בן 29, החברים הזמינו שולחן בבר, כל אחד שתה שתי כוסות, צייסר וקינוח. החשבון לכל אחד - מעל 300 שקל

ביום שני האחרון חגגתי יום הולדת עשרים ותשע. האמת שהתכנית הייתה לציין את יום ההולדת, ולא לחגוג, כי חגיגות זה עניין, ועם כל שנה שעוברת אני רוצה לעשות מזה פחות ופחות עניין. וגם מה, זה לא שאני אארגן לעצמי משהו ואשריין את כל החברים ואסגור מקום ואתלבש ואתרגש, כולה יום שני בערב של שבוע רגיל, אנשים עובדים למחרת בבוקר, אנשים קמים מוקדם, אנשים חוסכים כסף שגם ככה בקושי נשאר, אז מה עכשיו, אני אפול עליהם עם יציאה בשני בערב ועוד יציאה חגיגית ליום הולדת שלי? שגם עליי הם צריכים לשלם בה? לא מתאים.

אבל מה, הרי זה הנוהל שלנו בחבורה. בכל יום הולדת של אחד מאיתנו, יוצאים כולם לאיזה בר או מסעדה, שותים, אוכלים, מבסוטים, וכל אחד משלם על עצמו ועל החוגג. אז מה איתי? ידלגו עליי? זה כמו להיות הרווק ששם צ׳קים בכל החתונות שאף פעם לא חוזרים אליו. באסה, אבל מה נעשה? אז תכננתי לציין את יום ההולדת, או יותר נכון, שיציינו בפניי עם כמה ברכות ואולי ארוחת ערב נעימה ומוקדמת, וככל שהתקרב היום ואף אחד לא שריין אותי הבנתי שערב גדול, או אפילו קטן, לא יהיה פה. וזה דווקא בא לי בטוב. התעוררתי בבוקר, שיחה מאמא, שיחה מסבתא, הודעות ואיחולים בקבוצה של העבודה ושל החברים. מתוקים כולם. החלטתי לפנק את עצמי ובמקום לשתות את הנספרסו הרגיל, הלכתי לקפה שליד הבית והזמנתי הפוך חזק שיבולת. בדרך אחד החברים התקשר ואמר שהם סגרו לנו שולחן בבר נחשב בלילינבלום. 21:30 שם. יאללה, אמרתי לו, פצצה.

הגענו לשם. שולחן גדול, כל החברים, אווירה טובה. אנחנו חבר׳ה של ערק, ובגלל שהיינו הרבה, רצינו להזמין בקבוק. אחד החברים קרא למלצרית ושאל אותה אם יש להם בקבוק ערק, החיוך נפתח לה דרך העיניים והיא אמרה שבטח, ושנראה לה שיהיה לה כיף איתנו היום. אז הוא אמר לה להביא. שניה אחר כך, חבר אחר שהבין שאנחנו חבורה של נאיבים אמר לה, אבל רגע, כמה הוא עולה. אז היא ענתה שחמש מאות. חמש מאות! שקל! לבקבוק ערק! שעולה בסופר שישים! שישים! יש דברים שאני בחיים לא אבין.

הרי בסופר אותו מוצר בדיוק עולה שישים שקל, ועוד לבר זה זול יותר כי הוא מזמין בסיטונאות. ואני אפילו לא מדבר על אלו שקונים, אני מדבר על זה שמוכר. מי הבן אדם הראשון בעולם, שקנה בקבוק ערק בשלושים שקל ואמר לעצמו, יאללה, בוא נמכור את זה בחמש מאות? מי הוא האיש שסלל את הדרך לשאר המועדונים בעולם? ואיך הוא היה כל כך חכם לדעת שאנשים כל כך טיפשים? ניסיתי לחשוב על זה. הנחתי שלחשוב שהציבור מטומטם אז הציבור משלם זה קל מדי, אז חיפשתי עוד הסברים לדבר המטורף הזה.

