פרשת השבוע
האם התורה נוטה לסוציאליזם או לקפיטליזם? זו שאלה שדנו בה רבות בעבר, וגם בהווה הדיונים נמשכים. עם עליית התנועות הסוציאליסטיות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היו שרצו למצוא בתורה ערכים סוציאליסטים המתאימים לרוח אותה תקופה. גפ לא מעט הוגי דעות ציוניים מצאו בתורה עקרונות סוציאליסטים לשיטתם, בין השאר הרצל עצמו בספרו אלטנוינלנד. התומכים בטענה זו מצביעים על המצוות המופיעות בפרשתנו, פרשת בהר, שהיא הפרשה "הכלכלית ביותר" בתורה ומפורטות בה מספר מצוות שנועדו להסדיר את היחסים הכלכליים בחברה, בין השאר מצוות שמיטה, יובל, שחרור עבדים, איסור ריבית, ועוד.
כך לדוגמה, בשנת היובל חוזרות כל הקרקעות לבעליהם המקוריים, כך לכאורה פועלת התורה למען ערך השוויון, טענו הסוציאליסטים הדתיים, או אלו שחיפשו ערכים סוציאליסטיים בתורה. התורה גם אוסרת על ריבית, שכן אין זה מוסרי ש"כסף ייצר כסף", ושמי שכבר עשיר, יעשיר עוד יותר על ידי ריבית מבלי שיצטרך לעשות דבר. התורה רוצה לעודד עבודה יצרנית ופרודוקטיבית ולא שההון ייצר כסף נוסף כך הם טענו. אם כן התורה דוגלת בערכים של שוויון כלכלי ונגד ריכוז ההון בידי טייקוני קרקעות או מלווים בריבית. באופן דומה נטענו טענות דומות ביחס למצוות כמו איסור ריבית, מנוחה בשבת ועוד.
אמנם, כשמעיינים בפרטי המצוות, התפיסה הזו נראית לכל הפחות כפשטנית מדי. היא גם לא עולה בקנה אחד עם ההנמקה המקראית, שלא הזכירה את ערך השוויון כסיבה להחזרת הקרקעות. הדגש בתורה הוא על שייכות הקרקע לאל ועל הקשר הרוחני בין הנחלה הארצית ובין המשפחה לה היא שייכת.
- כל הכותרות
מלבד פשוט הפסוקים שלא מכוונים לכיוון הזה, התפיסה הסוציאליסטית של המצוות הללו מעוררת שאלות לא פשוטות. ראשית, לגבי הריבית יש לשאול – אם ריבית היא דבר פסול ולא מוסרי מדוע מתירה התורה (ויש אומרים אף מצווה) לקחת ריבית מגוי? הפסוק אומר: "לנוכרי תשיך, לאחיך לא תשיך", כלומר למי שהוא לא אחיך מותר להלוות. אבל אם זה לא מוסרי ונוגד את עיקרון הפרודוקטיביות והעבודה היצרנית, מדוע שיהיה מותר להלוות בריבי למי שהוא לא אחיך? האם מותר לגנוב, חלילה, מנוכרי? האם מותר להזיק לו? לא מצאנו בשום מקום שהתורה כתבה "מהנוכרי תגנוב, מאחיך לא תגנוב" או משהו מעין זה ביחס לצוויים מוסרים. על כורכנו עלינו להסיק שהריבית אינה פסולה מצד עצמה, ויש לחפש טעם אחר לאיסור.
שאלה נוספת יש לשאול ביחס ליובל, אם התורה אכן שואפת לשיוויון מדוע היא מורה להשיב רק את הקרקעות? הרי במהלך 50 השנים בהם מוכרים קרקעות הצטבר עושר אצל אותם שהצליחו לרכוש קרקעות מאחרים ונוצרו פערים ואי שיוויון בחברה. הקרקעות האלו ייצרו עושר שמצטבר אצל אותו רוכש קרקעות, והעושר הזה לא חוזר ביובל לבעל הקרקעות המקורי. מדוע התורה לא מצווה לחלק את כל הרכוש מחדש, אם מטרתה אכן שוויון לכל? יותר מזה, אילו ננסה להוציא מאותו עשיר את העושר שצבר הדבר יחשב לגזל וכנוגד את ערכי התורה, שמגינה בעוז על זכויות הקניין ועל הרכוש הפרטי.
