העלאת השכר במגזר הציבורי - האם 11% זה מוגזם ואיך זה ישפיע על האינפלציה?

המגזר הציבורי שלנו מנופח ומלא באבטלה סמויה. השכר האמיתי במגזר הציבורי גבוה ממה שמבטא השכר ברוטו כי יש הטבות שאין במגזר הפרטי. לא סתם רבים מעדיפים את המגזר הציבורי, אחרי הכל, הבוס הוא המדינה והמדינה מבטיחה ביטחון תעסוקתי, רווחה, תנאים מסביב וגם - ברוב המקרים לא יושב לך בוס על הראש ודורש ביצועים. כל מי שעבד מול המגזר הממשלתי מכיר עובדים עם 'ראש קטן', כאלה שצריך לבוא לעזור להם להעביר דף נייר לשולחן של העובד שיושב ממש לידם באותו חדר.

המדינה רוצה עובדים שהם "בסדר", הם לא חייבים להיות הכי יעילים והכי טובים. במקרים רבים, דווקא ההיפך. הנה דוגמה ידועה בקרב עורכי הדין - שופט משפחה הגיע לבית משפט בבאר שבע. הוא התחיל לתקתק עבודה. התפוקה שלו היתה פי 3 מאשר של שאר השופטים ואז התחילו להגיע תלונות מהסביבה שלו. הוא גם "מעביד" את האנשים סביבו יותר ממה שהורגלו וגם השופטים האחרים התקוממו. איך זה נגמר? השופט הועבר מתפקידו, למקום אחר. לא יודעים מה קרה שם, יכול להיות שהוא התיישר לקצב האיטי יותר של המגזר הציבורי.    

מגזר ציבורי שמן

זה לא פוליטקלי קורקט לכתוב ולהגיד את זה - אבל, כן - יש שופטים לא יעילים ויש רבים כאלו. ובכלל, המגזר הציבורי וזה סוד גלוי, מנופח. ועכשיו הוא יהיה מנופח יותר. השכר במגזר הציבורי צפוי לעלות בשבוע הבא, זאת בהמשך להסכם השכר שנחתם בתחילת חודש מרץ בין משרד האוצר וההסתדרות. העובדים יקבלו העלאה של 11% במספר פעימות במשך 5 שנים. השכר של הסייעות יקפוץ ב-13% עד 29% לשכר של 8,000 שקל. עובדי המגזר הציבורי גם יקבלו מענקים חד פעמיים של 6,000 שקלים ישירות לחשבון הבנק. 

יש לזה כמובן מחיר - העלות למשלם המסים היא 12.2 מיליארד שקל. נכון, זה מגיע בשלבים אבל בסופו של דבר - מדובר בתוספת שנכנסת לתקציב המדינה. זה כסף שישלמו אותו כל שנה (כי זו הרי לא תוספת חד פעמית לשכר, אלא קבועה). הרבה מאוד כסף, לכאורה מוגזם. למה מגיע להם לקבל תוספת כזו גדולה? וכמובן - מי שישלם את זה הוא משלם המסים הישראלי, רובו לא עובד במגזר הציבורי, רובו עובד במגזר הפרטי, וכך יוצא שהמגזר הפרטי הרזה שוב מממן את המגזר הציבורי השמן (כפי שאמר בצדק בנימין נתניהו לפני 20 שנה, הבעיה שהוא לא עשה עם זה כלום מאז, להיפך - המגזר הציבורי רק גדל בעשור האחרון).

ובכל זאת, במשרד האוצר אומרים שצריך להסתכל על זה אחרת - לא היה הסכם שכר במגזר הציבורי במשך 5 שנים וההסכם החדש 'מייצר שקט' מבחינת שביתות במגזר הציבורי לעוד 5 שנים. אם סוכמים את זה יחד, יוצא בעצם שמדובר בהעלאת שכר של 1% בשנה בכל התקופה הזו. אמירה מעניינת. אבל חברים יקרים - אין בעיה להעלות שכר, יש בעיה להעלות שכר כשהעסק שלך לא יעיל, רקוב, מנופח. אם המדינה היתה עסק שצריך לדאוג לשורה התחתונה, חלק גדול מהעובדים היו הולכים הביתה. שאלנו אגב, בזמן משבר הקורונה למה שר האוצר דאז - ישראל כ"ץ - לא מפטר עובדים מהמגזר הציבורי. לא היתה לו תשובה עניינית, הוא אמר - איך לפטר עכשיו ולגרום למשבר יותר גדול במשק? הוא שכח שהפיטורים יחסכו כסף גדול לממשלה. מאז עברו 3 שנים והמגזר הציבורי ממשיך לחגוג.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ ויו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. צילום: יח"צ
 

איך הסכם השכר משפיע על האינפלציה ומי סובל ממנה הכי הרבה?

ההשפעה הנוספת של העלאת השכר היא גם על האינפלציה - העלאת שכר ואינפלציה זו ביצה ותרנגולת. מעלים את השכר בגלל האינפלציה אבל העלאת שכר גורמת בעצם לכך שיש יותר כסף בכלכלה ולכן לשחיקה בערך של הכסף = אינפלציה. מקבלי השכר מעלים ביקושים ונוצרת אינפלציה. ומה קורה אז? מקבלי תוספת השכר רואים שבעצם השכר הריאלי שלהם לא עלה (כי המחירים עולים) ובאים שוב לבקש תוספת שכר, והופס - שוב אינפלציה. 

