הבעיה הגדולה של הכלכלה הישראלית - הצמיחה העתידית בנפילה

המשק הישראלי יצא מהקורונה מהר יחסית. אחרי הירידה בתוצר ב- 2020, התוצר צמח ב- 2021 בקצב מהיר, והוא ממשיך בקצב גבוה גם ב- 2022. למעשה, השנתיים האלו הספיקו כדי שהתוצר יחזור פחות או יותר למקום שהוא היה צפוי להיות בו אם לא הייתה קורונה.

אבל במבט קדימה, לא ברור בכלל שהמשק הישראלי יוכל להמשיך בקצב צמיחה כל כך מהיר בשנים הבאות. זה לא בגלל המשבר שאולי עומד לפקוד את העולם בגלל השילוב של אינפלציה גבוהה, בועות פיננסיות, וריביות עולות. זה בגלל שבמשק הישראלי יש בעיות מבניות שספק אם ניתן לטפל בהן בקצב הדרוש. זו בעיה אקוטית והיא חייבת פתרון מערכתי, אחרת נשלם מחיר כלכלי כבד.

תרשים 1 ממחיש את הבעיה. הוא מראה את הצמיחה בתוצר לנפש, שהוא מדד לשיפור ברמת החיים החומרית, בין 2004 לשנה האחרונה שלפני הקורונה, 2019. בין 2004 ל- 2011, קצב הצמיחה הממוצע בתוצר לנפש היה כ-2.7%. לאחר מכן, הוא ירד לכ-2%. בשנים הבאות, הוא צפוי להמשיך לרדת ולהגיע לאזור ה- 1%.

המשמעות היא דרמטית: בקצב צמיחה של 2.7%, התוצר לנפש מוכפל כל 26 שנים. בקצב צמיחה של 2%, התוצר לנפש מוכפל כל 35 שנים, ובקצב צמיחה של 1%, התוצר לנפש מוכפל כל 70 שנים. במילים אחרות: קצב הצמיחה ברמת החיים החומרית בשנים הבאות צפוי להיות רק כשליש מקצב הצמיחה שהיה לפני קצת יותר מ-10 שנים.

• גם הדמוגרפיה האמריקנית בבעיה - איך זה ישפיע על הכלכלה?
• הפצצה הדמוגרפית של אירופה: האוכלוסייה מצטמצמת - וגם הכלכלה נפגעת

יש לזה כמה סיבות, אבל אחת הסיבות העיקריות היא שילוב של חינוך ודמוגרפיה. חלק גדול מהצמיחה בתוצר מאז שנות ה-1990 מוסבר משיפור באיכות כוח העבודה. העובדים של היום הם משכילים יותר מהעובדים של הדורות הקודמים, וזה התבטא בצמיחה. בין היתר, ההשכלה השפיעה על תעשיית ההיי-טק, מנוע צמיחה חשוב ביותר עבור הכלכלה הישראלית ב- 30 השנים האחרונות.

אבל במבט קדימה, לא נראה שהאיכות של כוח האדם הולכת להמשיך להשתפר. זה נובע בחלקו מבעיות במערכת ההשכלה בארץ: יש פערים גדולים באיכות ההשכלה בין ילדים מרקע שונה. כתוצאה מכך, בזמן שילדים מרקע חזק מצליחים לא רע בבחינות בינלאומיות, תלמידים מרקע חלש משיגים תוצאות חלשות מאוד. זה אומר שלחלק לא מבוטל מכוח האדם בישראל אין את הכישורים הנדרשים כדי לתרום תרומה משמעותית לכלכלה.

בחלקו האחר, זה נובע מדמוגרפיה: בעוד כעשרים שנים, כ- 14% מהאוכלוסייה בגילאי עבודה עיקריים תהיה חרדים. זה לעומת כ-7% כיום. בעוד 40 שנים, החלק של החרדים בגילאי העבודה העיקריים הולך לגדול לכ-25%. בעוד 20 שנים, גם החלק של הערבים מתוך האוכלוסייה בגילאי עבודה עיקריים הולך לגדול במעט. זה אומר שהחלק של היהודים הלא חרדים הולך לקטון מכ-74% כיום, לכ-62% בעוד 20 שנים, ולקצת יותר מ-50% בעוד 40 שנים.

