כשחברי כנסת מצדיקים חוק כי הוא "מוסרי" - תתחילו לחשוד

ניסוי מחשבתי: "מה יקרה אם כל אדם יהיה זכאי לתחבורה חינם לכל החיים. נניח, שכל אדם בישראל יוכל ללכת לסוכנות רכב ולבחור רכב חדש ולקחת אותו משם חינם אין כסף. מה היה קורה? זה יהיה אבסורד מוחלט - לא תהיה שום סיבה לתחזק את המכונית הישנה, התמריצים של כולם ישתבשו לגמרי". את המילים האלה כותבים הכלכלן פרופ' סטיבן לוויט והעיתונאי סטיבן דובנר בספר שלהם "לחשוב כמו פריק" להמחשת הבעיה הגדולה שבמתן סבסוד למוצרים. רק שהם מדברים על אנגליה ועל הבעיות של מערכת הבריאות שם. עוד נחזור אליהם בהמשך.

האם זה "מוסרי" לתת מע"מ אפס על מרשמים לתרופות שלא כלולים בסל התרופות? כך חושבים חברי ועדת הכספים שאישרו בשבוע שעבר לקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ דודי אמסלם בנושא. לדברי אמסלם, מדובר בעיקר על חולי סרטן שנאלצים לשלם סכומים גבוהים במיוחד על תרופות מאריכות ומצילות חיים, שנמצאות מחוץ לסל התרופות.

ברשות המסים אמרו שמדובר על עלות תקציבית של מיליארד שקל בשנה - מאיפה יגיע הכסף? זה כמובן לא מעניין את ח"כ אמסלם, שטען שמדובר על עלות נמוכה משמעותית של 30 מיליון שקל בלבד. באוצר הוסיפו שהם חוששים שחברות הביטוח יהיו אלה שייהנו מכך. כך גאיה עופר ממשרד האוצר: "הצעת החוק החדשה שהרחיבה משמעותית את כמות התרופות, למעשה כוללת בתוכה גם את כל הרכש במימון פרטי, את הרכש בביטוח הפרטי בקופות החולים ובחברות הביטוח הפרטיות, יש שם רכש במאות מיליונים, והמשמעות של הדבר הזה שהרבה מההטבה יתגלגל או לחברות הביטוח או לשב"נים של קופות החולים, זה מוסד נהדר אבל לא זו כוונת המחוקק ממה שאני מבינה". 

כותרת ראשית

מניות לפי ענפים: האם הקרנות הענפיות מצליחות להתמודד עם המדדים?

קרנות נאמנות | גיא טל | 09:46

- כל הכותרות

השוק יורד עד 1.5%; קדימהסטם עולה ב-10%, עין שלישית יורדת ב-7%

מג'יק מעלה תחזית לשנה כולה; ההכנסות ברבעון עלו על הצפי

ישרס: קפיצה ברווח מנדל"ן למגורים - 22.4 מיליון שקל; יציבות בהכנסות

הראל חתמה הסכם עם חברת ביטוח בינלאומית נוספת

בעקבות החלטת לאומי: מזרחי והפועלים פנו ליזמים; יגדילו נתח בשוק המשכ...

מניות לפי ענפים: האם הקרנות הענפיות מצליחות להתמודד עם המדדים?

הפערים בין חדשות 12 למתחרים גדולים, אבל מצטמצמים

קבוצת גאון מציגה עליה ברווח הנקי בעקבות איחוד פעילות חדשה

אלביט זכתה בחוזים בסך 335 מיליון דולר ממדינה באירופה

אנרג'יקס: ההכנסות עלו ב-38% ל-216 מ' שקל, ה-EBITDA צמח ב-25%

קוצרת את פירות ההתייעלות: גולף עברה לרווח של 11.5 מיליון שקל

רון אבידן מסיים את תפקידו כמנכ"ל אזורים ויעבור לעזריאלי

ההכנסות של דלתא צמחו ל-290 מיליון שקל; זינוק ברווח הנקי

הרכישות של תורפז השתלמו: ההכנסות צמחו ב-50% ל-48 מיליון דולר

דיסקונט: תשואה על ההון של 14.9% ורווח של 1.14 מיליארד שקל ברבעון הש...

