מה גרם למיכל כהן, הממונה המנומנמת על התחרות, להתעורר פתאום לחיים?

1. פרשת השכר מבית קובי הבר ומוקי שניידמן הסעירה השבוע את שוק ההון המקומי בדגש על חלומות ומאוויים של מנהלי החברות הפיננסיות שכפופות למציאות השכר המוגבל בחוק. פיתוח הציפיות לעוד ועוד ועוד כסף אילצה את רשות ניירות ערך להתערב ולהכריע: תפסיקו לשחק. חוק זה חוק. על הדרך חטף הבר, לפני שנים הממונה האימתני של אגף התקציבים באוצר שחסך כל שקל, סירב לכל פריצה תקציבית והוביל רפורמות פיננסיות, גם ביקורת קטלנית: רק להסתכל, אמרו, על גרף המניה היורד של ביטוח ישיר איי.די.איי ביטוח, שנשחק בחצי מאז נכנס הבר ב-2018, ותמהו: מה הוא רוצה?   ואפשר להסתכל על הסיפור אחרת. זה לא רק כסף. זה למי אתה משווה את הכסף שלך. ראוי היה להבר, שנחשב מנהל טוב של חברה שאיננה בשיאה, להסתכל על שכר הקולגות מנכ"לי חברות הביטוח הגדולים ממנו בהרבה. על השכר המוגבל של מנהלי הפניקס, מגדל, מנורה והראל, או בענף הקודם שלו, בבנקים.   אבל הבר, מעריכים, בחר להסתכל לכיוון אחר, לתוך הקבוצה, וזע באי נוחות. אפשר שהסתכל על המקביל לו "במימון ישיר", על ערן וולף, שמשתכר הרבה יותר וגם מחזיק במניות.   הבר הוא מנכל איידיאיי ביטוח, המוכרת בשם ביטוח ישיר וגם 9 מיליון. הבעלים הם משפחת שניידמן בהובלת בני הדודים מוקי ודורון. למשפחה אחזקה נוספת, בחברה ששמה "מימון ישיר". הם רכשו מחצית מהחברה ב-2006, ממי שהקים ומנהל אותה עד היום ערן וולף.   במימון ישיר, חברה אחות ששוויה בבורסה פחות או יותר כמו איי די איי, (כרגע: מימון ישיר 1.3 מיליארד, ביטוח ישיר 1.2 מיליארד). המנכל וולף הרוויח ב-22' שכר בעלות של 10.4 מיליון שקל.   אבל – במימון ישיר לא חלות מגבלות חוק שכר הבכירים. בביטוח ישיר יש גם יש. אז הבר ושניידמן, צמודים לעורכי דין ויועצים, ניסו לעקוף את זה. הם הפעילו סעיף בחוק החברות שמאפשר להעלות את השכר מעבר למגבלה, בתנאים מסוימים, באופן שעלות ההעלאה העודפת תושת על החברה = בעלי המניות שלה. לפני כמה חודשים הודיעה ביטוח ישיר שהיא מבקשת לאשר להבר 4.7 מיליון לשנה. אספת בעלי המניות לא אישרה. שניידמן הוריד את הסכם ל 4.5 מיליון, האספה שוב לא אישרה.   בתחילת אפריל התכנס הדירקטוריון, והחליט לדלג = לגבור על החלטת האספה הכללית ולאשר את השכר החדש. המופרז על פי החוק. השבוע, דיווחה ביטוח ישיר שהדירקטוריון לוקח בחזרה את התנגדותו להחלטות האספה הכללית – זאת נוכח הוראת רשות ניירות ערך.   אז הבר, אולי (?) יסתפק, בינתיים (?) בשכר הגבוה של בכירי הפיננסים – 4 מיליון שקל. ושניידמן - הוא רוצה להבטיח את הבר אצלו ויודע שהבעיה של הבר היא כסף, אבל גם מרוצה. שכן גם נחסכו ממנו עלויות היתר של המנכ"ל הרעב, וגם המנכ"ל יודע שבעל הבית התאמץ מאוד עבורו, אפילו שילם מחיר במוניטין שלו, בבורסה וברשות ניירות ערך, רק כדי לרצות אותו.   