• ארה"ב פורסת מערכת THAAD בישראל - איך השווקים יגיבו?
• לא רק כטב"מים: כך ייראה שדה הקרב העתידי - והאם הרובוטים יחליפו את החיילים?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

בשתי האוכלוסיות האלו, יש בעיה גם באיכות ההשכלה, וגם בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. בכל מה שנוגע לשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, הבעיה היא קשה במיוחד בקרב גברים חרדים, שרק כ- 50% מהם משתתפים בשוק העבודה, ובקרב נשים ערביות, שרק כ- 40% מהן משתתפות בשוק העבודה.

לגבי איכות ההשכלה, גם אצל הערבים וגם אצל החרדים יש שיעור נמוך יחסית של מקבלי בגרות. יש גם אחוז נמוך יחסית של בעלי מיומנויות גבוהות בכישורים שנדרשים בשוק העבודה. לפחות מ- 40% מהבוגרים הערבים בישראל יש אנגלית ברמה טובה או טובה מאוד, וזאת בזמן שאנגלית ברמה גבוהה היא תנאי מקדים למקצועות ההיי-טק. בקרב החרדים, המצב גרוע אפילו יותר. לפחות מ- 30% מהחרדים יש אנגלית ברמה גבוהה או גבוהה מאוד.

אבל יש הבדל חשוב בין ערבים לחרדים: אחוז הסטודנטים הערבים לתואר ראשון הוא כבר כמעט שווה לאחוז שלהם באוכלוסייה. בנוסף, כשני שלישים מהסטודנטים הערבים הן סטודנטיות, ורוב הסטודנטיות הללו משתתפות אחר כך בכוח העבודה. כך שבקרב הערבים, יש שיפור משמעותי באיכות של כוח האדם, וזאת למרות שההשקעה בתלמיד ערבי נמוכה יותר, בממוצע, מאשר בתלמיד יהודי. גידול בהוצאה על תלמידים ערבים (כפי שהממשלה החליטה לפני מספר שנים), צפוי להביא לכך שבשנים הבאות יהיה שיפור נוסף בכוח האדם הערבי.

גם בקרב החרדים יש גידול באחוז החרדים (בעיקר החרדיות) שמסיימים תעודת בגרות, ובהשתתפות של חרדים בהשכלה הגבוהה. אבל קצב הגידול נמוך בהרבה מכפי שנדרש בשביל להגדיל את שיעור ההשתתפות של הגברים החרדים בשוק העבודה, ובשביל להגדיל את שיעור החרדים (והחרדיות) שעובדים בשכר גבוה.

אם לא יחול שינוי מהיר יותר בהשכלה ובהשתתפות של חרדים בשוק העבודה, ולא יהיה שיפור נוסף באיכות ההשכלה של תלמידים ערבים, הצמיחה בישראל תתייצב כנראה על רמה נמוכה יחסית במשך שנים רבות. מעבר להשלכות של זה על רמת החיים, יהיו לזה השלכות גם על מדינת הרווחה: מדינת רווחה יכולה להתקיים רק כל עוד יש מספיק אנשים שמרוויחים סכומים גבוהים יחסית ומוכנים לתמוך באלו שמקבלים שכר נמוך יותר. ברגע שחלק גדול מהאנשים בגילאי עבודה לא עובדים, או עובדים בשכר נמוך, מערכת הרווחה או שתקרוס, או שהמיסים שמשלמים האנשים שעובדים בשכר גבוה יצטרכו להיות כאלו שיגרמו לרבים מהם לוותר על העבודה או לעזוב את הארץ. כלומר, או שמערכת הרווחה תקרוס, או שאפילו צמיחה של 1% בתוצר לנפש תראה כמו הישג פנטסטי.   ד"ר אביחי שניר, אוניברסיטת בר-אילן