הרווח הנקי של פועלים עלה ל-1.9 מיליארד שקל; התשואה להון: 13.6%

מנכ"ל פיסיבי: "אין ספק שהתחום הביטחוני יגדל - זו מגמה עולמית"

האם ה-AI הגיע לתקרת הזכוכית: איך יראו השדרוגים הבאים בצ'אטים?

מחירי הטיסות שומרים על גובה גם בחורף: הישראלים ממשיכים לשלם ביוקר

מויניאן מבטלת גיוס האג"ח בת"א ברגע האחרון לטובת מימון זול בארה"ב

עוד תכניות

אבל הנה הטיעון של ח"כ אמסלם במטרה להצדיק את החוק (הוא לא היחיד, אבל הוא הדוחף של החוק וגם הכריז, יחד עם ח"כ דוד ביטן, ח"כ נוסף שבעיקר רוצה להצטייר טוב מבלי להתעמק בבעיות הכלכליות [הנה דוגמאות - כאן, כאן וכאן], על כך שלא יגיעו להצבעות במליאת הכנסת עד שהקואליציה תקדם את הצעת החוק הזו. שאר הטיעונים המוסריים של חברי הכנת - בהמשך הכתבה). לדבריו, "זה חוק שהוא קודם כל חוק מוסרי מאוד, וכפי שאמרתי אני מתבייש שהייתי צריך להגיש את החוק הזה, זה מתבקש מאליו, זה כל מה שאדם נורמלי עם קצת מצפון היה עושה בעצמו. מה שחשוב כאן זה האנשים והמשפחות, אנחנו כבר דנו בעניין וקיבלנו את החלטה".

הבעיות עם הטיעון המוסרי - עלות תקציבית בלתי אפשרית למדינה ושימוש יתר במערכת הציבורית
כמובן, הלב נשבר, איך אפשר לעמוד מנגד כשאנשים בוכים על מר גורלם ומבקשים סיוע מהמדינה, אנשים שבאמת חולים ונמצאים במצבים קשים. האם לא ברור שחייבים לסייע להם "בכל מחיר"? אז האמת היא שלא נעים לומר אבל התשובה היא - לא. האמת היא שהממשלה, כל ממשלה, נותנת סדרי עדיפויות לדברים אבל בסוף הכל מתכנס למספרים. הרי תקציב המדינה לא בלתי מוגבל. הוא מוגבל. בסוף נגמר הכסף ומקבלי ההחלטות - הממשלה, הכנסת - צריכים להחליט על מה כן המדינה תשלם ועל מה לא. ברור שכל אדם שנמצא בצרה רואה רק את המקרה הפרטי שלו, אבל המדינה לא יכולה לתת כסף לכל אדם בצרה. העלות תהיה גבוהה מדי ובלתי אפשרית.

בעולם אוטופי, אולי אידיאלי, היה אפשר לסייע לכולם. מי לא רוצה רק לעזור ולעזור? במציאות - הכסף מוגבל וייגמר בסופו של דבר. לדוגמה: תחשבו על הזמן שלכם, הוא מוגבל. הוא נגמר. כשאתם בוחרים לעשות משהו מסוים עם הזמן שלכם אתם באותה נשימה גם מחליטים לוותר על דברים אחרים. ההחלטה היא שלכם, מה לעשות ועל מה אתם מוותרים, או מתעדפים נמוך יותר בסדר העדיפויות. ברמת המדינה - כשהיא מתוקצבת דברים שבוודאות לא מצילים חיים, כמו תרבות וספורט למשל, זה בא על חשבון תקציב שהיה יכול ללכת לבריאות, אבל האם נוותר על כל נושא אחר בעולם וניתן את כל הכסף של המדינה לבריאות? ברור שלא. הבחירה אכזרית אולי, אבל למדינה אין ברירה. רוצים לתת הכל לכולם - אבל אי אפשר.

