האם דמוקרטיה טובה לכלכלה?

בשבועות האחרונים עלתה טענה שפגיעה בדמוקרטיה תוביל בסבירות גבוהה לפגיעה בכלכלה. אבל האם דמוקרטיה בכלל טובה לכלכלה? מצד אחד, אפשר לחשוב שאולי כן, כי בסביבה שבה אנשים חופשיים לחשוב, הם חופשיים גם להעלות רעיונות, לפתח אותם, ולשווק אותם. מצד שני, לדיקטטורות יש יתרון בכל מה שנוגע לקבלת החלטות. אם ההחלטות מתקבלות בידי אדם אחד, או בידי קבוצה קטנה של אנשים עם דעות דומות, החלטות מתקבלות הרבה יותר מהר. דיקטטורים יכולים גם לקבל החלטות שהן טובות לכלכלה אבל לא פופולריות בציבור. בנוסף, מרבית המדינות שהן דמוקרטיות כיום התחילו בתור מדינות עם משטר ריכוזי. המשטר הפך לדמוקרטי יותר רק אחרי שהן עברו תהליך של צמיחה כלכלית, כך שהצמיחה בהן לא החלה בגלל הדמוקרטיה. אם כבר, הדמוקרטיה הגיעה כתוצאה מהצמיחה הכלכלית.

הראשון לחקור את הקשר בין סוג משטר וצמיחה כלכלית היה הכלכלן רוברט בארו (Barro) בחצי השני של שנות ה-1990. הוא השתמש במדגם שכלל נתונים של כ-100 מדינות לאורך 30 שנים, מ-1960 ל-1990 וניסה לבדוק האם יש מתאם בין דמוקרטיה וצמיחה כלכלית. הוא מצא שמדינות דמוקרטיות אכן צומחות מהר יותר, בממוצע, ממדינות שהן פחות דמוקרטיות. אבל בדיקה נוספת הראתה שהקשר בין דמוקרטיה וצמיחה כלכלית אינו נובע מהדמוקרטיה, אלא ממאפיינים אחרים של מדינות דמוקרטיות. מתברר שבהשוואה למדינות עם שלטון יותר ריכוזי, במדינות דמוקרטיות יש יותר שמירה על שלטון החוק, רמת ההשכלה גבוהה יותר, הילודה נמוכה יותר, ותוחלת החיים ארוכה יותר.

כשלוקחים את הדברים הללו בחשבון, ההשפעה של דמוקרטיה על צמיחה כלכלית היא אפס. המסקנה של בארו הייתה שדמוקרטיה בפני עצמה אינה מסייעת לצמיחה כלכלית. אם יש קשר בין דמוקרטיה לצמיחה כלכלית, הוא בא לידי ביטוי בהשפעות של דמוקרטיה על מוסדות: בדמוקרטיות יש בדרך כלל יותר שמירה על שלטון החוק מאשר במשטרים ריכוזיים, יש יותר השכלה לנשים, ויותר השקעות במערכת הבריאות הציבורית.

מחקר עדכני יותר, של דארן אצ'מוגלו ועמיתים מ-(2019 Acemoglu et al.,), ניסה לבחון האם ההשפעות העקיפות שזוהו במחקר של בארו אכן נובעות מצורת המשטר, או שהן פשוט מאפיין של מדינה. כלומר, האם מדינות דמוקרטיות צומחות יותר בגלל שבהשוואה למדינות ריכוזיות הן משקיעות יותר בחינוך, בבריאות, ובהשקעות שמניבות צמיחה, או שאולי כיוון ההשפעה הוא הפוך. זה לא שדמוקרטיות משקיעות יותר בחינוך ובבריאות, אלא שלמדינות שבהן משקיעים יותר בחינוך ובבריאות, יש יותר סיכוי להפוך לדמוקרטיות.

לצורך כך, אצ'מוגלו והעמיתים שלו בחנו את התהליך שעוברות מדינות שהופכות לדמוקרטיות. הם גילו שהמעבר מתרחש בדרך כלל אחרי תקופה של משברים כלכליים. הם הסתכלו לכן על מדינות ריכוזיות שעברו משברים כלכליים. חלק מהמדינות הללו הפכו בעקבות המשבר ליותר דמוקרטיות, וחלקן נשארו עם משטרים ריכוזיים. החוקרים רצו לראות האם בטווח של 20 או 30 שנים אחרי המשבר, יהיו הבדלים בין הכלכלות של המדינות עם המשטר הריכוזי יותר, לעומת אלו שהפכו לדמוקרטיות.

התשובה שהם מצאו היא שיש הבדלים משמעותיים. בתוך כ-25 שנים, מדינות שהפכו ליותר דמוקרטיות צמחו בכ-20% יותר ממדינות שנשארו עם משטרים ריכוזיים. זה הבדל משמעותי, והוא מצביע על כך שעבור מדינות שהתחילו עם תנאים יחסית דומים, ההחלטה להפוך את המשטר ליותר דמוקרטי תרמה מאוד לצמיחה.

השאלה שעליה המחקר הזה לא נותן לה תשובה מלאה, היא מהם התהליכים שגורמים לכך שדמוקרטיות יצמחו מהר יותר. התוצאות מצביעות על כך שיש מספר סיבות אפשריות. ראשית, בדמוקרטיות ההוצאות הממשלתיות בדרך כלל קטנות יותר מאשר במדינות עם ממשלה ריכוזית. זה גם בגלל שבמאה ה-21, משטרים ריכוזיים נוטים לנקוט במדיניות כלכלית פופוליסטית, ומשום כך הם מגדילים את המגזר הציבורי, פוגעים במגזר הפרטי, ומאיצים את האינפלציה.

שנית, למשטרים דמוקרטיים יש יותר תמריצים ליצר רפורמות שמעודדות תחרות, לעומת משטרים ריכוזיים שמעדיפים לתת כוח כלכלי למקורבים לשלטון. שלישית, למדינות עם משטרים דמוקרטיים קל יותר למשוך משקיעים זרים. רביעית, במדינות דמוקרטיות, עימותים פנימיים מתנהלים בצורה של בחירות, הפגנות וכו', וזה עדיף על מאבקים שמתנהלים במדינות עם משטר ריכוזי. כך שלמרות שלאנשים נדמה לעיתים שמשטר ריכוזי הוא דרך להבטיח יציבות, מתברר שהנתונים מצביעים על כך שדווקא כשהמשטר ריכוזי, המאבקים אלימים יותר, והנזק שנגרם מהמאבקים הללו, הוא חמור יותר.

ד"ר אביחי שניר
אוניברסיטת בר-אילן