הבר, אחרי שהיה ממונה על תקציבים, עבר להיות ממונה על חטיבת הכספים בבנק לאומי אחר כך ניהל את החטיבה העיסקית בבנק, כנראה יישאר מתוסכל. הוא יכול לנהל כל חברה אחרת, בלי מגבלות שכר.   2. אין כל ספק, הרגולטורית הכי הכי זריזה והכי הכי עירנית היא מיכל כהן, "הממונה על התחרות". אבל – זה קורה רק כשזה נוגע אליה. לאינטרסים שלה. הבכירה ששיא שיאי פעילותה היו בימים, סוף 21', כשהיתה ממלאת מקום והתמודדה מול כמה מתחרים חזקים על התפקיד. תזכורת למה שהיה לנו באותם ימים: "רשות התחרות פשטה הבוקר..." על משרדי וראשי שופרסל, שטראוס, ויקטורי, ויליפוד, דיפלומט, אושר עד, ויסוצקי, וולט, לגו...   השבוע היא היכתה/ התעוררה שנית – יממה אחרי ששר הכלכלה ניר ברקת חשף את כשלונה המתמשך וביקש את התפטרותה. לפתע, מייד אחרי הצהרות על חשיבות "עצמאות הרשות"! (עצמאות זו סמכות וגם אחריות – מי שכשל, וכהן בהחלט כשלה, אולי אפילו יותר מקודמיה. לא יכול להתחבא מאחורי המילה עצמאות) נחתו הכותרות החדשות: רשות התחרות "פתחה בחקירה" הממונה "דורשת" מהבנקים לחשוף איזו ריבית הם נותנים על פיקדונות, "ברשות חוששים" שכאשר בנק ישראל מעלה ריבית, הבנקים מעלים את מלואה על ההלוואות – אבל לא מעלים באותה מידה את ריבית הפקדונות.   ברצינות גברת כהן? זה הרי התחיל ונמשך מאז העלאת הריבית הראשונה באפריל 22', לפני הרבה חודשים. איפה היית כל הזמן הזה?   כדי להוכיח את כישלון רשות התחרות בהנהגתה נבדוק את ההחלטה האחרונה שלה. רשות התחרות זכתה לא מכבר בכותרות דרמטיות, על כי הטילה קנסות בגין עבירות על החוק, בגובה "מיליוני שקלים על ספקיות מזון גדולות"!! וואוו... כל השמות הגדולים של תאוותני =המחיר שאינם אהודים של הציבור, היו שם: תנובה, שטראוס, אסם, יוניליבר, שסטוביץ, אנג'ל ולימן שלייסל.   אבל, כדרכה של כהן, כותרות לחוד ומציאות לחוד. כל 7 ספקיות הענק נקנסו יחד ב-23 מיליון שח. (אגב, הן עוד יכולות לערער, כמו כל אלה שהרשות מטילה עליהם קנסות..)   הנה פירוט: תנובה, בשליטת ברייטפוד הסינית, נקנסה ב-1.67 מיליון שקל – תנובה ככל הנראה שווה לפחות 10 מיליארד שקל (לפי פרסומי התכנון להנפקה לפני כשנה). שטראוס נקנסה ב-785 אלף שקל - שווי השוק שלה מתקרב ל-10 מיליארד. על אוסם הוטל קנס של 8.18 מיליון שקל – החברה הזו נרכשה על ידי נסטלה בשנת 2016 לפי שווי של 9 מיליארד שקל.   בקיצור: נכון שהטילה קנס אבל הוא בסכום כל כך זערער שלא מזיז את קצה כנפו של הזבוב שמסתובב שם במשרדים. העיקר הכותרות, רצוי עם תמונה.   3. דמוקרטיה? ההנהגה העליונה של המחאה נחשפה השבוע, גם מניעיה. שום קשר לרפורמה המשפטית. "התכנסנו באמצע דצמבר במשרד של יוסי קוצ'יק.. אני וקוצ'יק (היה מנכל משרד ראש הממשלה בתקופת אהוד ברק. ס.