שילמתי 3,500 שקל לראות משחק של מנצ'סטר יונייטד -אין לי בעיה עם זה

אם הייתי אומר למישהו שיש לו אפס עניין בכדורגל, למשל אמא שלי, ששילמתי הרגע שלושת אלפים וחמש מאות שקל על כרטיס בודד למשחק כדורגל באנגליה, כנראה שהתגובה (הלגיטימית) היתה שאני חתיכת אידיוט שאין לו ערך לכסף ושזה חסר אחריות מהשורה הראשונה. וגם - מה אני חושב לעצמי ואיך אני מעז בכלל להתלונן על כמה יקר פה וכמה בלתי נסבל זה שאי אפשר לחסוך כסף; ושהרגע איבדתי את הזכות לעשות זה. היא צודקת.

אני באמת לא מצליח לחסוך ובאמת יקר פה והכל נכון, אבל אולי דווקא בגלל זה, אולי דווקא בגלל שנכנסה לי לראש המחשבה שבלאו הכי אני לא אהיה עשיר יום אחד, או לפחות לא מזה שאני אחסוך, היא שמשחררת אותי לעשות את הדברים שאני באמת רוצה.

כאילו, יש משהו בדור שלנו, שחושב שככל שהחיים קשים יותר ככה אתה משוחרר יותר. ויש בזה משהו. אבל יש עוד משהו. יש עוד משהו שהיא לא תבין, או כל מי שיש לו אפס עניין בכדורגל יבין, או כל מי שלא חלק מזה, וזה שיש בחיים דברים שאין להם מחיר. דברים שאני אשים עליהם כל סכום. שהם פרייסלס.

אני אוהד את מנצ׳סטר יונייטד מאז שאני זוכר את עצמי. ברמה די מביכה האמת. כל משחק אני יושב עם צעיף בסלון, הטלוויזיה על פול ווליום, הטלפון במצב שקט הפוך על השולחן ואין עולם. אין עולם בחוץ. זה רק אני והמשחק והחברים שבאים לראות איתי. וזה מתחיל עוד לפני שהמשחק מתחיל. זה מתחיל בבוקר המשחק כשאני קורא טורי דעה לקראת המשחק, ושעה לפני המשחק כשמתפרסמים ההרכבים, ובמשחק עצמו כל דבר שקורא סוחף אותי איתו מעל לשמים או מתחת לאדמה ובסוף המשחק אני רק משחזר לעצמי בראש מצבים שהיו חייבים להסתיים אחרת, או איזה מזל שהם הסתיימו בדיוק כמו שהם הסתיימו.

• עד 20 אלף שקל לכרטיס - מחירי הכרטיסים לגמר היורו
• בית"ר י-ם תשלם פיצויים בסך 1.5 מיליון שקל לשישה משחקניה לעבר

ואם קרה וניצחנו, אני חוזר למציאות צ׳יק צ׳ק וממשיך בחיים שלי טיפה מבסוט יותר, אבל אם קרה והפסדנו, זה מלווה אותי עד המשחק הבא. אז כן, חייו של אוהד כדורגל הם טיפה פתטיים יותר מחייו של אדם רגיל. אבל לא מבחינתו. כלומר, לא מבחינתי. מבחינתי לטוס לאנגליה, לקחת רכבת עם כל המקומיים מלונדון למנצ׳סטר, להיכנס לבר אוהדים המפורסם שלוש שעות לפני המשחק, לשתות כמה בירות ולשיר את השירים שאני שומע מהטלוויזיה ונכנס לגוגל כדי לדעת מה המילים ואז לצעוד עם עוד שמונים אלף אוהדים לכיוון ה״אולד טראפורד״, זה דבר שאין לו מחיר. שהוא מעל המציאות.

ועכשיו שאני חושב על זה, יכול להיות שבדיוק זו הסיבה למחירים המטורפים. הרי ברור שהאנשים הפשוטים שגרים בעיר ומנויים לקבוצה לא משלמים את הסכומים האלה, וגם שאין להם שום סיכוי לשלם את המחירים האלה, ומעבר לזה, למועדון אין אינטרס שהם ישלמו את המחירים האלה כי צריך איכשהו למלא אצטדיון של שמונים אלף מקומות שבוע אחרי שבוע, אבל בגלל שלא בכל משחק מגיעים שמונים אלף מקומיים, ובגלל שזו אחת הקבוצות האהודות בעולם, ויש עוד מיליון כמוני שפעם בכמה שנים או פעם בחיים מרגישים שהם חייבים להיות שם, לא משנה באיזה מחיר, אלו המחירים.

כשניסיתי להמשיך לשכנע את עצמי, חשבתי לעצמי גם שזה כמו ללכת להופעה של זמר או להקה שאתה ממש אוהב. הרי כמו שאתה יכול לראות משחק בטלוויזיה, אתה גם יכול לשמוע את השירים של הזמר שאתה אוהב באוזניות. ובכל זאת, אנחנו הולכים להופעות. ולמה? כי זה משהו אחר. זו חוויה אחרת. הרי כשאתה קונה כרטיס למשחק של מנצ׳סטר בשלושת אלפים וחמש מאות שקל אתה לא קונה רק את הכרטיס למשחק, אתה קונה את זה שקנית כרטיס במחיר הזה. אתה קונה את ההרגשה שאתה הולך להגשים לעצמך חלום. אתה קונה את התחושה שחיכית לה כל החיים.

• "אין מדינה קרובה יותר לארה"ב מישראל; יהיו דיונים על גובה המכסים, אבל טראמפ הטיל מכסים על כולם"
• "ישראל יכולה ליהנות ממלחמת הסחר; לקחנו צעד אחורה מארה"ב"
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

אז נכון, בהופעה אתה לא יכול להפסיד כמו במשחק, אבל זה לא משנה. וזה בעיקר לא משנה כמה בוגר ואחראי תהיה ביום יום שלך, וכמה תלמד לחסוך פה ולחסוך שם, אתה חייב שיהיה לך את המקום הזה שישאיר אותך ילד לנצח.