהיה קצת מעל המים הרדודים, ומצד שני זה לא מספיק בשביל להתחיל לשחק עם זה. התייעצתי עם חבר שאני סומך עליו שיגיד בדיוק את ההפך ממה שאני רוצה, כי למרות שאני לא מסכים איתו בכלל, אני במינוס והוא לא.   הוא אמר לי שמע, קח לך חמישים אלף שקל, תכסה את ההלוואות, תעשה איזו גיחה כיפית לאירופה ואת השאר תשקיע. לא הבנתי למה שוב להרגיש שאין לי כסף, עד שסוף סוף יש לי, אבל בכל זאת שאלתי אותו במה הוא מושקע. הוא התחיל לזרוק שמות של דברים כמו מניות ביג טק, תחום האנרגיה הסולארית, ביטקוין, איטריום, NFT וקופים דיגיטליים. הוא הסביר שיש עכשיו גם לעומר אדם וליל ווין קוף ושיש שם עולם דמיוני לגמרי שבונים בו שכונות ובתים והערך של הנדל״ן עולה על פי השכנים וכל מיני דברים מטורפים כאלה.   יכול להיות שאני הקוף פה, אפילו כנראה, אבל איך לעזאזל מטבע אמורפי או קוף אלקטרוני שלא קשור לכלום שווה לאנשים כסף אמיתי, את זה אני לעולם לא אבין. וניסו, אלוהים, כמה שניסו להסביר לי. אחרי שהסברתי לו שאני לא רואה סיבה לשים כסף במקום שאין לי מושג בו, ושמבחינתי זה כמו קזינו משמע הפסד בטוח,  הוא אמר שיש גם דברים יותר לייט שכולם יכולים ושנכון שפעם זה היה מקצוע והיו זאבים מוול סטריט, אבל היום הזאבים עובדים בשבילי ושאני לא צריך להבין בכלל בשום דבר, אלא רק לתת להם את הכסף והם יעשו ממנו עוד כסף. אז למה לא כולם עושים את זה? אז הוא אמר שכמעט כולם עושים את זה, וכולם הרוויחו כסף, עד לפני שנה שבה היו ירידות חדות בבורסות. אז למה זה טוב? הקשתי, הייתי מפסיד הרבה,  והוא אמר השקעות זה לטווח ארוך.   טווח ארוך זה לא בשבילי וגם אם זה כל כך פשוט, אז איך זה שכולם ממשיכים לקום בבוקר ולצאת לעבודה ולא מרוויחים כסף מהבורסה? הוא ניסה להסביר שזה לא תחליף לעבודה, לא מתעשרים מזה, מקבלים תשואה נאה, אבל, שמתי לב שהוא מתחיל להתייאש מהסקפטיות שלי, מה שגרם לי לשאול את עצמי למה בעצם אני כל כך סקפטי. הרי יש פה חבר, שאכפת לו ממני ושזה המקצוע שלו, שממליץ לי לעשות דבר מסוים. אז למה אני מתנגד כל כך? ומאיפה החוסר אמונה הזה מגיע? אולי אלו סתם תירוצים שהראש שלי ממציא כדי שאני ארגיש בסדר עם זה שאני רוצה את הכסף כאן ועכשיו? אין לי מושג, אבל דבר אחד אני יודע – אם יום אחד יהיה לי קוף, הוא יהיה שכן של עומר אדם.

כסף ואני - מונולוגים של נמרוד סופרין, בן 28, גר בתל אביב. סופר.