בשנת 2022 נולד מושג חדש, או לפחות עלה לכותרות - "ההתפטרות השקטה". בפשטות מדובר בהצבת גבולות לעבודה - סירוב לקחת מטלות מעבר להגדרת התפקיד, סירוב לעבוד מהבית או לענות למיילים או לשיחות טלפון לאחר שעות העבודה. אנשים שלא "מתאבדים על העבודה" גם בשעות העבודה אלא עובדים בנחת בקצב שלהם, ובאופן כללי מסרבים לתת לעבודה להשתלט על חייהם.
מדובר בהצבת גבולות לגיטימיים מהרבה מאד בחינות, ומעין תנועת מטוטלת ממחויבות יתר לעבודה ומעבודה שגלשה בעבר לחיים האישים עם טלפונים ארוכים על חשבון הזמן עם המשפחה או עיסוקי פנאי כאלה או אחרים. המעסיקים התרגלו לזמינות יתר ומחויבות יתר. תקופת הקורונה והמעבר לעבודה מן הבית סייעה גם היא לטשטוש הגבולות, ולאט לאט נוצרה ההבנה שחייב להיות איזה שהוא גבול בין המחיבות לעבודה לבין החיים הפרטיים, ושלא ייתכן שכל שעות היום וכל האנרגיות מוקדשות למקום העבודה.
אולם לעיתים ההתפטרות השקטה, מעבר לגבול מסוים, יכולה גם להעיד על אדישות וחוסר אכפתיות. אם פרויקט עליו עבדו צוות שלם של אנשים תלוי כעת על בלימה ובשיחת טלפון אחת תוכל להציל אלפי שעות עבודה ומיליוני דולרים תגיד "רגע עכשיו 17:01 ואני כבר לא עונה לטלפונים"? כמובן שמדובר במקרה קיצוני ולא שכיח כלל, אך הוא מראה שגם להצבת גבולות יש גבול.
- כל הכותרות
אולם ניתן לראות הגזמה ב"התפטרות השקטה" גם בדברים קטנים יותר. חשוב לעבוד ברוגע ובנחת, אבל הפסקת קפה כל חמש דקות היא לא עבודה ברוגע, היא התבטלות. חוסר עניין וחוסר מוטביציה היא לא התפטרות שקטה היא גזל המעסיק שמשלם לך על כך שתשקיע את מירב מאמציך בשעות עליהם משלמים לך. יש למצוא את האיזון העדין בין מחויבות מלאה, התלהבות, אחריות, ראש גדול ומאמץ מרבי בעבודה שהם חשובים ואף הכרחיים, לבין ההבנה שאני אדם שלם עם עוד תחומי עניין, מחויבויות ועיסוקים והעבודה לא יכולה לשאוב אליה את כל מהותי.
בפרשת השבוע נראה לכאורה שיעקב אבינו התקשה עם האיזון הזה והראה מחויבות יתר טוטלית ומוגזמת לעבודה.
הפרשה פותחת בלכתו של יעקב אבינו מארץ ישראל בעקבות החשש מפני עשיו אחיו, ומסתיימת עם חזרתו לארץ בראש מחנה של עשרות אנשים, למפגש חוזר עם אותו עשיו. באמצע מסופר על חייו של יעקוב בחרן, עבודתו אצל לבן, הנשים להן נישא והולדת 11 בנים ובת אחת במהלך עשרים השנים בהן חי בנכר.
לקראת סוף שהותו בחרן היחסים עם דודו וחמיו לבן הארמי מתדרדרים עד שהוא מחליט לברוח חזרה לארץ כנען. לבן שומע זאת ורודף אחריו עד שהוא משיג אותו בהרי הגלעד ומתקיים מפגש טעון בו שני הצדדים מטיחים האשמות זה בזה. אל דאגה, המפגש הטעון הסתיים בכריתת ברית והסכמות הדדיות שלא להרע זה לזה:
בעיצומו של הויכוח יעקב נושא נאום בו הוא מתאר את מחויבתו לעבודה ברעיית צאנו של לבן:
"ויחר ליעקב וירב בלבן, ויען יעקב ויאמר ללבן: מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי... זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה. גנבתי יום וגנבתי לילה (כלומר שילמתי על צאן שנגנב ביום או בלילה). הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"
עוד לפני כן, כאשר יעקב פונה לנשיו רחל ולאה ומסביר להן מדוע הוא רוצה לעזוב הוא אומר: "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן" - בכל כוחי, מחויבות טוטאלית.