למשל - כשהמדינה לא מתקצבת את המלחמה בתאונות הדרכים ב-100 מיליארד שקל בשנה היא בעצם 'מוכנה לקבל' שיהיו אנשים שימותו בתאונות דרכים. היא רוצה לצמצם את ההרוגים אבל היא מבינה שהיא לא תגיע לאפס. דוגמה נוספת - אם היא הייתה רוצה למנוע פשיעה בכל מקום בארץ, עד הפשע הכי קטן, היא הייתה צריכה להציב מיליון שוטרים ברחבי המדינה, אבל בפועל יש כמה עשרות אלפי שוטרים. מה זה אומר? זה אומר שהיא לא מצפה להגיע ל-100% הצלחה. מבחינתה גם 95% זה בסדר. והאמת שהיא צודקת בגלל סיבה אחת פשוטה: מגבלת התקציב. המדינה לא יכולה להקצות אין סוף תקציב לכל נושא, ולכן כאשר המדינה מגדירה מדיניות בכל תחום היא מקצה לכך משאבים, אבל גם מבינה שהיא חייבת להסתפק ב'כמעט טוב מאוד' במקום ב'מצוין' כי העלות התקציבית של הגעה ל'מצוין' בכל התחומים היא אסטרונומית ואין למדינה יכולת ותקציבים כאלה (אין לאף מדינה בעולם). או בשפה כלכלית: התועלת השולית של הוספת עוד שוטר אחד היא קטנה מאוד, לעומת העלות של זה.

המדינה מגדירה סדרי עדיפויות כל הזמן. למעשה, פעם בשנה כשהיא מאשרת את תקציב המדינה היא לא רק אומרת 'מה כן' אלא גם באותה נשימה מחליטה 'מה לא'. כשהיא מחליטה לתת 70 מיליארד שקל לביטחון ועוד 70 מיליארד שקל למערכת החינוך ועוד 50 מיליארד לבריאות, היא מתעדפת גבוה את הנושאים האלה, ומנגד היא מתעדפת נמוך יותר נושאים כמו רווחה, בינוי, תשתיות, כבישים ועוד. בשנים האחרונות היא מתעדפת יותר גבוה כבישים ותקציב משרד התחבורה גדל משמעותית, אבל זה כמובן בא על חשבון תקציבים למשרדים אחרים. עוגת התקציב לא גדלה עד אין סוף - היא פשוט מתחלקת בצורה שונה. 

וזה נכון גם לחלוקת התקציב הפנימית. משרדי הממשלה מתקצבים דברים שונים בתוך פעילות המשרד שלהם. אם נחזור לתחבורה - כשישראל כץ החליט להשקיע המון במחלפים הוא במקביל ויתר על התחבורה הציבורית. את התוצאות כולנו רואים היום - מצד אחד מחלפים לאורכה ולרוחבה של ישראל, וזה נהדר. מצד שני - התחבורה הציבורית הלקויה שיש בארץ. אז כן, לכל החלטה יש מחיר כלכלי. אין דבר כזה 'אין מחיר וצריך לעשות הכל' - זו סיסמה של פוליטיקאים אבל זה לא עומד במבחן המציאות. אז כשאמסלם רוצה לתת מיליארד שקל לתקצוב תרופות מחוץ לסל הוא בעצם אומר 'אל תתקצבו משהו אחר'. ההבדל זה שאף אחד לא יודע מה לא יתוקצב, ומנגד - את האנשים חולי הסרטן אפשר לראות מול העיניים או לדמיין אותם (זה נכון אגב, גם בכל נושא אחר שבו קבוצת לחץ קטנה ומגובשת מצליחה להשיג תקציב כללי לטובתה, כמו פנסיות צה"ליות או חקלאים, אבל זה חורג מהנושא אז נעצור כאן). 

