האם בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' טובים לכלכלה הישראלית? סקר

1. יחסינו לאן? הקשר בין בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ' הוא הציר המרכזי שישלוט בכלכלת הממשלה הנכנסת היום. ההיסטוריה של יחסי בנימין נתניהו ושרי האוצר בממשלותיו - מורכבת. מאוד מורכבת. לטוב ולרע. יותר לרע מאשר לטוב. הוא בוחר אותם מלאי רצון ועם הוכחות - אחר כך לא נותן להם לחיות.

אפשר שנתניהו למד את השיעור ובפעם הזאת, כשהניצחון בבחירות מובהק, כשיש לו כמה שנים למצב את מעמדו בהיסטוריה ולהפוך על פניה את הכלכלה המקומית לשוק חופשי תחרותי ופתוח – אולי השתנה.

2. והשני בצמד: בצלאל סמוטריץ' – כמה זה הגיוני וסביר ששר אוצר, בתקופה כל כך מאתגרת, יהיה יעיל ומרוכז באחריותו על הצמיחה וחלוקת הכסף הציבורי כאשר הוא גם, לדרישתו, שר במשרד הביטחון המנופח וזולל התקציבים הכרוני? האם שר האוצר יעמוד מול שר הביטחון שידרוש (הוא בטוח ידרוש) עוד מיליארדים בתקציב? ולשאלה הגורלית: מה קרוב יותר ללב (ולשעות העבודה) של סמוטריץ'? - המאבק בדרישות ההסתדרות למשל, פתיחת המשק לתחרות אמיתית, הפחם המיותר של חברת החשמל, התנהלות הנמלים הממשלתיים, יוקר המחיה והחזרה לצמיחה - או, כמי שגדל בבית אל ומתגורר בקדומים, מה יעשה כ"בוס" של המנהל האזרחי במשרד הביטחון האחראי על המדיניות האזרחית והביטחונית ביהודה ושומרון? או איך להגדיל למשל את יחידת מתאם הפעולות בשטחים שיושבת במשרד הביטחון שלו?

3. את תמצית ההיסטוריה של היחסים בין נתניהו לשרי האוצר, שתכף נעקוב אחריה, אפשר לרכז בשני משפטים מפי שני שרי אוצר בממשלותיו. 2015, לאחר אישור מתווה הגז בכנסת, שיובל שטייניץ, שר האוצר נלחם עליו והוביל אותו. אמר שטייניץ, בעדינות הרבה שמייצגת את אופיו, כך: "לאט לאט ראש הממשלה ילמד שהוא צריך לפרגן לשרים" (גלובס 10.9.15). מאז ועד היום קשה לומר שנתניהו "למד לפרגן". דוגמא שנייה, 2017, שיא ימי המלחמה על פתיחת תאגיד השידור. נתניהו קורא לשר האוצר שלו משה כחלון לדחות את הפתיחה, והשר, שפתאום מצא עצמו תומך בתאגיד כדי לא להיראות חלש וכנוע לנתניהו, משיב לו כך: "...אתה לא תעשה לי תרגילים כאלה! כשקשה - אתה נעלם, וכשיש הישגים – אתה מופיע".

לימים הסתבר שאת ההודעות החשובות שלו נהג כחלון לפרסם לציבור רק אחרי שאנשיו ביררו בנתב"ג שהמטוס ובו נתניהו כבר הפעיל מנועים והמריא לאנשהו. אחרת, חשד כחלון, נתניהו מייד היה מאמץ לעצמו את התוכניות וההישגים הטובים ומשאיר את כחלון מרוקן מרחוק מאחור.

 
4. נתניהו, וסמוטריץ' בעקבותיו, יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להקפיץ את הכלכלה, הפריון, התל"ג, להוריד את יוקר המחיה, לצמצם פערים חברתיים להילחם בעוני וגם לייצב את מחירי הדיור. הם למדו ומבינים את התיאוריה ויודעים היטב מה המעשה הנדרש. אבל - שניהם יודעים בדיוק והיטב גם מה המחיר של זה. המחיר התקשורתי, פוליטי. נתניהו תמיד ידע מה צריך לעשות, יש לו תוכניות כתובות וערוכות בתחומים קריטיים רבים. אבל, בדרך כלל, בשבתו כראש ממשלה, נסוג מהתוכניות כי לא רצה לשלם את המחיר הכבד. לא רצה להסתכסך, לא עם שותפים קואליציוניים, לא עם ארגוני עובדים גדולים, לא עם בעלי כוח בשוק העסקי. נתניהו, כראש ממשלה, לא רצה לערער את מעמדו הפוליטי ולא להסתכן באיבוד מנדטים. (זו הסיבה שנכנע, למשל, לכחלון כשזה בא עם תוספת של כ 20 מיליארד שקלים לגמלאי המשטרה, הנהנים מפנסיה תקציבית, בעילה של "העדר בטחון תעסוקתי", וזו הסיבה שהסכים ל"רפורמה בחברת החשמל" שמלכתחילה היתה מקרטעת ומרוחה. את המחיר משלמים בתעריף החשמל).