מי שסובלים מהאינפלציה באופן הקשה ביותר הן השכבות החלשות. ולכן, העלאת השכר  לעובדים זה מהלך שאומנם לכאורה עוזר לשכבות החלשות, אבל מנגד גורם בעצם לעלייה ביוקר המחיה שלהם ולכן המצב שלהם נע בין חוסר שיפור לבין פגיעה מסוימת. מעבר לכך, לא כל העובדים בשכבות החלשות מאוגדים, חלקם לא עובדים, חלקם עובדים במשרות חלקיות או במשרות מלאות בשכר המינימום. אז כשמוסיפים שכר לאחרים גורמים בעצם לעלייה באינפלציה - ופוגעים בשכבות החלשות.

ואם נתסכל רגע על התוספת של ה-6,000 שקלים, זה דומה למה שהמדינה עשתה בקורונה: שפכה כסף על הציבור, לכאורה כדי לעזור, אבל ללא היגיון כלכלי. רק שאת התוצאה הזו אנחנו רואים בשנה האחרונה בדמות האינפלציה. כמובן, לא מדובר על בעיה מקומית - גם ארה"ב זרקה על הציבור שלה אין סוף כסף: מאזן הפד' (הבנק המרכזי האמריקאי) זינק מ-4 טריליון דולר ל-8 טריליון תוך כמה חודשים ואז טיפס אפילו ל-9 טריליון. זה מה שהוביל לאינפלציה.

 

הממשלה ייצרה שקט תעשייתי במגזר הציבורי, וזה חשוב לה בזמן שהיא מנסה להעביר את הרפורמה שמבעירה את המדינה

אבל יש עוד סיבה להסכם השכר הזה שנחתם בין שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד: הצורך בשקט תעשייתי. הממשלה החדשה מנסה להעביר את הרפורמה המשפטית. אפשר לאהוב את הרפורמה ואפשר לשנוא אותה, אבל מה שקורה היום זה מכבש לחצים מצידם של ערוצי התקשורת השולטים, שלוחצים על ארנון בר דוד לצאת בגלוי נגד הממשלה ולהוביל את המחאה. הגופים האלו תפסו צד ומשידורי האירועים הם הפכו ליצרני אירועים. "איך ארנון בר דוד ישן בלילה", "הוא דואג רק לעצמו", "איזה סיפורים הוא מספר לעצמו?" - כותבים ושואלים בגופים האלו בניסיון ללחוץ על בר דוד ולייצר אירוע רב משתתפים. זה אולי עזר בפעם הקודמת - בן דוד חתם על הסכם השכר בתחילת חודש מרץ ובסוף חודש מרץ השבית את המדינה וגרם לנתניהו ללחוץ על ברקס חזק ולא לפטר את שר הביטחון יואב גלנט, אחרי שהתבטא נגד הרפורמה. אז האם בן דוד מרגיש מחויב לממשלה ולכן לא מצטרף כעת שוב למחאה? לא בטוח. כן ייתכן שזה נמצא אצלו בראש ולכן הוא שוקל את צעדיו בצורה מדודה יותר. מהבחינה הזו, הממשלה הצליחה לייצר שקט, לפחות חלקי, בגזרה אחת. 

אבל צריך לומר עוד משהו על שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא מבין מצוין את הבעיות במגזר הציבורי. הוא יודע שמדובר במגזר שמן מדי שצריך לעבור קיצוץ. הוא אפילו אמר את זה מוקדם יותר השנה במסיבת עיתונאים משותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הנה מה שכתוב במצע של המפלגה שלו, הציונות הדתית, על המגזר הציבורי: "המציאות היום לפיה עובדי המגזר הציבורי מתוגמלים על פי ותק ולא על פי כישורים וביצועים פוגעת בשירות הציבורי שאותו מקבלים אזרחי ישראל". במפלגה מוסיפים כי "העובדה כי אין במגזר הציבורי גמישות תעסוקתית ולא ניתן לפטר עובדים, גורמת לפריון עבודה נמוך ומייקרת את עלות העסקת עובדי הציבור. זכות השביתה בשירותים החיוניים מאפשרת לוועדי העובדים להשתמש בציבור משלמי המיסים כבני ערובה לדרישותיהם ויוצרת דה פקטו תנאי שכר מופלגים, שגבוהים בהרבה ממוצע השכר במגזר הפרטי, וגם עולים בשיעור גבוה יותר לאורך זמן".

במצע גם מופיע במפורש מה בכוונת המפלגה לעשות: "נגדיל את גמישות העסקתם של העובדים על ידי ביטול מוסד הקביעות בשירות המדינה".

"המציאות היום לפיה עובדי המגזר הציבורי מתוגמלים על פי ותק ולא על פי כישורים וביצועים פוגעת בשירות הציבורי שאותו מקבלים אזרחי ישראל". מתוך מצע מפלגת הציונות הדתית של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'

אבל בהסכם השכר שלו עם המגזר הציבורי סמוטריץ' לא עשה את הפעולות שהוא מאמין בהן, רק מעט גמישות בלבד, לא מעבר. הוא דחה את תפוח האדמה הלוהט 5 שנים קדימה, לממשלה הבאה. אפשר בהחלט לסנגר ולומר שזה לא תלוי רק בו. יש בממשלה יותר מדי גורמים שמבחינה כלכלית, ההתנהלות, ההחלטות והדיבור שלהם, נמצאים כנראה בשמאל הקיצוני - קומוניסטי: אריה דרעי, אבי דיכטר, דוד ביטן ואחרים. אז סמוטריץ' אולי היה רוצה לקדם יותר חקיקה פרו שוק חופשי, אבל הוא כבול אליהם ויש לו אילוצים קואליציוניים.