האם יעקב הגזים במחויבות שלו? הרמב"ם אומר שלא, וכל מועסק צריך ללמוד מיעקב אבינו את רמת המחויבות לעבודה: "כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית וייבטל מעט בכאן ומעט בכאן, ומוציא כל היום במארה. אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן המלאכה... וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקוב הצדיק אמר: "כי בכל כוחי עברתי את אביכן" לפיכך נטל שכרו בעולם הזה שנאמר "ויפרוץ האיש מאד מאד""
אומר הרמב"ם שהעובד חייב לדקדק על עצמו ולנצל כל דקה עליה משלמים לו שאם לא הרי הוא גוזל את המעסיק ש"קנה" את זמנו. לא רק מבחינת זמן העבודה יש להקפיד, אומר הרמב"ם, אלא גם ברמת ההשקעה, כפי שלמדנו מיעקב אבינו. חייב העובד לעבוד "בכל כוחו" כשם שעשה יעקב אבינו, כלומר להשקיע את מירב כוחו, כשרונו ומרצו בעבודה. במקרה כזה, הוא יקבל את שכרו לא רק מידי המעסיק המרוצה, אלא גם מהשמיים, על כך שעמד בניסיון וידע לקיים את מחויבותו למעסיק בצורה מלאה.
יחד עם זאת, הרמב"ם לא מביא את הפסוק מתוך דברי יעקב ללבן אלא דווקא מתוך דברי יעקב לנשותיו. ייתכן שיש הבדל בין מחויבות מלאה לפי דרישות העבודה, עליה דיבר יעקב עם רחל ולאה, לבין מה שמתואר בשיחה של יעקב עם לבן, שזה כבר מעבר למחויבות הרגילה. רועי הצאן היו מאבדים מדי פעם כבש או עז לטרף או לגניבה. הם היו ישנים בלילה גם אם במחיר הזנחה מסויימת של הצאן, ולא היה בזה משום מעילה בתפקידם, אבל יעקב היה מחוייב מעל ומעבר. האם ניתן לומר, אם כן, כי יעקב אכן הגזים?
יתכן שיש הבדל בנושא הזה בין יחידי סגולה לבין כלל העובדים. בדרך כלל עובד צריך להתנהל מתוך מחויבות מלאה, אך יש כאלה בודדים, מהפכנים, יוצרים, אנשי מעלה, שמפגינים מחויבות טוטלית. אנשים אלו הם אלא שיש סיכוי שייצרו את המהפכה הבאה, יקדמו את השינוי הגדול, ימציאו את ההמצאה הבאה שתשנה את העולם. אי אפשר ליצור מהפכה בין 8 ל-5 ואל תתקשר אלי בחמש ודקה. אי אפשר לשנות את העולם כאשר אין מחויבות טוטלית. אותם אנשים, עליהם אמר הרמב"ם במקום אחר: "לולי המשתגעים נשאר העולם חרב" הם אלו שיוצרים את השינויים הגדולים ובונים את העולם.
העבודה בצאנו של לבן אולי לא הייתה תיקון עולם ומהפכה, אך מעידה בהחלט על האופי של יעקב ועל יכולתו להשקיע את כל כולו בדברים להם הוא מחוייב. הכוחות המופלאים הללו הם שאיפשרו לו לבנות את בית ישראל עם 12 ילדיו למרות חיי נדודים מלאי מאבקים וקשיים, ולהניח את היסוד לאומה שתביא מהפכה לעולם כולו.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
4.גיא, המשך לכתוב! אני נהנה כל שבוע! (ל"ת)יורי 03/12/2022 14:41הגב לתגובה זו0 0סגור
-
3.גם תרחשטויות 03/12/2022 11:07הגב לתגובה זו0 0הוגזם בגילו וכנ"ל שרה שילדה בגיל מופלג ולא אפשרי,הכל מוגזם לצורך דתי ותו לא,גם למיתולוגיה היוונית יש סיפורי שווא ,לדוגמאסגור
-
2.מקסיםישראלי 02/12/2022 12:15הגב לתגובה זו0 0ממש יפה!סגור
-
1.לא היתהללא הקורונה 02/12/2022 11:41הגב לתגובה זו0 0ההתפטרות הנ"ל שגם תחלוף כך שאין קשר לאבותינו וכל העסק המצאה מודרנית שמהותה עורבא פרחסגור