זו הסיבה שמאז חזר לראשות הממשלה ב-2009 הוא ריכז את מירב פעילותו בביטחון (איראן) ודיפלומטיה. הוא חזר ואמר שאלה הנושאים הכי חשובים לעתיד קיומה של ישראל ולכן עיקר זמנו מושקע בזה. זה נכון, אבל לא רק בגלל זה הוא בורח מהכלכלה. ראוי לציין: נתניהו כשנשאל בזמנו על עניין אי מעורבות אמיתית בכלכלה אמר: לא היתה לי ברירה, מספר המנדטים שהליכוד קיבל אילץ אותי לתת את תפקיד שר האוצר לשותף קואליציוני, משה כחלון ואחריו יאיר לפיד.

5. תקופת שיא פעילותו הכלכלית, שהשפעתה מכרעת, היתה כשנתניהו היה שר אוצר תחת אריאל שרון כראש ממשלה. 2003-2005. שרון כמו שרון, אחרי שחתם לנתניהו על מכתב התחייבות לעצמאות השר ואי התערבות ראש הממשלה, היה הגב החזק של נתניהו. בשנים האלה נתניהו לא פחד לעבוד באופן כלכלי נטול חישובים זרים.

בשנים האלה הוקטנו שיעורי המס, הורחב בסיס המס, בוטלו כמה מפטורי המס, נתניהו יזם פתרון למשבר קרנות הפנסיה ההסתדרותיות, הקפיא ערכן של נקודות זיכוי ממס לכמה שנים, שינה את הקריטריונים לקצבאות רווחה, עמד בגלי שביתות, קידם את רפורמה דרמטית בשוק ההון (ועדת בכר) עליה דיברו מאז התמוטטות מניות הבנקים באוקטובר 1983.

בתקופה ההיא גם קודמו הפרטות של חברות עסקיות, שאיכשהו היו ממשלתיות, כמו צים, אל על, בנק דיסקונט, בזק ועוד.. הוא אפילו העז לדבר על ההתנפחות הקשה במגזר הציבורי שפגעה, מאז פוגעת עוד יותר, ביכולת המשק להתחזק ולהמריא. כל זה קרה כאשר שרון מגבה את נתניהו גם כאשר נתניהו פעל בניגוד לאידיאולוגיה הכלכלית= מפאיניקי'ת של שרון. את התמיכה, הגב, שנתן שרון לנתניהו לא נתן נתניהו לאף שר אוצר שלו. על מכתב זהה במדויק למכתב שרון = נתניהו החתים משה כחלון את נתניהו לפני שנכנס לתפקיד שר האוצר בממשלתו. נתניהו, בניגוד לשרון, לא ממש עמד בזה. זה נגמר בפיצוץ. עוד פיצוץ.

6. פיצוצים. זו מהות היחסים בין נתניהו כראש ממשלה לשרי אוצר בממשלותיו. 1996. ממשלת נתניהו הראשונה. כשר אוצר הוא מינה עוד נסיך ליכוד: דן מרידור. אחרי פחות משנה הוא התפטר בזעם, (יוני 97') באמצע הלילה, לאחר שנתניהו כראש ממשלה דחה אותו ותמך בנגיד בנק ישראל באותה עת יעקב פרנקל. (בעניין מדיניות האלכסון של סל המטבעות). אחריו מינה את עו"ד יעקב נאמן, שהיה לשר דומיננטי במיוחד בממשלה ההיא גם מעבר לאוצר, אבל כשעמד על דעתו במאבק מול ההסתדרות ותקציב המדינה של 1998, הוא לא קיבל גיבוי מראש הממשלה נתניהו שנכנע לכותרות שאיימו עליו ב "חוסר רגישות לצרכי השכבות החלשות".

נאמן פרש בזעם, (יולי 98') פחות משנה אחרי שמונה. אחריו הגיע מאיר שיטרית, שבזכות מזגו הסבלני והאלגנטי, הצליח לחיות בשלום עם ראש הממשלה, אבל היחסים הסתיימו אחרי 4 חודשים (יולי 99') בהצבעת אי אמון בכנסת וסיום ממשלת נתניהו הראשונה.