לכן נדמה שיש לחפש את הפתרון להסבר המצוות האלו במקום אחר, ולא בערכי השיוויון. ואולי המפתח נמצא במילה שחוזרת לא מעט פעמים בפרשה בהטיות שונות. המילה הזו היא אחווה: "אל תונו איש את אחיו", "וכי ימוך אחיך ומכר אחוזתו", וכי ימוך אחיך ומטה ידו", "לאחיך לא תשיך" ועוד.
מימד האחווה הוא כזה שבדרך כלל לא נלקח בחשבון בבניית מערכת כלכלית רשמית. בדרך כלל ישנה מערכת חוקית רשמית ומחייבת, ומעבר לכך בין אנשים פרטיים - חברים, אחים, קרובי משפחה, בני קהילה, ישנה מערכת נוספת של עזרה הדדית, ערבות, וויתור וסיוע במקרה הצורך. נראה שהתורה שואפת להכניס מימד של אחווה גם למערכת הרשמית, מתוך הערך הכללי של "ואהבת לרעך כמוך", שדורש יחסי קרבה מיוחדים בתוך עם ישראל.
כך, אף על פי שלקיחת ריבית היא הגיונית ומוסרית - "לנוכרי תשיך" - שכן זה מעין "השכרה" של ההון שברשותך, בדומה להשכרת דירה, אבל אם תלווה לאחיך, מן הסתם לא תגבה ממנו ריבית. לא בגלל שזה לא מוסרי, אלא מפני שבינך לבין אחיך יש אהבה וקרבה ותמיכה הדיין, אל אחים מתנהגים אחרת. התורה שואפת למצב שבו היחס אל האחר כאח יורחב אל כלל עם יישראל. אמנם אי אפשר להתייחס לכולם כאל אחים ממש, אבל בחלק מהיחסים הכלכליים ביניהם מימד האחווה יישמר, בין השאר בהלוואה ללא ריבית.
וכן בנוגע ליובל. התורה משאירה לשוק החופשי לפעול את פעולתו, ומאפשרת לאדם להפעיל את כשרונותיו ומאמציו לטובתו, וכך לתעשר ולצבור נכסים. בנכסים אותם צבר האדם אין לגעת וערך השיוויון לא יכול לגרום חלילה לגזל של רכוש שנצבר כדין בידי העשיר. אבל בתוך מנגנון השוק החופשי התורה משלבת מנגנון אחווה - אחת לדור ישנו מן ריסטרט כללי למערכת, שבו לעני ניתנת אפשרות להתחיל מהתחלה, לפחות מבחינת הקרקעות. יש רשת הגנה שלא משאירה אותו לעולם נקי מכל נכסיו, תמיד הוא יישאר בעל קרקעות, אם לא עכשיו אז בשנת היובל הקרובה. ראוי לציין שכל המערכת של בעלות על הקרקעות מתיישרת לפי העיקרון הזה, כך כשאדם מוכר את שדהו הוא בעצם לא מוכר את השדה עצמו, את גוף הקרקע, אלא את "שני התבואות" עד היובל, כלומר מספר שנות העבודה שניתן להפיק מהיובל עד שיחזור לבעליו המקוריים. כך יוצא, שלאדם תמיד נשאר נכס אחד איתו הוא יוכל להתחיל מההתחלה בבוא העת. ייתכן שמיד אחר היובל הוא יחליט למכור אותו שוב, אבל אז הוא יקבל שכר של חמישים שנות תבואה - הון קטן לצאת לדרך מחדש. אין אדם אחד בעם ישראל ללא נכסים.
זהו מנגנון "לפנים משורת הדין", מצד ערך האחווה, כמו משפחה שלא נותנת לאף אחד ליפול עד הסוף, תמיד תהיה יד שתושט לעזרה - הלוואה בלי ריבית, נחלה שחוזרת לבעליה, ושחחרור מהלוואות קודמות (שמיטה) או גאולת קרקרעות והשבתה לבעליה המקוריים. לא שאיפה לשוויון יש פה, אלא חמלה ורשת בטחון שמאפשרת תמיד הזדמנות שניה.
תודה.
לתגובה חדשה
חזור לתגובה
-
3.מעניין. יפה! (ל"ת)מישהו 12/05/2023 14:44הגב לתגובה זו2 0סגור
-
2.איסור ריבית הוא לא מוסריחוקר תנך 12/05/2023 12:23הגב לתגובה זו1 0כי מה יקרה בפועל? אנשים פשוט לא יתנו הלוואות ואז אין לך שום דרך להתקדם פיננסית.סגור
-
1.כתבת יפה מאד. תודה (ל"ת)ברוך 12/05/2023 10:19הגב לתגובה זו2 0סגור
