ילדים זה יקר. אל תעשו אותם אם אתם לא יכולים לממן אותם בכבוד

ילדים עולים כסף. כמה? עבור כל אחד מאתנו זה יחסי לרמת ההכנסה ולרמת ההון שיש לנו אבל המשותף לכל רמות ההכנסה וההון הוא שכל האשכולות החברתיים כלכליים במדינה עסוקים בללדת ילדים – אישה מאשכול חברתי-כלכלי 10  צפויה ללדת 1.95 ילדים וללדת את ילדה הראשון בגיל 31.2 בממוצע; ואישה מאשכול 1 צפויה ללדת 5.36 ילדים וללדת את ילדה הראשון בגיל 22.9 בממוצע - כן, אלה הם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הלמ"ס. כדי לקבל פרספקטיבה שיעור הפריון הממוצע במדינות ה OECD הוא 1.61 ילדים לאישה.   ישראלים נוטים ללדת והרבה מסיבות שונות – ציווי דתי, לחץ חברתי, תחרות בין אחים, פוסט טראומה שואתית, תפיסה מתקרבנת שעולים עלינו לכלותנו, שיהיה עודף אם ילד אחד ימות בצבא, שיבואו לבקר אותנו בבית אבות בזקנתנו, הפגנת עושר (או רצון להפגין עושר) ועוד הרבה. מישהו יכתוב על זה ספר מקיף יום אחד והתמונה לא תהיה מחמיאה.   המפלגות מבטיחות - העלאת קצבאות  לקראת הבחירות הקרובות המפלגות מבטיחות שיפחיתו שכר לימוד ויטפלו בתופעת הרווקות המאוחרת (הנה כאן). הן גם מבטיחות העלאת קצבאות הילדים, חוק חינוך חינם מגיל שלושה חודשים, ביטול תשלומי הורים במערכת החינוך הציבורית, מדיניות של אפס כסף פרטי במערכת החינוך, יום לימודים ארוך וארוחת צהריים חמה, איכותית ומזינה (הנה כאן).

זה לא הכל, הן גם מבטיחות - קיצור שבוע העבודה, והוספת ימי חופשה בחוק להורים עובדים, שיצמצמו את הפער עם מערכת החינוך, חינוך ציבורי איכותי חינם מלידה (כאן), הקלת נטל תשלומי ההורים וטיפול הוליסטי מגיל אפס עד צבא (כאן) ועוד הבטחות שונות. המשותף להבטחות האלו הוא הסרת נטל הטיפול החינוכי, הבריאותי והערכי מההורים והעברתו לידי המדינה מתוך מחשבה, כנראה, שגידול הילדים הוא עול כלכלי, רגשי ונפשי על ההורים ועל המדינה להקל עליהם. כי אחרי הכל ההורים הם מצביעים וגורל המפלגות בידיהם.   זה נכון. ילדים הם עול כלכלי, רגשי ונפשי. בלי הילדים היינו יכולים לשבת היום באיביזה עם איזה קוקטייל כי תאורטית היה לנו יותר כסף (שלא הוצאנו על קרטיבים, נינטנדו סוויץ׳, חוגי העשרה וארומתרפיה שהילד היה חייב כדי לטפל בטראומת המעבר מהיסודי לחטיבה), היו לנו יותר ימי חופש (כי היינו משקיעים יותר זמן בקריירה ועולים בסולם המקצועי ולא היינו מבזבזים ימים על דלקות אוזניים של פעוטות) והיינו פנויים רגשית ליהנות (במקום לדאוג שאיבדנו את הדרכונים של הילדים או שיחטפו אותם מהג׳ימבורי כדי לסחוט מאתנו כופר או שלא יבלעו בוטן בבופה כי הם אלרגים).   זה לא התפקיד של המדינה שיהיה לנו זול לעשות ילדים. היא צריכה לדאוג לנו לסביבת מחיה טובה אבל היא לא צריכה לדאוג להכל האם זה תפקידה של המדינה שיהיה לנו זול יותר לעשות ילדים עוד משלב ההפריה ועד הצבא? ברור שברגע שיש ילד תפקיד המדינה לדאוג שיחיה בסביבה בריאה פיזית, רגשית ומנטלית, שיהיה לו מזון מזין, לבוש מתאים ומיטה חמה. אבל לא יותר מזה. ובואו נהיה כנים, המדינה לא דואגת לצרכים הבסיסיים האלה עבור האזרחים הבוגרים שלה. אנחנו נושמים אוויר מזוהם, הים והנחלים הם ביוב ומתכות כבדות, הטמפרטורות בשילוב הלחות בקיץ באסוציאציות גיהנום. ומה עם בריאות רגשית ומנטלית? בואו נודה על האמת, אנחנו חברה אלימה, משקרת, חיה בשופוני מזויף ומקדשת גניבה, העלמת עין ורכישת כוח באמצעים אלימים ועבריינים. קשה לשמור על שלווה בתנאים כאלה.  

