החקלאות מבוססת על יבוא - אבל החקלאים ממשיכים להטעות את הציבור עם דיבורים על 'ביטחון במזון'

כשקוראים את התגובה של אבשלום (אבו) וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הלמ"ס, על החקלאות בישראל בשנת 2022 אפשר לחשוב בטעות שהוא מתכוון ברצינות לדברים שהוא אומר: "ממשלות ישראל לוקחות את הזמן ומחסלות את ענפי החקלאות הישראלית, כמו שקרה רק השנה עם השום. הגיע הזמן שהממשלה תתעורר. החקלאות נפגעת ואיתה גם ביטחון המזון של אזרחי ישראל. כבר שנים שאנו טוענים שתמיכה ישירה לחקלאים היא הכרח מהותי לשמירה על החקלאות הישראלית". 

בדבר אחד וילן צודק - גם ה-OECD ממליץ לישראל להפסיק עם שיטת הסבסוד העקיף לחקלאות באמצעות חסימת יבוא חופשי מחו"ל ומעבר לתמיכות ישירות בחקלאים - כמו שקורה בכל מדינה מפותחת. אבל וילן לא אומר את האמת - מי שמתנגדים כבר שנים לפתיחת השוק לייבוא בתמורה למתן סבסוד ישיר הם החקלאים, שמפעילים במשך שנים לובי חקלאי חזק בכנסת כדי לעצור כל שינוי ושיפור בתחום החקלאות. צריך לציין לטובה את שר האוצר הקודם אביגדור ליברמן ושר החקלאות עודד פורר שכמעט ולא נכנעו ללחצים וקידמו הסרת חסמים ומכסים והגדלת אפשרויות היבוא. הסיפור עדיין לא הסתיים כמובן, יש מגבלות של 'תקנות הגנת הצומח', שלא עושות את העבודה אבל מונעות יבוא, ועדיין - ליברמן ופורר קידמו את ישראל עוד צעד לקראת הפיכה לכלכלה מודרנית בכל הקשור לתחום החקלאות.
 

אין ביטחון מזון בישראל - זו פיקציה של החקלאים. הם בעצמם מבוססים על יבוא

מעבר לכך, וילן מדבר על 'ביטחון המזון של אזרחי ישראל' אבל הוא יודע שהוא לא אומר לציבור את האמת. נתוני הלמ"ס חושפים זאת. על פי הנתונים, לפחות 50% מהתשומות לחקלאות בישראל מסתמכת לחלוטין על יבוא מחו"ל - המספוא, התבואה לחקלאות (לתעשיית הבשר והחלב) מגיעה מחו"ל - 42.5%. גם אם לא כולה, אז בוודאי רובה. גם הדלק והשמנים שמהווים 11.2% מגיעים מחו"ל. ישראל לא מייצרת דלק.

במילים אחרות - אם יהיה חרם עולמי על ישראל אז לא יהיה אוכל לבעלי החיים וגם הטרקטורים לא יוכלו לעבוד בשדות. ולכן לא יהיה לישראל 'ביטחון במזון' אם העולם יחרים את ישראל ולכן הסיפור של ביטחון במזון הוא פשוט לא אמיתי.

סיבה נוספת היא שזה פשוט לא מעשי - אי אפשר להפוך את כל מדינת ישראל לשטחי מרעה, כפי שקבע מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר שלמה בן אליהו: "לישראל אין ולא יהיה ביטחון מזון בתוצרת חקלאית... יש תוצרת שמיוצרת בחו"ל ואי אפשר לספק את כל הביקוש אליה בארץ. כמו למשל, בשר (17% מיוצר בארץ, השאר מגיע מיבוא), דגים (85% מיובאים), חיטה למאכל (90% יבוא). כדי לגדל את הבקר יש צורך בהפניית כל השטחים החקלאיים - המטעים והשדות - לגידול הבקר והתזונה הנדרשת להאכלתו, ואף בצורה זו היינו זקוקים להשלמה מהיבוא". והוא ממשיך: "כדי לגדל ולספק את כלל הביקוש לחיטה בישראל -דרושה קרקע שגודלה כמעט כשטחה של כל מדינת ישראל, גם לו היינו עוסקים בארץ אך ורק בגידול החיטה, עדיין נזקקים היינו ליבוא כמות נוספת של חיטה". מספוא להזנת בעלי חיים? "אם היה בכוונתנו לגדל את רובו ככולו בישראל - היה עלינו להתמקד אך ורק בגידול זה על פני גידולי הפירות והירקות" - בקיצור, זה פשוט לא אפשרי.

מקורות העלויות בחקלאות -לפחות 53% מקורם ביבוא, מקור: הלמ"ס
 

התפוקה בחקלאות עלתה השנה ב-7.6% אבל בפועל - בקיפאון מזה 20 שנים לפחות, כאשר האוכולוסיה בישראל גדלה ב-50%

התפוקה בחקלאות עלתה בשנת 2022 ב-7.6% והסתכמה ב-34.9 מיליארד שקל, לעומת 32.4 מיליארד שקל בשנת 2021, אבל נתוני האוצר מראים אחרת: מדובר במספרים שנשארים קפואים כבר 20 שנים לפחות - התפוקה של מוצרי החקלאות לא השתנתה כמעט מאז שנת 2000, וזאת כשבמקביל האוכלוסיה בישראל גדלה ב-50%. אגב, 'היתרה לחקלאי', אם תרצו - הרווח התפעולי שלהם, עומד על 6.6 מיליארד שקל, כ-18%, ירידה מ-20% בשנה שעברה, אבל בכל מקרה גבוה משמעותית מרשתות המזון שמרוויחות תפעולית 4-6% בלבד.

בנוסף, על פי נתוני הלמ"ס כעת, ניתן לראות שברוב השנים האחרונות אין שינוי משמעותי בתפוקה החקלאית. היו לא מעט שנים של קיפאון, ורק השנתיים האחרונות (וכן שנת 2016) הציגו עליה. קשה להתחמק מהרושם שהשיפור לכאורה בשנתיים האחרונות נובע בעיקר ביציאה מהקורונה - התפוקה גדלה אחרי הקורונה, תקופה שבה המשק היה סגור, כך שלא בטוח שאלו נתונים מעודדים במיוחד ובכל מקרה מוקדם עדיין להצביע על שינוי משמעותי לטובה בענף.

השינוי בתפוקה החקלאית לאורך השנים. מקור: הלמ"ס

וילן ממשיך ואומר כי "לא יתכן שהתשומות לחקלאים עלו בשיעור של 30% בשנה ועדיין כל העיסוק של מקבלי ההחלטות הוא בפגיעה בחקלאי במקום מחשבה כיצד לעזור לו. הנתונים מראים בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שבכל שנה התמורה לחקלאי יורדת כך שלחקלאים פחות משתלם להמשיך ולפתח את החקלאות".

אבל כאן אזרחים 'רגילים' כמו עובדות סוציאליות, מורים, קופאי במכולת או מנקי רחובות עוד עלולים לשאול שאלה תמימה: אם החקלאים לא מצליחים להתמודד בעצמם, כמו כל פעילות עסקית אחרת בישראל, מדוע בעצם צריך להמשיך ולסבסד דווקא אותם? מדוע כל עובד אחר בישראל צריך לעבוד קשה בלי שאף אחד יעזור לו ורק לחקלאים מגיעות פריבילגיות מיוחדות וסבסוד? יש הרבה אנשים בישראל שעובדים קשה ולא מצליחים לסגור את החודש והיו רוצים לקבל סבסוד. למה לחקלאים מגיע ולכל האחרים לא? אם החקלאים לא מסוגלים להיות יעילים, להשתפר, לעבור לטכנולוגיות מתקדמות על חשבון טכנולוגיות ישנות - מדוע כל הציבור הישראלי צריך לשלם ביוקר במכולת רק כדי לסבסד דווקא את החקלאים?

מעבר לכך, החקלאים לא יאהבו את זה, אבל יש לפחות 4 ועדות שונות שקבעו שיוקר המחיה הוא בגלל החקלאים ולא רשתות המזון. גם הוועדה הממשלתית לבחינת יוקר המחיה הגיעה לפני שנה למסקנה הזו, כשקבעה שהחקלאים אחראים ל-65% מהמחירים בסופר מרקט, ולא הרשתות. אנחנו לא נתיימר לקבוע מי אחראי ליוקר המחיה, אבל גם אם המדינה מחליטה להמשיך לעזור דווקא לחקלאות - לפחות לא צריך ולא נכון לצייר את החקלאים בתור מסכנים, כפי שעושה מנכ"ל התאחדות החקלאים אבו וילן. 