• מזמינים אטרקציות לחתונה מבלי לקרוע את הכיס
• מגמות וטרנדים לאירועים עסקיים בקיץ 2020

מה, זה חוסר ביטחון? זה רצון להרשים? אולי זה שאתה משלם יותר גורם לך לחשוב שאתה נהנה יותר? שאתה איזה אבו עלי שיושב ומזמין בקבוק ערק בחמש מאות, או בקבוק וודקה באלף מאתיים? הרי ברור שהערך של המוצר הוא לא זה שקובע את המחיר, אלא הערך הרגשי של המוצר. מה הוא גורם לך להרגיש ולחשוב על עצמך. אז על הבקבוק ויתרנו, והחלטנו שכל אחד יזמין לעצמו איזה דרינק שהוא רוצה. חלק הזמינו כוס ערק לימונים, אחרים נגרוני, עוד אחד הזמין יין והמשכנו הלאה. היה אחלה ערב. לא מיוחד. נחמד. צחוקים. סבבה. אחרי שעתיים וקצת הזמנו חשבון, בכל זאת, שני בערב, ובגלל שזה היה יום ההולדת שלי והחשבון לא עבר אל ידיי, יכולתי רק לנחש שאכלנו אותה מהפרצופים של השאר. החבר׳ה לא רצו לעשות עניין, אז כל אחד הוציא בשקט את כרטיס האשראי שלו ושילם, אבל לא הייתי מסוגל לעמוד במתח, אז לקחתי את החשבון שהיה על השולחן והסתכלתי.

אלף ארבע מאות תשעים ושישה שקלים. אנחנו שישה חברים. תעשו חשבון עם טיפ ותקבלו מעל 300 שקל לכל אחד. כל אחד שתה שתי כוסות לכל היותר, וצ׳ייסר. וקינוח. זהו. ועוד הם צריכים לשלם עליי. אם היינו תותחים באמת, היינו קמים באותו רגע שהמלצרית אמרה לנו שבקבוק ערק עולה חמש מאות שקל. הרי זו יריקה בפרצוף. לכל דבר. זה זלזול ברמות שלא ייאמנו. אבל לאן היינו הולכים? וזו בדיוק הבעיה.

כשאתה יוצא בתל אביב אתה יודע שלא משנה לאן תלך, ידפקו אותך במחיר. אתה מסתובב ויודע שהעיר יקרה, אז מה זה משנה עם הנגרוני עולה חמישים ושמונה או שבעים ושתיים? ונכון, היינו יכולים להסתכל בתפריט, אבל מי מסתכל בתפריט כשהוא מזמין ערק לימונים? זה מחיר שהוא פחות או יותר אחיד, גם אם אתה בקרית שמונה וגם אם אתה ברוטשילד. ומעל הכל, זה מביך. וגם אם מראש אתה רואה את המחירים, אז מה תעשה? תקום ותלך? זה עוד יותר מביך. אז אתה משכנע את עצמך שהכסף כבר יוצא אז כמה שקלים לפה או כמה שקלים לשם זה לא משנה. וזו בדיוק הבעיה. הכניעה הזאת. הפחד מפדיחה. התחושה שגם אם אתה תקום ותלך, זה שיתיישב אחריך ישלם, ואז לא עשית כלום בזה שקמת והלכת.

• השכר הממוצע בהייטק עלה ב-4.6% - 31.3 אלף שקל
• איך ישראל תושפע מהמכסים של טראמפ? לא בטוח שזה יהיה רע
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אבל אולי אפשר אחרת. אולי צריך פעם אחת להתגבר על הפחד הזה מהפדיחה ומהחשש שלמה שאתה עושה אין ערך, ולא רק להסתכל בתפריט, אלא גם לקום וללכת. אולי זה ישחרר אנשים אחרים שחושבים בדיוק כמוך לעשות את זה גם. ונכון, על פניו הכוח הוא אצל בעלי המקום, אבל גם הוא דג קטן שצריך לשלם על מיליון ואחד דברים מסביב שהם לא הבקבוק ערק הזה, וגם הוא מרגיש שדופקים אותו, אז אם הוא יהיה ״הוגן״ הוא יאכל אותה, אבל מישהו צריך לעצור את הטירוף הזה, או לפחות את עצמו. לא יודע, יכול להיות שאני מתבגר.

כסף ואני - מונולוגים של נמרוד סופרין, בן 28, גר בתל אביב. סופר