ק.) חברים ברמה של אחים". כך בפודקאסט "אפרכסת", ראיון של אמיר אורן עם גלעד שר (עו"ד, היה מנהל לשכת אהוד ברק כשהיה ראש ממשלה ושר בטחון ושליחו למו"מ המדיני).   זה ממשיך: "... גם דני חלוץ (פעם טייס, ורמטכ"ל מלחמת לבנון השניה שהתפטר לפני פרסום דוח הביניים ללקחי המלחמה. ס.ק.) ואורני פטרושקה (איש הייטק ותיק, ממייסדי כרומטיס. היום כתוב שהוא "עוסק בנושאים חברתיים, פוליטיים ופילנתרופיים". ס.ק). אנחנו, כמה אנשים שהבינו שלא הולך לצמוח שום דבר לטובתה של מדינת ישראל מהממשלה המתגבשת, למרות שעדיין לא הושבעה... התכנסנו ארבעתנו. לאחר שבוע שבועיים הצטרפו נוספים דינה זילבר, שקמה ברסלר, אילן שילוח מאוחר יותר הצטרף עמוס מלכא ויהודה הדר, הוא איש האדמיניסטרציה והלוגיסטיקה, לקחנו מישהו שינהל, את ערן שוורץ וקיווינו לגייס כמה מיליונים כדי שאפשר להקים איזושהי התנגדות לממשלת החושך הזו כי הבנו שמהאופוזיציה לא ייצא....".   שאלה: כלומר שלושה שבועות לפני שיריב לוין חשף את תוכניתו? תשובה: "נכון, נכון".   ואכן, ראשונים שהתייצבו למחאה היו חברי פטרושקה מההייטק, אחריהם סרבני הצבא, קודם הטייסים, מהצד של חלוץ, מובילי הפרסום והתקשורת מכוחות אילן שילוח, האקדמיה מהכיוון של שקמה ברסלר, הפקידות והמשפט מהצד של זילבר שאולי אפילו הובילו את מחאת השפחות...   מסקנה: הרפורמה המשפטית היתה ונשארה התירוץ. הסיפור האמיתי הוא בחירות דמוקרטיות שאכזבו אותם. שאיימו על המשך מעמד העל שלהם. מאז , הכל מתוכנן למשעי. מאות מיליונים גויסו, שליחים הגיעו לבכירי הפוליטיקה העולמית, האקדמיה והתרבות בארץ ובעולם – ושכנעו אותם. לרעה.   השבוע הגיע תורו של עמוס מלכא להוביל. (אלוף בדימוס, 1998 – 2001 ראש אמ"ן. אחר כך בעל חברה לייעוץ בטחוני וקידום מיזמים טכנולוגיים, במהלך השנים החזיק/ מחזיק בתפקידים בחברות ביטחוניות). מלכא, מצטייר כאחראי על השלב הנוכחי. הרדיפה והאלימות האישית. הנה הציוץ שלו השבוע: "יידע כל ח"כ ושר בליכוד שכל עוד לא נגנזה ההפיכה המשטרית הוא יהיה נרדף ומוגבל בתנועותיו בציבור. כמו רוטמן וסעדה וכמו רבים אחרים שיחוו את זה. בכירי הליכוד לא יכולים להסתובב בציבור בלי שנציגי המחאה ילוו אותם. לא בכנסים לא במסעדות לא בפארק. גנזו – ותשוחררו".   4. יש שופטת בישראל! כבוד! (רק שזה לא יהיה בעוכריה...). הועדה המקומית לתכנון ובניה בחדרה הגישה כתב אישום נגד תושבים בגבעת אולגה בגין תוספת בניה ללא היתר. אלה אכן הודו בביצוע הבניה אבל טענו לאכיפה בררנית שכן שכנה שלהם, בדירה מעליהם, בנתה תוספת בניה זהה, עליה בנו את התוספת שלהם – ומאומה לא קרה. לא הוגש כתב אישום והועדה והרשות המקומית לא דרשו להרוס את התוספת שנבנתה ללא היתר.   