בן 29, מרוויח 11 אלף נטו ויש לי הלוואות של עשרות אלפים בגלל החיים הכפולים שאני מנהל

נכון לתאריך השלושים ואחת לדצמבר 2022, הסכום בעובר ושב שלי הוא מינוס תשעת אלפים שבע מאות עשרים ושמונה שקלים. בחיוב כרטיסי האשראי שעתיד לרדת ייעלמו עוד שבעת אלפים תשע מאות ושבעה שקלים ובקטגוריית ההלוואות המספר שאני רואה הוא עשרים ושמונה אלף, שש מאות וחמישה שקלים.

בכל בוקר, כשאני נכנס לאפליקציה של הבנק ורואה את המספרים האלו, אני חוטף כמובן חום ודיכאון קל, אבל תמיד אני גם תוהה לעצמי מה היה חושב מישהו מהצד שהיה רואה את זה, בטח אחד כזה שמכיר אותי ויודע כמה קשה אני עובד. כנראה שהיה חושב לעצמו שמדובר באיש שמנהל חיים כפולים. הרי לא הגיוני שככה יראה חשבון הבנק של בחור בן עשרים ותשע, שעובד במשרה מלאה ומרוויח בסביבות האחת עשרה אלף שקל נטו בחודש. הוא בטח מהמר. הוא בטח מכור למשהו. איפה כל הכסף? ואיפה כל הכסף באמת? אז נכון, אני גר לבד, שזה דבר שלא משנה אם יהיה בתל אביב או בכפר סבא יהיה יקר יותר מלגור עם אמא. אז נכון, יש לי אופנוע ולא אופניים או תחבורה ציבורית. אז נכון, אני מזמין פה ושם אוכל מבחוץ במקום לעמוד ולבשל כל היום. אבל כל אלה לא אחראים ליתרות של האשראי וההלוואות שלי. אלו דברים שכל האנשים הרגילים עושים. אז איפה הכסף? הכסף בחלומות שלי.

בגיל עשרים ושבע, הוצאתי לאור את הספר השלישי שלי. למי שלא יודע, בעידן ההוצאות לאור של היום, או לפחות בתנועה החדשה של ההוצאות לאור, הסופר הוא זה שמשלם על תהליך ההפקה של הספר ולא ההוצאה לאור. כלומר, אם כתבת ספר, ואתה רוצה להוציא אותו, וההוצאה לאור החליטה שהיא רוצה להיות זו שמוציאה לך אותו, אתה תשלם מראש שלושים עד שלושים וחמישה אלף שקלים על כל ההפקה (שכוללת עריכה ספרותית, עריכה לשונית, עיצוב כריכה, עימוד, הדפסה והפצה) ובתמורה אתה תחזיק ברוב האחוזים מהמכירות. או במילים אחרות, כל הסיכון הוא על הסופר.

אני לא רוצה לקחת את הטור הזה למקום קוטרי ורוטן ולדבר על אחוזי המכירה ההזויים עם רשתות הספרים, או על זה מי קורא ספרים היום או אפילו על איזה ספרים מצליחים היום ומה אני חושב עליהם, אני דווקא רוצה לקחת את הטור הזה למקום שמסתכל למציאות בעיניים ואומר – להיות אומן במדינת ישראל זה סיכון, וזה סיכון שאין לי ברירה אלא לקחת. כי זו האהבה שלי. זו התשוקה שלי. זה הרצון שלי. זה החלום שלי. ואני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול להיות.

• עו"ד ניסה להפיל החזר הלוואה שנטל על גרושתו
• הפניקס נכנסת לתחום האשראי הצרכני דרך הפניקס גמא

איך אפשר להיות מצוין במשהו אם הוא לא האהבה הכי גדולה שלך? הרי בשביל מצוינות צריך להשקיע, ובשביל להשקיע צריך תחת ואיפוק, ובשביל תחת ואיפוק צריך מוטיבציה, משהו שיושיב אותך עליו, ובשביל מוטיבציה צריך תשוקה ובשביל תשוקה צריך אהבה. אז איך אפשר להיות מצוין במשהו אם הוא לא אהבה הכי גדולה שלך? ומה הטעם?

אז כן. אם מישהו מהצד היה רואה את חשבון הבנק שלי, וחושד שאני מנהל חיים כפולים, הוא היה צודק. כי זה בדיוק מה שאני עושה. בחיים הרגילים שלי אני מנהל משמרת במסעדה, מכניס משכורת קבועה וטובה, גר בתל אביב והכל די בסדר. ובחיים הרגילים השניים שלי אני סופר. הוצאתי לאור שלושה ספרים שלא בדיוק היו רבי מכר, אני כותב טור בעיתון, עובד על ספר חדש והכל די בסדר.

אם הייתי יכול, הייתי עוזב מחר את המסעדה ומשקיע את כל כולי בכתיבה. זה ברור. אבל אני לא יכול. אני לא יכול כי גם לחיים כפולים יש אשראי אחד ואני לא יכול כי גם אם הספרים היו הופכים לרבי מכר, יש לזה גבול, זה נגמר מתישהו. זו לא הכנסה קבועה. וזה נכון לגבי כל אומן בכל תחום. הדבר הראשון שאומן צריך לדעת זה שלא משנה אם המצב טוב או רע, הוא ישתנה. כלומר, גם אם ספר אחד שכתבת לא הלך, השני יכול להתפוצץ, ולהפך. ובדיוק אלו הסיבות שאף אומן הוא לא רק אומן. בדיוק בגלל זה כולם עושים סדנאות כתיבה, וסדנת משחק מול מצלמה, ושיעורי גיטרה פרטיים וניהול משמרת במסעדה. אבל אני לא אנהל משמרת לנצח, ומי אמר שזה שאני יודע לכתוב אומר שאני יודע ללמד? אז מה יהיה? אין לי מושג. אני רק יודע שגם אם בשלושים ואחת לדצמבר, 2023, זה יהיה מצב חשבון הבנק שלי, אני אמשיך לכתוב. כי זה לא משנה אם המצב טוב או רע, הוא ישתנה.

• לא רק כטב"מים: כך ייראה שדה הקרב העתידי - והאם הרובוטים יחליפו את החיילים?
• "אין מדינה קרובה יותר לארה"ב מישראל; יהיו דיונים על גובה המכסים, אבל טראמפ הטיל מכסים על כולם"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כסף ואני - מונולוגים של נמרוד סופרין, בן 29, גר בתל אביב. סופר