כבר החלטנו, אבל נעמיד פנים שאנחנו מתחשבים בדעתכם
אחד החידושים החיוביים של השנים האחרונות הוא אתר החקיקה הממשלתי שהקים משרד המשפטים בו מפורסמים תזכירי חוק וטיוטות חקיקות משנה, נהלים והנחיות בעלי השפעה רגולטורית וטיוטות מבחני תמיכה מכל משרדי הממשלה. כל אזרח וגוף יכולים אחרי הזדהות במערכת להביע את דעתם.
האתר הוא עליית מדרגה רצינית בשירותים לאזרח והוא כלי חשוב לקידום שקיפות, דמוקרטיה, קשר עם הציבור ושוויון הזדמנויות. האתר הוא המקבילה החקיקתית לגרין/פינק/וויט-ווש ורק מדגיש את האופן בו לוביסטים, מאכרים ומקורבים שולטים במשרדי הממשלה ובמדינה. למה?
נניח שאנחנו כאזרחים מעוניינים להגיש את עמדתנו על טיוטת צו מס להפחתת גודש התנועה באזור גוש דן (מיקום השערים), התשפ"ג-2022. הטיוטה מציגה את המיקומים לפי קורדינטות של השערים שיוצבו בתל אביב ויתעדו כניסה ויציאה של רכבים כדי לקבוע עמלת גודש. אנחנו - אזרחים, עמותות, חברות וכל בעלי עניין בכניסה ויציאה מתל אביב יכולים לממש את זכותנו הדמוקרטית ולהשקיע את הזמן במחשבה ואז ניסוח עמדתנו ושליחתה דרך אתר החקיקה הממשלתי. נכון להיום (9.11.22) הובעו כ-1,500 עמדות שונות באתר. סביר להניח שאף אחד לא יראה אותן לעולם.
- כל הכותרות
כי העמדה שלנו לא נחשבת.
לא משנה כמה היא נכונה, לא משנה כמה המודל החדש שאנחנו מציעים הגון יותר, לא משנה כמה אזרחים או ארגונים היא מייצגת. כל האתר הוא מאגר מידע שלא מעניין את מקבלי ההחלטות. הם כבר החליטו מראש.
איך אפשר לדעת את זה?
ברמה הכי פשוטה בדר״כ אין פרוטוקולים מלאים לאופן בו נשקלות ההצעות ששלחנו וכיצד מתקבלות החלטות ועל-ידי מי, ומה היו השיקולים שהובילו להחלטות האלה. במקרה הטוב יש פרוטוקול כללי של מי היה בישיבה ומה החליטו. באתר גם אין התחייבות של המשרד האחראי לשקול את ההצעות.
מעבר לכך באתר ניתן לשלוח עמדה נסתרת, שלא תופיע לציבור. מדוע? כי יש גופים שלא מעוניינים שעמדתם תהיה פומבית. למה המדינה מסכימה לזה? היא תאמר שיש סודות מסחריים ואחרים שגופים מסוימים לא רוצים לחשוף. זה קשקוש. אפשר להשחיר את החלקים הסודיים. כשגוף מציג עמדה לחקיקה זה צריך להיות שקוף ואם יש לו מה להסתיר, זו בטח לא עמדה שטובה לציבור.
לבסוף, וזה הכי חשוב, אלא אם כן אנחנו מקורבים לבעלי תפקידים בממשלה ובכנסת ובמשרד האחראי או שיש לנו לוביסטים או מאכערים חזקים, בארץ חוקים, תקנות, נהלים והנחיות נכתבים ונחקקים בידי מי שיש לו כסף ועמדת הציבור זניחה או לא נחשבת.
כל האתר הזה, שליחת ניירות העמדה, מראית העין של הדמוקרטיה - הוא בדיחה על חשבון הציבור. ההחלטות נעשות מראש ובלחיצת יד הרבה לפני שהטיוטות מפורסמות.
״כל קרב מוכרע לפני שהוא מתחיל״ – אמנות המלחמה
מהיכן הגיעה הטיוטה? ישבו טובי המוחות במשרד הממשלתי ושאלו את עצמם ״איך אני עושה טוב לציבור? איך אני משרת אותו היום״ ואז הגיעו למסקנות והחליטו להוציא אותן לפועל? לעיתים נדירות.
