שמות: מה הייתה התחבולה של פרעה, שממשיכה עד היום להפיל חברות ענק?

בשנת 1871 הוקמה חברה קטנה בפינלנד. היא התחילה בתעשיית העץ ומשם החלה להתרחב לתחומים נוספים, כמו תעשיית הגומי, כבלים של חשמל, ייצור חשמל ועוד, ולבסוף גם לענף האלקטרוניקה. המהלך המנצח הגיע בשנות ה-80, אז קנתה חברת נוקיה את מובירה, חברת טלפונים ניידים שיצרה את רשת הסלולרית הבינלאומית הראשונה והשיקה את טלפון הרכב הראשון של נוקיה. לאט לאט השתלטה על ענף הסלולרי ונפטרה אט אט משאר הענפים והתרכזה רק בתחום הצומח  בשנת 2007 הגיע שווי השוק של החברה ל-110 מיליארד אירו לאחר שהשתלטה כמעט לחלוטין על שוק הסלולרי הצומח. חמש שנים בלבד אחר כך השווי עמד על 6.3 מיליארד אירו בלבד. מה קרה בינתיים? האיפון קרה והפך את עולם הסלולרי על פניו. עד היום האיפון הוא אולי המוצר היחיד המכניס ביותר בעולם, אבל חברות אחרות כמו סמסונג או גוגל ידעו ליצור תחרות לאיפון. נוקיה לעומת זאת שקעה, (אם כי לאחרונה שבה להתאושש ומצאה את עצמה מחדש בתחום רשתות סלולריות ותחומים נוספים).

>>> לכל פרשות השבוע

סיפור דומה קרה לבלוקבסטר. משווי של מיליארדים ושליטה מוחלטת בשוק השכרת סרטי הוידאו בעולם כולו, נמחקה החברה לגמרי ולבסוף פשטה את הרגל. מה שקרה לבלוקבסטר היה נטפליקס, ושאר שירותי הזרמת הוידאו. אותו סיפור חזר גם במקרה של גיימסטופ, רשת חנויות למכירת משחקי וידאו שנמחקה לאחר שהשוק עבר להיות אונליין לחלוטין ולבסוף מצאה עצמה כמניית "מם". זהו בעצם סיפורם של חברות רבות שלא ידעו לבצע את שינוי הכיוון הנחוץ להישרדותם ושקעו להם באיטיות אל האבדון הבלתי נמנע. כל מקרה הוא כמובן שונה, ומורכב מגורמים רבים ושונים שהביאו לסוף העגום. המשותף הוא חוסר היכולת להשתנות ולהתאים לשוק שביצע שינוי כיוון חד. אין תשובה אחת לשאלה איך להתמודד עם שינויים כאלה, וכל מקרה דורש תשובה משלו. אולם ישנו לפחות אלמנט אחד משותף שחיוני ביכולת ליצור שינוי מהותי, ושמוזכר גם בפרשת השבוע.

השבוע אנו פותחים חומש חדש, חומש שמות. ההבדל המהותי בין החומש הקודם, בראשית, לזה הנוכחי הוא המעבר מעיסוק באנשים יחידים או מקסימום משפחה לעיסוק בעם שלם. העם הזה, הופך בדרכים נכלוליות לעם של עבדים המשועבד לאימפריה של אותו הזמן, מלכות מצרים, מעונה ונרדף. לאחר שנות דור מופיע הגואל בשליחות הבורא להושיע את העם מסבלו ולהוציאו מעבדות לחרות. משה נשלח אל פרעה ובפיו הדרישה "שלח את עמי". פרעה מסרב כצפוי ושולח את משה ואהרון מעל פניו. אולם הוא לא מסתפק בכך, אלא מוסיף גזירה חדשה:

פרעה בטוח שהדרישות לחרות נובעות מעצלות ולכן הוא מקשה את העבודה תוך כדי דרישה לעמוד באותה מכסה שנדרשה קודם לכן. פרעה מוסיף משפט נוסף שמסביר את הרציונל שמאחורי הדרישה החדשה: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר". כלומר נכביד עליהם את העבודה כדי שלא ישתעשעו במחשבות על חירות. על ההיגיון הזה של פרעה היה מקום לשאול: אם כשלא כל כך קשה זועקים בני ישראל ומשוועים לחופש, אם תכביד עליהם יותר הם לא ירצו חופש אף יותר? הרי מה שהביא את הדרישה לשחרור היה עבודת הפרך והעינוי בו היו נתונים בני ישראל: "ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויעזקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה", אז עוד עינוי ועוד קושי יגרום להם לרצות פחות להשתחרר? 

את ההיגיון של פרעה בהכבדת העבודה הסביר במאה ה-18 הרב משה חיים לוצאטו בספר המוסר שחיבר "מסילת ישרים". בספר עוסק הרב לוצאטו במסילה בה על האדם ללכת כדי להתעלות במעלות הקדושה. המסילה מורכבת ממידות שונות שצריכות להדריך את האדם בכל מעשיו – זהירות מפני הרע, זריזות לקיים את הטוב ועוד מידות טובות זו למעלה מזו. כך מבאר הרמח"ל את מידת הזהירות:

"...להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא יישאר להם ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים. כי יודע הוא (כלומר, היצר הרע) שאילולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, וודאי שֶׁמִּיַּד היו מתחילים להינחם ממעשיהם, והייתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי". 

אדם ששקוע בענייניו ולא עוצר לחשוב על דרכיו, ממשיך בהרגליו, בעבודה השוחקת והיומיומית, במטלות הבית, בארוחה הבאה ובמשימה הבאה, עלול לא לשים לב לכך שהוא לא בכיוון, שהוןא לא מממש את הפוטנציאל שלו, שאולי מה שמתאים לעבר לא מתאים יותר כעת. החיים סוחפים, ממלאים, ולא מניחים זמן לחשבון נפש.   ממשיך הרמח"ל ומביא דוגמה לכך מהפסוקים שראינו קודם לכן: