למה הנגיד והמפקח על הבנקים עושים הכל כדי שהבנקים ירוויחו ולא עושים כלום בשביל...הציבור

1. פרופ' אמיר ירון מבקש, מצפה, מתחנן, תכף יזיל דמעה... נגיד בנק ישראל, האיש הכי חזק, מעשית וחוקית, במערכת הבנקאות כרע ברך ובמתקפת יח"צ רחבת היקף ובלתי מתוכננת לכאורה, "פנה", השבוע לבנקאים, שהוא הרגולטור עליהם, אחרי שחזרו והציגו עוד רבעון של רווחים יוצאי דופן -6.3 מיליארד שקל לחמשת הבנקים, אחרי 24 מיליארד ב-2022 - מנותקים מהמציאות ומושפעים רק מהתנהלות הריבית של הנגיד עצמו. אחרי שציין בצער כי "כשליש מפיקדונות הציבור יושבים בעו"ש", הוא בעצם ביקש מהבנקאים שיעשו לו טובה ויפסיקו לנצל לרעה את חוקי הבנקאות, שיפסיקו לעבוד רק למען עצמם, שיואילו לעשות משהו קטן, זעיר, עבור הלקוחות – לא באמת לעשות אלא רק לדבריו: "לפנות ללקוחות ולראות איפה שאכן יושב כסף לאורך זמן ויש אפשרות לתת לכסף לעבוד".   כלומר שהבנקאים יפנו לבעלי חשבונות שהכסף שלהם שוכב בעו"ש, סה"כ 430 מיליארד שקלים (אחרי שבחודשים האחרונים עברו כמה עשרות מיליארדים לפיקדונות שנתנו איזושהי ריבית), להסביר ולהציע להם להעביר חלק מכספם לפיקדונות נושאי ריבית.   אז סלח לנו אדוני הנגיד - למה א-ת-ה לא עושה את זה? תכף (באוקטובר השנה) יסתיימו חמש השנים המפוארת שלך בתפקיד. רצה המזל והאפשרויות שלך היו כמעט בלתי מוגבלות. לצידך, הממשלות התחלפו, מערכות הבחירות התקיימו זו אחר זו וכמה ראשי ממשלה ושרי אוצר עסקו רק בעצמם – אז איפה אתה היית? איך לא עלה בדעתך להורות על ריבית על העו"ש? (אפשר שדאגת רק לניפוח ה"יציבות" כדי שתוכל לישון בשקט בלילה? שמא לא העזת לגעת בכרית הזהב של הבנקאים? אולי פחדת מהם?). למה לא עשית את זה כאשר הבנת באופן חד משמעי, כבר לפני למעלה משנה, שבכל פעם שאתה מעלה ריבית – הבנקאים אוטומטית מעלים ריבית על האשראי אבל מתעלמים מריבית על פיקדונות (לקח חודשים ארוכים עד שהציבור העז למרוד בדרישה לקבל תמורה על הכסף).   ובקיצור, מה עשית אתה כדי להכניס ולו מעט הוגנות למערכת המעוותת שבה הלקוחות תמיד רק נותנים והבנקאים תמיד רק לוקחים? לא מאוחר אדוני, אתה יכול להורות מייד על החלת ריבית לכספים בעו"ש.   2. יממה אחרי הנגיד, הפציע הרגולטור הגדול השני, יאיר אבידן המפקח של הבנקים. אוי כמה הם מחבבים אותו. מה זו השתוללות הרווחיות הזו של הבנקים שאלו אותו, זו לא חזירות כאשר הציבור נאנק מהריבית העולה והבנקים חוגגים עליה? ואבידן ענה כך: הרווחיות היא אכן גבוהה, גבוהה במיוחד ביחס לפרופיל הסיכון אבל! אבל חברים תרגעו ותרגיעו: "הרווחיות הגבוהה של הבנקים אינה ברת קיימא". כלומר, בשנים הבאות, כשאני כבר מזמן אהיה במקום בכיר אחר, הרווחיות הזו תרד.. אבידן, הודיע לפני כמה חודשים שיסיים את תפקידו לפני הזמן,   3. הכלכלנים מכים שנית - נגד. הם נגד. אלה איכשהו אותם כלכלנים ואנשי ניהול, רובם פרופסורים בכירים במיל', לצידם כמה בני גיל מעט צעיר יותר, רשומים תחת ד"ר: מהאוניברסיטה הזו, מהאוניברסיטה ההיא, הנשיא, הדיקן, ההוא לשעבר, הבכירה ההיא. חלקם היו במקביל גם בעלי תפקידים בכירים בממשלה, או יועצים בכירים בשכר נאה.   