טורים נוספים של נגה בריינס: > חברות שהורגות בשביל רווחים צריכות למות; ומה זה אומר על טבע? > > המדינה שופכת את הכסף על הייטקיסטים אופורטוניסטים ושטחיים שמעבירים את הזמן בלחשוב איפה הם מפרקים היום את התן ביס  >

אז למה אנשים מביאים עוד ועוד ילדים למדינה הזאת שמפרה מולנו את החוזה הבסיסי הזה? הם עושים את זה כי המדינה מעודדת את זה. לא בצורה מודעת ולא מתוך איזו תוכנית על זדונית אבל השלטון לדורותיו אוהב אותנו טובעים בחיתולים. אז הוא מוריד את גיל חינוך חינם, והוא מעלה את דמי הלידה, הוא מאריך את חופשת הלידה ומוסיף אחת גם לבן/בת זוג, הוא מממן טיפולי הפריה ופוריות ופונדקאות, מוסיף טיפולי שיניים חינם לילדים תחת הקופה, מנופף ב״בית ספר החופש הגדול״ ובכל קמפיין כמעט של משרד ממשלתי כזה או אחר נראה תמונת משפחה הטרו-נורמטיבית מחייכת כדי שיהיה לנו ברור מה עלינו לעשות.   כי כשאנחנו טובעים בחיתולים, הסעות, כיבוס מדים, מימון מורים פרטיים להשכלה הגבוה, אנחנו לא עוצרים לנשום ולהסתכל מסביב. אנחנו לא מרימים את הראש מעל הסחי והזוהמה, העבודה, המסים, הריביות והריכוזיות, אנחנו עסוקים עסוקים עסוקים ולא פנויים לעצור ולעשות את הדבר הכי חשוב לקראת הבחירות הקרובות (וכל מערכת בחירות) – לבחון מחדש את החוזה שלנו עם המדינה ולראות האם היא מקיימת את הצד שלה. ולדרוש ממנה לקיים את הצד שלה.   אנחנו גם לא פנויים לעמוד על שלנו מולה - לקבל את החזר המס שמגיע לנו כי זה כרוך בטופסולוגיה ואין לנו דקה נשימה, להחזיק מעמד בתביעה מול ביטוח לאומי ולא להתפשר, להתלונן על הפקידים בביה״ח שמתעדפים מליונרים מחו״ל בתורים לניתוח, להגיש תלונה למפקח על הבנקים כי הבנק שלנו נותן לנו לקחת מסגרת אשראי בקלות אונליין אבל לא מאפשר לבטל אותה אונליין, אלא רק בסניף וכך גונב מאתנו עוד כמה חודשים של עמלה.

• המבול עוד לפנינו - על העלייה הגדולה בהוצאות המשפחתיות ואיך להיערך?
• מהפכה בכלכלת המשפחה: האיש שעוזר למשפחות לחסוך אלפי שקלים בחודש