שימוש יתר במערכת
בעיה נוספת של הטיעון המוסרי הוא שימוש יתר במערכת. כאשר משהו ניתן 'בחינם' אז משתמשים בו יותר. וגם כאן, נדבר על נושא אחר, קל יותר לעיכול, כדי להמחיש: אם המדינה תסבסד את התחבורה הציבורית לגמרי, כך שנסיעה בה תהיה בחינם, מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה שימוש יתר בתחבורה הציבורית. האמת שאפשר לתת דוגמה ממש מהזמן האחרון - בגרמניה החליטו להוזיל משמעותית את התחבורה הציבורית על ידי סבסוד כרטיס הנסיעה כך שניתן יהיה לנסוע בכל רחבי המדינה ב-9 אירו לחודש, במקום אפילו 100 אירו לנסיעה בודדת, אם אתם קונים כרטיס לרכבת מפרנקפורט לברלין יום לפני הנסיעה. כן, מחירי התחבורה הציבורית בגרמניה מאוד יקרים. התוצאה הייתה עלות תקציבית של 2 מיליארד אירו בחודש (ושר האוצר כריסטיאן לינדר אמר שאם ימשיכו את הסבסוד כל השנה העלות תגיע ל-14 מיליארד אירו).

אבל האם זה גרם לאנשים לוותר על הרכב הפרטי ולנסוע בתחבורה הציבורית? לא ממש. מה שקרה הוא שאנשים ויתרו על הליכה ברגל, רכיבה על אופניים, קורקינט ושאר אמצעי תחבורה אחרים - ועלו על התחבורה הציבורית. התוצאה הייתה, כצפוי, שימוש יתר בתחבורה הציבורית אבל מבלי להשיג את התוצאה הרצויה של צמצום השימוש ברכב פרטי.

דוגמה נוספת - זוכרים את פרופ' לוויט ודובנר? הם מספרים בספר שלהם על פגישה שהייתה להם עם דיוויד קמרון, עוד לפני שהתמנה להיות ראש הממשלה של אנגליה. באנגליה הרפואה הציבורית היא בחינם, והתוצאה היא שימוש יתר משמעותי בשירותי בריאות באנגליה, וכמובן עלות תקציבית גבוהה מדי - 10% מהתמ"ג של בריטניה וכמעט פי 2 מאשר בארה"ב. הם רצו להסביר לו שצריך לשנות את המודל כך שהוא לא יגרום לאנשים להשתמש שימוש יתר בשירותי הבריאות באנגליה וכך לחסוך בעלויות. אבל אנשיו של קמרון אמרו שחשוב להבין שנושאים כמו מחויבות להפחתת זיהום האוויר באנגליה או מערכת הבריאות הם נושאים שהם "עניין של מחויבות מוסרית שאין נעלה ממנה". אז למרות שהוא היה קיבל, לדבריו, כלכלה חולה והיה חייב לבצע קיצוצים עמוקים ורחבים בתקציב, יש דברים שהוא יגן עליהם "בכל מחיר". 

והנה מה שהם כותבים על כך: "השאיפה לשירותי בריאות בלתי מוגבלים, הניתנים חינם אין כסף ובמשך כל החיים, ראויה לכל שבח - אבל הפן הכלכלי לא פשוט... העיסוק בשירותי בריאות הוא עניין טעון כל כך, עד שלפעמים קשה לראות שבסופו של דבר הוא לא נבדלן מכל מרכיב אחר בכלכלה. אלא שמערכת הבריאות בבריטניה היא למעשה האתר היחיד בכלכלה הבריאות כולה שאנשים יכולים לקבל בו כמעט כל שירות שדרשו להם חינם אין כסף, או קרוב לכך, ואחת היא אם העלות בפועל של הטיפול או של הבדיקה היא 100 דולר או 100 אלף דולר. הבעיה היא שכאשר אנשים אינם נושאים בעלות של משהו, הם נוטים לצרוך אותו בצורה לא יעילה. נסו להיזכר בפעם האחרונה שביקרתם במסעדת 'אכול כפי יכולתך'. האם ייתכן שאכלתם שם קצת יותר מכפי שאתם נוהגים לאכול בדרך כלל? כשמערכת הבריאות פועלת על פי עיקרון דומה, קורה בה דמה דומה - אנשים צורכים יותר מכפי שהיו צורכים אילו נדרשו לשלם את מחירו של כל פריט ופריט".