בדר״כ זה מתחיל מגוף בעל אינטרסים להרוויח יותר. זה יכול להיות מונופול, ארגון עובדים, עמותה, ״טנק חשיבה״ והם אלה שישבו והחליטו ששינוי חוק, תקנה או נוהל יגדילו את הקופה שלהם או של התורמים שלהם. אז הם שלחו את הלוביסטים או את המנהלים שלהם ולחצו על המשרד להוציא את הטיוטה. סביר להניח שהם אפילו כתבו אותה עבור המשרד.
משרדי הממשלה נשלטים בידי הלוביסטים ובעלי הכוח. הם מדברים, יושבים ומחוקקים עבורנו ולהבדיל ממסדרונות הכנסת שבהם לוביסטים צריכים להצטייד בשרוך מסוג מסוים וכניסתם ויציאתם נרשמת, בפגישותיהם מחוץ לכנסת עם שרים, מנכלי משרדים, מנהלי מחלקות, הם נעים חופשי ומוציאים לפועל את מטרות שולחיהם.
אפשר לטעון שזה טבעם של דברים, שמי שיש לו כסף מעסיק לוביסט או לוביסט פנימי בחברה או שמנהלו פנוי ללובי וזה הגיוני. אבל זה גורם לכך שחקיקה ותקנות נכתבים ומשונים כדי לחזק את החזקים ממילא ולהחליש את ההתנגדות של ארגונים חלשים יותר שהרבה פעמים כן מייצגים את הציבור.
מה צריך לעשות?
מדי פעם קם נבחר ציבור אמיץ ומנסה למתן את כוחם של הלוביסטים מול המשרדים. לימור לבנת לפני כעשרים שנה קבעה שגופי תרבות נתמכים לא יוכלו להעביר כסף שהם מקבלים מהמדינה להוצאות לובי. זה לא עבד. הם מעבירים כספים ללובי פשוט קוראים לו משהו אחר כמו ״רכז דוברות והסברה״ והכי חשוב - פעמים רבות הלובי של הארגונים אינו חיצוני אלא פנימי. לוביסט החברה הוא המנכ״ל או הסמנכ״ל.
מפתה להגיד שצריך לאסור על בעלי תפקידים במשרדי הממשלה להיפגש עם לוביסטים ונציגי חברות וארגונים ולחייב אותם לציין מי יזם את תיקון התקנה או החקיקה. זה לא ישים כי הם יפגשו אתם ולא ידווחו, יאמצו את הדרישות שלהם ולא יגידו, ובינכה כל איסור בארץ נטול אכיפה והוא בגדר המלצה. איסור רך יותר יהיה לדווח על פגישות כאלה לציבור כדי שאפשר יהיה לראות איזה פקיד ציבור עובד בשביל איזה ארגון. זה גם לא ישים. לא יהיה דיווח.
אפשר וישים לדרוש כי לפני כל קבלת החלטה ירוכזו העמדות שהתקבלו לקובץ יחיד של מי היה בעד ומי היה נגד, כך שהגוף המחליט לא יצטרך לעבור ידנית על כל ניירות העמדה שהתקבלו ולפרסם את הקובץ הזה לציבור. ועוד אפשר לתעד את הישיבה בה התקבלו ההחלטות ולציין מי הצביע בעד ומי הצביע נגד ולרשום את נימוקי הגוף המחליט לקבלת ההחלטות השונות ומדוע אחרות נפסלו.
חיוני גם לבטל את האפשרות לקבל עמדה שהגוף או האדם ששלח אותה מעונין להסתירה מהציבור. הרבה פעמים עמדות נסתרות אלה הן מהגופים שבסופו של דבר מקבלים תמיד את מה שהם רוצים.
חשוב גם שכל טיוטה מוצגת תציג את ההשפעות הצפויות לתיקון המוצע. למשל אם מוצע להעלות את שכר מנכ״לי מוסדות מתחום מסוים כדי ״לצמצם את הביורוקרטיה״ של המשרד (סיפור אמיתי) יש לציין מה תהיה ההשפעה הצפויה על אותם מוסדות – בכמה יגדל שכר המנהלים, מהיכן יגיע הכסף הזה ואיך יקטן השירות לציבור של אותם מוסדות.