בסוף היום אנחנו רק רוצים להניח את הראש על הכרית ולקבל כמה דקות של שקט. אין לנו כוח לקרוא את מצע המפלגה שאנחנו מתכוונים להצביע לה, ואין לנו אנרגיה לבדוק אחת אחרת. אין לנו סבלנות לקרוא באתרי חדשות מחו״ל את האמת שמעבר לדובר צה״ל או המוסד. אנחנו עושים לייק לנועה תשבי שקיבלה עבודת יח״צ בלי מכרז כי היא מתנסחת מרגש (כן אני מודעת לאירוניה), ואנחנו נעים באילחוש שהבאנו על עצמנו עם ילד נוסף וקצת כסף שקיבלנו מהברית ועוד מספרים לעצמנו שאנחנו אוהבים אותם ושהחיים שלנו לא היו שלמים בלעדיהם.   המדינה ואנחנו רצים על אוטומט.  ומתלוננים שיקר לנו.   בוכים שכספי המיסים שלנו משמשים למימון הילדים של (מגזר אחר שהוא לא אנחנו); מתגזענים על ניסיונות להביא עובדי הוראה, רפואה וחינוך ממוצא אתני ושפה שאינם שלנו. סוגרים את ילדינו במוסדות חינוך הומוגנים להפליא שחס וחלילה לא יפגשו ילדים שאינם מאותה דת או מאותו זרם, או מוגבלים מנטלית, נפשית או פיזית, בעלי צבע שונה.

אנחנו מזדעזעים מרמת אנשי ההוראה בלי להודות שכמות מוגזמת של ילדים דורשת כמות מוגזמת של אנשי הוראה שלא כולם מושלמים (לפי ראותנו כמובן, שזה סוביקטיבי ויהיר) ובלי להתייסח לעובדה שהכיתות גדולות ולכן החינוך לא אופטימלי. אנחנו שמים מצלמות מעקב בגנים כי זה זול יותר ומשפיל יותר מלבחור או להקים בעצמנו גנים שהאווירה בהם אחרת מצינוק של השב״כ. וכן, אני יודעת, לא בכל עיר יש מגוון ראוי של גנים. אבל שוב, זה בגלל שכמות הילדים בארץ בלתי נתפסת ולהיות גננים זו עבודת כפיים קשה ולא מתגמלת כלכלית והם צריכים לעבוד בשביל הורים כמונו.   אל תבואו בטענות שילדים זה יקר. אם בחרתם להביא אותם - זה לא רלוונטי יש אמיתות שכל דור אומר לבא אחריו  – צירי לידה זה כואב ברמות בלתי נתפסות, לא כדאי לבלום נפילות עם השיניים (זה כאב ברמת צירי לידה), ילדים עולים כסף והרבה ולרובנו אין את היכולת להתנער מהם ואהבה לא נמשכת לנצח. וכל דור מתעלם. בצירי לידה ניתן לעמוד, אנחנו לומדים מהניסיון לא לבלום עם השיניים, כאב לב הורג, אבל אפשר לרוב להתרומם ממנו ובנוגע לילדים, אם אתם ממשיכים אחרי הראשון לעשות עוד (שלא חס וחלילה מאונס), אל תבואו בטענות שזה יקר לכם. זה לא רלוונטי.   ילדים זה יקר ואל תעשו אותם אם אין לכם את היכולת לגדל אותם ולממן אותם בכבוד. מה זה כבוד? זה כבר עניין אינדיבידואלי. אבל אם אתם חושבים שהמדינה תעמוד בצד שלה בחוזה עם הילדים שלכם, אחרי שאתם כבר חיים כמה עשרות שנים ויודעים שהיא לא עומדת בחוזה שלה אתכם, אני לא בטוחה שלילדים שלכם יש הורים חכמים מי יודע מה. כי צריך להיות אדם מאוד ספציפי כדי לחתום חוזה חדש עם מי שכבר הפר חוזה מולכם פעמים אינספור.   כמה מכם נזעקים שזה אומר שרק עשירים יוכלו ללדת. זה נכון. אבל תתנחמו בכך שהטורטלים שעושים תחרות מי יותר עשיר (מי יולד יותר) צריכים לגדל צי ילדים שההורים שלהם מקדשי שופוני. ולהבדיל מהמלאכים שלנו, ילדי חינוך שופוני זה הסוג הכי מעצבן של ילדים לגידול. שומעים אותם הכי חזק כשהם רומסים את ההורים ליד דוכני הממתקים והאייפונים בדרך לטיסה. אם יש מישהו שבאמת יאכל את העשירים, אלה הילדים שלהם.   תמשיכו לעשות ילדים כדי לנסות למלא את החיים שלכם במשמעות בעומק פרסומת לשכונת הייטקיסטים חדשה. הקשבנו כמה קשה לכם אחרי הראשון, מהשני והלאה זה עליכם.