7. תקציר היסטורי להבנת ההמשך: בדצמבר 98' נפלה ממשלת נתניהו הראשונה. לסוף המרוץ על הממשלה הבאה הגיעו נתניהו ואהוד ברק, שבמאי 99' ניצח ברוב של 56%. נתניהו הודה בתבוסתו, הודיע על פסק זמן. ממשלת ברק נפלה בסוף 2000, אחרי פחות משנתיים. אריאל שרון עלה לשלטון, נבחר שוב בתחילת 2003 והציע לנתניהו להיות שר האוצר (לעיל), אחרי שרון היה אהוד אולמרט לראש הממשלה. בפברואר 2009 התקיימו בחירות. "קדימה" בראשות ציפי לבני קיבלה 28 מנדטים, הליכוד בראשות נתניהו קיבל 27 מנדטים. לבני לא הצליחה להקים ממשלה, נתניהו כן. (בקואליציה אז הליכוד, ישראל ביתנו, העבודה, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה).

8. במרץ 2009 הושבעה ממשלת נתניהו השנייה. לשר האוצר הוא מינה את יובל שטייניץ שהיה שר אוצר לומד, גם מנתניהו למד הרבה, ומשקיע (פעם התעלף בביתו, על ערימת מסמכים ותיקים מהאוצר. אחרי שפינו אותו לבית חולים התברר ששכח לאכול ולשתות..). ההתחלה היתה קשה במיוחד. אלה היו ימי שיא השבר הפיננסי נדלנ"י העולמי "משבר הסאב פריים", בישראל צמיחה שלילית ואבטלה מזנקת.

לצד שטייניץ עמד אז רם בלניקוב (מנכל האוצר בממשלה היוצאת) כממונה על התקציבים (מינוי של שר האוצר הקודם רוני בראון). תוך כדי הקמת הממשלה החלו הדיונים על התקציב ועל תוכניות העבודה הכלכליות. מול שטייניץ ובלינקוב עמד יו"ר ההסתדרות דאז עופר עיני, המתוחכם מכל מי שסבבו את נתניהו אז. עיני רצה הישגים, שטייניץ ובלינקוב סירבו להכנע, איכשהו נכנס לתמונה אורי יוגב כנציג נתניהו, הוא חתם עם עיני על הסכם מרוח וקשקשני שעמד בניגוד מוחלט לאג'נדה הכלכלית של נתניהו. שטייניץ הובך בפומבי אבל נשאר נאמן למפלגתו, בלינקוב התפטר בזעם.

היחסים בין השר לראש הממשלה לא היו נעימים, אבל ללא התפוצצויות רועשות, רק בגלל אישיותו של שטייניץ. הוא ישב על כיסא שר האוצר 4 שנים תמימות, הצליח לייצב את המשק, להחזיר צמיחה ממוצעת ראויה, להוריד יחס חוב תוצר ולהעביר בכנסת המפולגת והרועשת שנתמכה בתקשורת קטלנית, את מתווה הגז הטבעי. הוא כעס על חוסר הפירגון של נתניהו, אבל לא התפרץ. היחיד שלא התפרץ.

9. אחר כך הגיע יאיר לפיד. בשנת 2013 הקים את יש עתיד, קיבל 19 מנדטים בבחירות, נכנס לקואליציה עם נתניהו ומונה שר האוצר (מרץ 2013 - דצמבר 2014). הוא התחיל כתלמיד שקדן שלומד מהמורה נתניהו, אבל מהר מאוד יצא בהצהרה שהוא מניח כי בבחירות הבאות יתמודד מול נתניהו ואף ינצח אותו. הוא הקים מועצה מייעצת, העביר רפורמות שהוכנו והחלו לפניו, השמיים הפתוחים, חוק הריכוזיות, הגברת התחרותיות, העלה כמה מיסים, קיצץ בתקציב הגרעוני, מונה לראש "קבינט הדיור", רצה להנהיג מע"מ אפס לזכאי דיור אבל לא הצליח להעביר את זה.

לפיד בעיקר דיבר והתבטא הרבה, אם כי, נמצאו לא מעט טעויות עובדתיות בדבריו, ותקף את הממשלה שישב בה. בתחילת דצמבר 2014, הודיע נתניהו כי הוא מפטר את לפיד ואת ציפי לבני שהיתה שרת המשפטים, "לא אסבול שרים שתוקפים בחריפות את הממשלה וראש הממשלה מתוך הממשלה..".