והם ממשיכים: "התוצאה היא שזמני ההמתנה מתארכים וחלק כביר מן העלויות מושקע בחודש י החיים האחרונים של מטופלים קשישים, לרוב מבלי תצמח מכך תועלת אמיתית לאיש".

גם שאר חברי הכנסת דיברו בלהט על החובה "המוסרית"
גם ח"כ ינון אזולאי הצטרף אליו וסיפר "בחודש האחרון פנה אלי אדם שהתרופה עולה המון כסף, ניסיתי לעזור לו, אבל בשבוע שעבר הלכתי לנחם את המשפחה. אנחנו לא מקילים ראש בעלויות אבל לא פחות, לא מקילים ראש בחיי אדם. כחברי כנסת תפקידנו לקבוע סדרי עדיפויות, ובראש סדר העדיפויות זה חיי אדם. זהו חוק חשוב לכולנו, אני שמח על החוק הזה, אני מרגיש שהחוק הזה הוא צוואה של אבא שלי, הוא הגיש אותו, הוא הגיש אותו גם בתקופה שעבר את המחלה, גם אני הגשתי את ההצעה הזו בכנסות קודמות, הפעם לא הספקתי להצטרף אבל הקרדיט לא משנה, הקרדיט הוא למשפחות שצריכות כל שקל". יו"ר הוועדה ח"כ משה גפני קבע: "הרעיון בחוק הוא נכון"

ח"כ אימאן ח'טיב יאסין: "אני מסתכלת על הצעת החוק הזו כהצלת חיים, לצערי הרב מה שקורה במדיניות הכללית עד עכשיו, הוא לא לוקחים אחריות על חיי האדם. לכו תראו כמה זה עולה בעלויות שמסביב בלי התרופות, וגם לא מצילים חיים בסוף, אז למה לא לתת את האפשרות להציל חיים? אם זה חשוב לממשלה, היא יכולה למצוא את הכסף".

והתוצאה לא איחרה לבוא - מי שביקשה להרחיב את החוק גם לתרופות נוספות היא חגית יגודה, חולת סרטן שאמרה "אני נציגת חולי הסרטן שמשתמשים בקנאביס רפואי, אני חולת סרטן בעצמי, הוא חזר 3 פעמים. אנחנו 12 אלף חולי סרטן עם קנאביס ברישיון ומרשם, אנחנו משלמים סכומים מטורפים, אנחנו מקבלים מרשם מרופא לטיפול ואף אחד לא מתייחס אלינו, אנחנו כורעים תחת הנטל. אני משלמת אלפי שקלים בחודש, זה מענה לתרופות החזקות, כל הזמן מצטרפים עוד ועוד אנשים ואנחנו כורעים תחת הנטל. לא מדברים אתנו על ההנחות בכסף, אלא רק על הבירוקרטיה".

במשרד הבריאות הסבירו כי הקנאביס לא נחשב ל"תכשיר", לשון החוק המוצע, ולכן הוא לא נכלל בתוכו, על כך מחו חגית ואחרים וביקשו לעזוב את הדיון. אבל אז חברי הכנסת כמובן חזרו לדבר על 'המוסר' ואמרו שהם ידונו וישקלו במסגרת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית להכליל גם אותם.