הממשלה תטען שקשה לקחת בחשבון את עומס הפניות ולהתחשב בכולן. זה נכון, אבל יש אפשרות לקחת רפרנט שירכז את המידע לקובץ אחד שיסכם מי בעד מה ומה כמות האנשים והגופים שתומכים או מתנגדים. הקובץ הזה יכול להיות שקוף ונגיש לציבור. למשל מועצת הכבלים והלווין עושה את זה וגם מנמקת איך התקבלה החלטת המועצה.
כן, זה עומס ביורוקרטי. אבל זה בסדר, המדינה היא גוף ביורוקרטי. ואם העמדות של כולם שקופות ואופן קבלת ההחלטות שקוף, זה יצמצם את הסיכוי שיתקבלו החלטות מוטות למען גופים כאלה ואחרים. זה גם יעזור לגופים ואנשים להגיש עתירות מנהליות כנגד החלטות שנעשו בניגוד לעקרון השוויון ובעלי החלטות שיודעים שההחלטות שהם מקבלים שקופות לציבור יחשבו פעמיים את מי הם מעוניינים לשרת.
יתרון נוסף הוא הפחתת העומס הביורוקרטי, הנפשי והרגשי על הפקידים ובעלי התפקידים במשרדי הממשלה. אלה מופצצים כל יום בפניות אגרסיביות ולחצים מצד נציגי גופים ולוביסטים. הם לא עומדים בלחצים האלה. ופעמים רבות הדרישות שמופנות אליהם והפגישות והשיחות שהם מחויבים לעשות מצד בעלי אינטרסים, לוקחים את הזמן מהתפקיד שלהם – לשרת את הציבור. שקיפות מלאה בעמדות שמתקבלות ובאופן קבלת ההחלטות תוריד מעליהם את הלחץ ותעזור להם לשרת את הציבור.
מי שלא נדרש לייצג ציבור מול משרדי ממשלה לא יבין את עומק התסכול של צפייה בהחלטות מושחתות שמתקבלות כדי לרפד כיסים של בעלי כוח והון. אבל גם אם לא חוויתם את מסע הייסורים הזה אישית, כל פעם שאתם רואים החלטה הזויה שמתקבלת, או החלטה נכונה שמקבלת תפנית עקומה ומוכנסים בה תיקונים שמעקרים אותה מתוכן, אתם מרגישים שמישהו בחש בקלחת וזה לא לטובתכם.
אישית, אני תורמת ללובי 99 שדואגים לציבור. מעבר לכך חשוב שבכל זאת כאזרחים נגיב באתר החקיקה הממשלתי בנושאים המשפיעים עלינו. אנחנו לא חזקים כמו הלוביסטים ואין לנו מתנות ומשרות להציע למקורבים, אבל גם כמות היא כוח ובסופו של יום, רוב שרי הממשלה רוצים מצביעים. וזה מה שאנחנו. מצביעים. בינתיים.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
3.2 לוביסט?Yyinon 13/11/2022 07:56הגב לתגובה זו1 0לך יש מושג ? ואינטרס?סגור
-
2.אין לך צל של מושג איך עובדת ממשלהמישהו שמכיר 12/11/2022 20:37הגב לתגובה זו0 1את ממש מדברת שטויות, רואים שלא עבדת בממשלה מעולם. מה שאת כותבת זה פשוט לא נכון חבל, יש הרבה דברים גרועים בממשלה אבל לא ברור לי מה המוטיבציה שלך לכתוב כאלה שטויותסגור
-
תאיר את עינינגה 13/11/2022 08:45הגב לתגובה זו1 0ברור שמי שעובד בממשלה מרגיש אחרת. כמו שכתבתי, אני עבדת מול הממשלה, ובכל החלטה שמתקבלת בתחום בו אני פועלת, יש לוביסט או גוף בעל אמצעים לפרפר את המשרד הממשלתי. טובת הציבור היא שיקול משני לעומת טובת הלוביסגור
-
1.לא מסכים עם הרבה דברים שלך, עם זה כן (ל"ת)דניאל 12/11/2022 19:30הגב לתגובה זו0 0סגור