10. אחריו משה כחלון, איש הליכוד, עליו אמר נתניהו לשרים: "תהיו כחלונים..!", שעזב, בגלל נתניהו, לקח פסק זמן, הקים את "כולנו" ופרץ עם 10 מנדטים, נישא על כנפי הצלחת הרפורמה בסלולר אותה העביר בשבתו כשר התקשורת, למרות כל הקשיים ואחרי הרבה שרים שלא העזו לפעול, ועם דיבור חד משמעי למאבק ביוקר המחיה. במאי 2015 מונה לשר האוצר. התחיל ענייני אבל מהר מאוד לקח צד שמתנגד לנתניהו. אין ספק שנתניהו התיש את כחלון, לקח ממנו את ההצלחות וזרק עליו כשלונות, אבל אין גם ספק שכחלון קצת התבלבל.

נדמה היה לכחלון שעם כל הטוב שהוא שופך, עם איחוד האינטרסים המעוות בינו לבין יו"ר ההסתדרות דאז אבי נסנקורן, הבטחות בחירה של ועדי עובדים גדולים, כמו השוטרים, אגד, חברת החשמל, שקיבלו מה שרצו ובעיקר תכנית "מחיר למשתכן" – בבחירות הבאות הוא לוקח מנתניהו את הכיסא. לזה נוספה העובדה שהדיר עצמו, כך לדבריו, מענייני משק הגז הטבעי בגלל חברות, סימן את מעמד ביניים כאשם במשבר הדיור בגלל אחזקת דירה שלישית, הטיל "מס ריבוי דירות" (ורוקן מלאי שירות להשכרה).

היחסים בין כחלון לנתניהו היו רעים, אבל הם החזיקו, בגלל אינטרסים של שניהם, חמש שנים. ממאי 15' עד מאי 20'. בבחירות שאחרי כחלון נפל ל 4 מנדטים בלבד. ונעלם מהפוליטיקה.

11. אחריו מונה ישראל כץ. הליכוד. האיש שישב במשרד התחבורה עשור שלם, 2009 – 2019, כדי להבטיח ביצוע של כבישים ורכבות בעיקר בין המרכז לפריפריה, אבל לא הוערך כראוי בגלל עומסי התנועה המתגברים במרכז. כץ קיבל אוצר עם מגפת קורונה שפשטה בארץ ובעולם כולו. אלה היו ימים (ששכחנו...) בהם ספרו בכל יום את גופות הנפטרים, ימים של פחד וסגרים, עם וירוס קטלני לא מוכר, בלי תרופה ובלי חיסון. ימים של שפיכת עשרות ומאות מיליארדים למשק, רק כדי שישרוד, שלמובטלים ולסגורים בביתם יהיה מה לאכול. ימים של בלבול, של שינויים יומיים, והחלטות חפוזות טובות ורעות. זה הביא לגירעון עמוק, גם להתפטרות פקידים מרכזיים באוצר שביקרו אותו, תקציב מדינה לא היה, מטעמים פוליטיים של יחסי נתניהו= בני גנץ, מה שהביא לזה שאחרי שנה ורבע, יוני 21' הכנסת פוזרה.

היחסים בין נתניהו לכ"ץ? לא טובים אבל מאופקים. כץ התאפק. מאוד התאפק. כך קרה שבפריימריס האחרונים בליכוד, אוגוסט 22', התרסק מעמדו של כץ, והוא נגרר לסוף העשירייה השנייה. 

12. וכך הגיע סמוטריץ'. איש "אסכולת השוק החופשי", יש לו סדר יום ותוכניות בהתאם. בעיקרון, הוא לא מפחד. קהל הבוחרים שלו מוגדר. הוא לא צריך להיות פופולרי להמונים ולא לתקשורת. לא מפחד לריב עם ההסתדרות, לא חושש מהרופאים שתכף יתחילו במלחמה, כולל שביתות והעלמויות, שהם מתכננים כבר כמה שנים, לא מפחד מוועדים, לא מקבוצות לחץ כאלה ואחרות, לא מטייקונים ולא מפקידים. הוא אומר שהוא מוכן למלחמה על דמות המדינה.

האם נתניהו מוכן למלחמה כלכלית? האם זה יבוא על חשבון האינטרסים שלו? ובעיקר: האם תוכניות השוק החופשי של שר האוצר סמוטריץ' יתכופפו מול האינטרסים של שר הביטחון סמוטריץ'?