הם חושבים יחד. אותה מחשבה. זה אף פעם לא בגלל עניינים שלהם, חלילה, תמיד רק לטובת העם. המדינה, הדגל. בינואר השנה קיבלנו את מכתב 270 הכלכלנים הראשון "נגד המהפכה המשפטית". "הדאגה שלנו היא לא עניין של פרשנות", "אנו מתריעים בתוקף... סכנה לעתיד המשק והכלכלה הישראלית".   השבוע התארגנו הכלכלנים שוב, לצידם כמה "בכירי אוצר לשעבר" ויצא עוד מכתב. הפעם בעניין הכספים הקואליציוניים. "ההגדלה חסרת התקדים בהקצאת כספים למוסדות חינוך חרדים... תהפוך את ישראל ממדינה מתקדמת ומשגשגת למדינה נחשלת". והנה, בדיוק בשבוע של המכתב יצא מסמך תקציב המדינה 23/24, וגרם לכותבת שורות אלה לתהות שוב: מתי כבר תפרסמו, כלכלנינו הבכירים, את הפטיציה על הנזקים החריפים, המתמשכים והקשים במיוחד של "הפנסיה התקציבית" שאתם, רובכם, בוגריכם, (אלה שנכנסו לעבודה לפני 2001) נהנים ממנה באופן מרחיב במיוחד?   עמוד 168 בתקציב נוגע ל"תקציב הגמלאות והפיצויים". פירוט הוצאות המדינה/ הציבור לפנסיה תקציבית (התחייבות המעביד לשלם פנסיה מתקציבו שלו, בלי שהעובד הפרשי לחיסכון. זה היה נהוג עד לביטול ההסדר המעוות הזה ב-1999, אז עברו מרבית מועסקי המדינה לפנסיה צוברת). הגרף מראה על הוצאה של 27 מיליארד שקל רק ב-23' (הסכום ימשיך לעלות בכל שנה עד לשנת השיא 2032, אז תגיע ההוצאה לכמעט 30 מיליארד שקלים לשנה, והגרף יתחיל לרדת, עד אחרי 2058, כשכולם ילכו לעולמם).   אבל הסכום הזה נוגע רק ל"עובדי מדינה". הוא איננו כולל את הכספים שמועברים שנה אחר שנה למגזרים עתירי הכבוד שכבר לפני עשרות שנים "נצמדו" לתכנית הטובה הזו. ביניהם במקום המכובד והיקר: האקדמיה. ראשי האקדמיה. הוותיקים. המוכרים. המכובדים. ביניהם גם חברינו כלכלנים כותבי המכתבים, לצד ועוד גופים כמו חברות ממשלתיות, תאגידים ממשלתיים, בנק ישראל, מערכת הרפואה ועוד. המגזרים המקורבים- לשלטון האלה לחצו- פיתו בזמנו, בעשורים הראשונים, את ראשי המערכת הפוליטית (בעיקר בדרכי שמור לי ואשמור לך, תן לי ואתן לך מעמד, חוות דעת ותמיכה פוליטית) והם נהנים מפנסיה תקציבית שמנה ביותר. כמובן שכל כולה על חשבון הציבור.   מה המחיר של החלק הזה בפנסיה התקציבית? אין נתון מוסמך, אבל לפני כמה שנים היתה הערכה בחשב הכללי באוצר שמדובר בעוד 8 – 9 מיליארד שקל בשנה. במילים אחרות: ההוצאה הציבורית על פנסיה תקציבית עומדת השנה על לפחות 35 – 36 מיליארד שקל, וזה עולה בכל שנה!