עוד בנתוני הלמ"ס:
כמות התוצרת הצמחית עלתה ב-6.7%. בכמות גידולי השדה חלה עלייה של 23.5%, בכמות הפירות (ללא הדרים) חלה עלייה של 15.0%, בכמות פרי ההדר חלה עלייה של 13.8%, ובכמות הירקות, תפוחי אדמה ומקשה חלה ירידה של 8.8%.

בכמות הכותנה (סיבים וגרעינים) חלה עלייה של 239.9%, בכמות התפוזים חלה עלייה של 140.3%, בכמות האפרסקים חלה עלייה של 71.6%, בכמות האשכוליות חלה עלייה של 37.0%, בכמות החיטה חלה עלייה של 35.5%, בכמות תות השדה חלה עלייה של 29.7%, בכמות התמרים חלה עלייה של 21.0%, בכמות האבוקדו חלה עלייה של 14.9% ובכמות השחת חלה עלייה של 12.3%.

לעומת זאת, בכמות השום היבש חלה ירידה של 56.7%, בכמות הפלפל חלה ירידה של 20.5%, בכמות העגבניות הרגילות למאכל חלה ירידה של 18.5%, בכמות האבטיחים למאכל חלה ירידה של 16.9%, בכמות הגזר חלה ירידה של 13.9%, בכמות המלפפונים חלה ירידה של 13.8% ובכמות הרימונים חלה ירידה של 7.8%. יש לציין כי שנת תשפ"ב (שהסתיימה בספטמבר 2022) הייתה שנת שמיטה.

בכמות הנטיעות החדשות חלה ירידה של 27.5%, ומתוכן בולטת הירידה בנטיעות של פירות סובטרופיים (36.6%), ירידה בנטיעות של הדרים צעירים (17.9%) וירידה בנטיעות ענבי יין צעירים (16.4%), עקב שנת השמיטה.

בתפוקת בעלי החיים חלה עלייה כמותית של כ-2.2%. בכמות בשר העיזים חלה עלייה של 30.4%, בכמות הדבש חלה עלייה של 12.5%, בכמות חלב העיזים חלה עלייה של 8.3%, ובכמות הבקר לשחיטה חלה עלייה של 4.6%. לעומת זאת, בכמות החזירים חלה ירידה של 14.7%.

בכמות היצוא החקלאי חלה עלייה של 3.7%. שינויים בולטים: בכמות היצוא של סיבי הכותנה חלה עלייה של 232.2%, בכמות יצוא גידולי תבלין, רפואה ובושם חלה עלייה של 36.1%, בכמות יצוא האפרסמון חלה עלייה של 27.6%, בכמות יצוא האבוקדו חלה עלייה של 23.3% ובכמות יצוא האשכוליות חלה עלייה של 12.7%. לעומת זאת, בכמות יצוא הפלפל חלה ירידה של 38.6%, בכמות יצוא הגזר חלה ירידה של 14.4% ובכמות יצוא תפוחי האדמה חלה ירידה של 8.1%.
 

39% מהתוצרת נמכרו לשוק המקומי, 40% לתעשייה ורק 12% ליצוא

38.6% מכלל ערך הייצור החקלאי נמכרו לשוק המקומי, 40.1% – לתעשייה, 12.3% – ליצוא ו-9.0% סופקו לתוצרת ביניים. בענף הגידולים הצמחיים 60.6% מערך התפוקה נמכרו לשוק המקומי, 22.1% – ליצוא, 10.3% – לתוצרת ביניים ו-7.0% סופקו לתעשייה. בענף בעלי החיים 81.2% מערך התוצרת הופנו לתעשייה, 11.5% – לשוק המקומי ו-7.3% – לתוצרת ביניים.

בערך התפוקה החקלאית המיועדת לשוק המקומי חלה עלייה של כ-1.5%. בכמות התפוקה לשוק המקומי חלה עלייה של 5.9%, ואילו מחירי התפוקה החקלאית לשוק המקומי ירדו ב-3.9%.