כולם מדברים על אי שוויון, אף אחד לא מדבר על הקבוצה שמרוצה מהמצב

כלכלנים (ולא רק כלכלנים), עסוקים כבר למעלה מ- 100 שנה בלהתווכח על השאלה האם אי שוויון הוא דבר חיובי או שלילי. מצד אחד, הפילוסוף ג'ון רואלס (Rowles) ניסח טיעון יפהפה כדי להסביר מדוע אנחנו צריכים לשאוף לשוויון. רואלס הציע לדמיין שהנפשות של כל הילדים שעוד לא נולדו נפגשות. הנפשות אינן יודעות לגוף של איזה ילד הן יגיעו, ולכן הן אינן יכולות לדעת מראש האם הן יוולדו להורים אמריקאים עשירים או להורים עניים מבנגלדש.

במצב הזה, לנפשות של הילדים ניתנת ההזדמנות להצביע על כמה אי שוויון הן רוצות בעולם. רואלס טען שבהנחה שהנפשות של הילדים הן שונאות סיכון, הן יצביעו בעד מקסימום שוויון. המסקנה מהטיעון הזה היא שאנחנו, כבני אדם שכבר חיים בעולם, יכולים להיות בעד יותר או פחות אי שוויון, אבל העמדה שלנו נובעת מהידיעה האם נולדנו להורים עשירים או שלא. אם היינו כנים עם עצמנו, היינו מבינים שעדיף לכולנו שבעולם יהיה כמה שפחות אי שוויון.

מהצד השני, הכלכלן מילטון פרידמן ניסח טיעון משכנע לא פחות מדוע אנחנו לא רוצים שוויון: שוויון אומר שכולם יהיו באותה רמה, ללא קשר לכישורים. זה אומר שאם אנחנו רוצים שוויון, צריך לתת שיעורי שירה למי שלא יודע לשיר, ולשלוח לאוניברסיטה את מי שלא למד בבית-הספר. אם ניתן שיעורי שירה למי שמוכשר, או נשלח לאוניברסיטה את התלמידים הטובים ביותר, אנחנו נגדיל את האי-שוויון, לא נקטין אותו. דרך אגב, בקיבוצים, למשל, אכן הייתה מדיניות שלא לאפשר לילדים לקבל תעודת בגרות, כדי שלא ליצור פערים בין אלו שמוכשרים לבין אלו שלא.

עם זאת, מילטון פרידמן לא טען ששוויון הוא דבר רע. הוא רק טען ששוויון בתוצאות הוא דבר רע. לדעתו של פרידמן, זה בסדר גמור שבחברה יהיה אחד שישן מתחת לגשר ואחד שישן במיטה מזהב. אבל בתנאי שלשניהם הייתה את אותה נקודת מוצא. אם לכולם יש סיכוי שווה לסיים מתחת לגשר, ולכולם יש את אותו סיכוי לסיים במיטה מזהב, אז לכולם יש אינטרס לעשות את המקסימום שהם יכולים, וזה לדעתו של פרידמן, המצב הטוב ביותר לחברה.

• האוצר: עשירונים 1 ו-10 שילמו הכי הרבה מסים ב-2021 ביחס להכנסה
• איך מודדים אי שוויון ומה היתרונות של אי שוויון?

בכל מה שנוגע לסוג השוויון הראשון, ישראל איננה מדינה שוויונית במיוחד. בדרך כלל מודדים אי שוויון דרך מדד כלכלי שנקרא - מדד ג'יני שמקבל ערכים בין 0 ל-1, כשככל שהערך יותר גבוה, כך אי השוויון הוא יותר גבוה. כשמסתכלים על הכנסה ברוטו, מדד הג'יני של ישראל הוא 0.52, שזה אומנם גבוה, אבל לא חריג בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. למעשה, אפילו בחלק ממדינות סקנדינביה, אי השוויון בהכנסות ברוטו גבוה יותר מאשר בישראל.

כשמתסתכלים על אי השוויון בהכנסות נטו, מדד הג'יני של ישראל הוא 0.37. הירידה מ- 0.52 בהכנסות ברוטו ל-0.37 בהכנסות נטו נובעת מההתערבות הממשלתית – מס הכנסה פרוגרסיבי, ותשלומי העברה לחלשים בעצם מקטינים את אי השיוויון.

אבל למרות שמדד ג'יני של ההכנסות נטו בישראל נמוך מאשר המדד של ההכנסות ברוטו, הוא גבוה מאוד בהשוואה לעולם. המדינות המפותחות היחידות שיש להן רמה דומה או גבוהה יותר של אי שוויון הן בריטניה, ארה"ב, מקסיקו, תורכיה וצ'ילה.   הנתון הזה היסטורית גבוה וזה מלמד שלמרות שהתקשורת בישראל אוהבת להתלונן על אי השוויון הגבוה, ולמרות שיש לנו אפילו מפלגות שנמצאות בדרך לקואליציה ושהמצע שלהן הוא מלחמה באי השוויון, בפועל כנראה שהישראלים לא באמת מעוניינים שהממשלה תעשה משהו בנידון. לפחות, ברור שחברי הממשלות לדורותיהן היו (ועדיין) משוכנעים שהציבור לא יחליף אותם גם הם לא יעשו כלום כדי להקטין את אי השוויון.

• מיליארדים למילואימניקים לפני החג: מענקי 2024 יוקדמו לפסח
• ה-OECD: "צופים צמיחה של 3.4% בישראל ב-2025"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

יהודים לא חרדים מרוצים מהמצב  לדעתי, אחת הסיבות העיקריות שהציבור בישראל לא מעוניין לצמצם את אי השוויון הוא מה שקורה עם המוביליות החברתית-כלכלית. מוביליות מודדת את הסיכוי של ילד שנולד להורים עם רמת הכנסה מסוימת להגיע לרמת הכנסה אחרת. בישראל, אם מתמקדים ביהודים לא חרדים, המוביליות היא די גבוהה.

ילד יהודי לא חרדי שנולד להורים ברבעון התחתון של ההכנסות, מגיע בממוצע לעשירון השישי – כלומר לאמצע מעמד הביניים. אפילו לילד שנולד בעשירון התחתון, יש סיכוי לא רע להגיע לעשירון העליון. זה נכון לילדים ממוצא ספרדי באותה מידה כמו לילדים ממוצא אשכנזי, כך שליהודים לא חרדים אין סיבה מיוחדת לפעול נגד אי השוויון.

למעשה, ליהודים לא חרדים יש דווקא סיבה טובה שלא לרצות שאי השוויון יצטמצם. כי בחברה החרדית המוביליות היא מאוד-מאוד נמוכה. לכן, מבחינת היהודים הלא חרדים, השקעה בצמצום אי השוויון משמעה העברת תקציבים לחרדים, מבלי שזה ישפיע הרבה על הסיכוי שהחרדים ישפרו את מצבם. המוביליות בחברה הערבית גבוהה בהרבה מהחברה החרדית, אבל עדיין נמוכה מהחברה היהודית הלא חרדית, מה שמצביע על בעיות מבניות שצריך לפתור עם החינוך והתעסוקה בחברה הערבית.

אז יש בישראל לא מעט אי שוויון, אבל יש גם העדפה שאי השוויון הזה יישאר. כי מבחינת היהודי הלא חרדי, צמצום אי השוויון כרוך בתשלום עוד מיסים, וכנראה שהוא לא מעוניין לשלם אותם.     ד"ר אביחי שניר, אוניברסיטת בר-אילן והמכללה האקדמית נתניה