הנה הגרף:   על פי העקרון שנקבע בזמנו גובה הפנסיה התקציבית אמור להיות 2% מהשכר האחרון, על כל שנת עבודה, ועד ל 70% - שהם 35 שנות עבודה. במציאות - העקרון הזה הפך לבדיחה. הוא נשמר רק לעובדים בשכר לא גבוה, כמו שוטרים זוטרים, מורים ומורות מן המניין, פקידים בדרגות נמוכות שמשתכרים שכר סביר וכדומה. שהפנסיה התקציבית שלהם עומדת על פחות מ-10,000 שקל לחודש. אבל – הבכירים והחזקים, והכוחות שנצמדו אליהם, מצאו דרכים עקלקלות, לא שקופות, והעלו את הפנסיה התקציבית שלהם לעוצמות בלתי סבירות. שופטים, פרקליטים, מנהלי בנק ישראל, פרופסורים באקדמיה, בעלי דרגות במשטרה ובביטחון, יכולים להגיע אפילו ל- 100% מהשכר האחרון. (כמובן פלוס כל התוספות, ביגוד, הבראה, חופשה, וכדו').   כך קרה שחלק ממקבלי הפנסיה התקציבית הכבדה במיוחד הם אותם חותמי המכתבים: פורום המפכ"לים, בכירי הטייסים והקצינים במיל', הכלכלנים, האקדמאים, רופאי בתי החולים, ועוד כל מיני שכאלה. כמה אלה מקבלים בחודש בגין הפנסיה התקציבית שלהם? 30,000, 40,000, 50,000, 70,000. כל ניסיון לגעת במקבלי הפנסיות הכבדות האלה על חשבון הציבור, הבריאות, הרווחה, הערבים, העניים, החרדים, העולים – הושמד בטרם התרומם. ואף פעם לא נשמע ולו "כלכלן בכיר "אחד שהעז לדבר על אי הצדק וההפקרות. הם יכולים להיות טובים בלבקר אחרים ותקציבים לאחרים – רק לא לעצמם.   4. שמונה חודשים ישב ארתור במעצר. המשטרה "חקרה" ו"מצאה" שההומלס העני ועלוב החיים נכנס לביתם של נשיא העליון בדימוס אהרון ברק ורעייתו, ברח' דובנוב בתל אביב, ו"גנב" מחשב נייד שנטען כי שווה 4000 שקל. (בני הזוג היו בבית, הכניסה סגורה והמפתח בדלת בחוץ). באמצע ספטמבר הגישה משטרת ישראל כתב אישום, שחררה אותו וזמן קצר אחרי החזירה אותו למעצר. ואז, באמצע מאי, לפני כשבוע, אחרי שהסניגוריה הציבורית שייצגה את ארתור עתרה לבג"ץ, הסתבר שחוקרי המשטרה הסתמכו, לטענתם, על "תכנה חדשה" לבדיקת ראיית DNA שנמצאה על כבל המחשב, אלא שהדגימה היתה תערובת של 3 בני אדם. הסניגוריה הציבורית (שהולכת ומסתמנת כנקודת האור והצדק הבודדה במשרד המשפטים) ביקשה לקבל את נהלי המשטרה בהפעלת פרטי התכנה החדשה בניתוח בדיקות DNA. המשטרה סירבה. הסניגוריה עתרה לבג"ץ – וברגע הזה חזרה בה המשטרה מכתב האישום.   במילים פשוטות: המשטרה נלחמה לרצות את בכירי המשפט ולשים אומלל בבית הכלא, בלי יכולת להוכיח את טענותיה. אבל משנתפסה בקלקלתה: שום דבר לא קרה, אף מפקד חוקרים, ואף פרקליט/ה במדינה (שכנראה ליוו את ההליך בגלל זהות הנפגעים) לא לקחו ולא נדרשו לקחת אחריות על הפשע שעשו. על ניצולו הציני של האביון.