הועדה טענה כי התוספת של השכנה "התיישנה" ולכן הטענה לא תקפה. שופטת המחוזי בחיפה רקפת סגל מוהר קבעה שהעובדה שבדירה אחת בוצעה עבירה אבל לא הוגש נגדה כתב אישום, ואחר כך בוצעה אותה עבירה בדירה אחרת שעליה כן הוגש – מהווה הוכחה חד משמעית לאכיפה בררנית. לפיכך " לעיתים, החשיבות של שמירה על שוויון כפי החוק, גוברת על חשיבות ביצוע האכיפה בצורתה הדווקנית". ( עפ"א 22424-02-23 ).   5. יש גם שופטים בירושלים. ( בדרך כלל...). באופן לגמרי לא שכיח החליט השבוע בג"ץ להתערב בעניין חיי הייסורים נוכח הפשיעה הקשה הנמשכת שנים ארוכות של תושבי דרום תל אביב. בג"ץ תקף את האדישות המתמשכת של עיריית תל אביב ומשטרת ישראל (שכהרגלם האשימו זה את זה) וחייב אותם לנקוט צעדים משמעותיים למיגור הפשיעה הקשה – תוך חצי שנה.   השופטים יעל וילנר, דוד מינץ ונועם סולברג, הביעו עמדה מובהקת לצד התושבים, נגד ההפליה הגיאוגרפית, נגד ההטייה של עיריית תל אביב בראשות רון חולדאי ומשטרת קובי שבתאי, מוטי כהן, רוני אלשיך, בנצי סאו, יוחנן דנינו. לכך נוסיף את התנהלות השר איתמר בן גביר, שדיבר רבות על ההפקרות בדרום תל אביב אך איננו מבצע.   כמה ציטוטים: השופטת וילנר: "יש כאן עניין של מדיניות משטרה לתת פחות תשומת לב לשכונה – לעומת רחוב ליד... יש הודאה מפורשת שלא נעשה כלום במקום הזה עד הגשת העתירה. מה שמתואר הוא אנדרלמוסיה מוחלטת". השופט מינץ: "...אתה קורא את הנתונים ואומר לעצמך '30 בתי בושת בשכונה? זה לא נורמלי! וזה שנים ככה, לא מאתמול" ותמה: "עיריית תל אביב לא יכולה לסגור בתי בושת? אין פיקוח על עסקים? אין אכיפה?".   6. עבור חברי שנדבקו בפוביית החרדים והזדעזעו מהמון לבושי השחור בהלוויית הרב גרשון אדלשטיין, מנהיג הציבור הליטאי חרדי, איש ישיבת פונביז', השבוע, ג', בבני ברק.   הנה כמה ציטוטים מהאיש, בענייני חינוך וגידול ילדים, כפי שמופיעים בסרטונים. זה היה בימי הקורונה, הרב נשאל על ידי הורים לנערים צעירים מה לעשות שכן ילדיהם "...מאבדים את מימד הזמן, נמצאים כל הזמן בבית, ישנים מאוחר וקמים מאוחר, עד כמה להקפיד איתם על זמן תפילה וקריאת שמע?".   תשובת הרב שהלך לעולמו בגיל 100: "לא לא לא, לא לנדנד להם, רק בדרכי נועם, הילד יודע מה שטוב, צריך לתת לו עידוד, שירצה, שיהיה לו חשק, כפייה לא משפיעה בכלל, זה עושה תוצאה הפוכה... ". עוד אמר: "אסור להכריח ילד. רק בצורה מעניינת, בידידות, מתוך אהבה, בדרך כלל הילד עושה מה שאבא שלו עושה. זה טבע של חיקוי ואם מכריחים התוצאה הפוכה. כלל חשוב בחינוך שילד לא ירגיש שיש ביקורת עליו, שלא ירגיש בכלל שיש ביקורת עליו.. ילד מרגיש את הביקורת ואז זה כואב לו מאוד! זה גורם לילד לפריקת עול. שלא ירגיש ביקורת – זה כלל חשוב בחינוך".