בשנה האחרונה חלה התעוררות באפיק הסולידי, שהיה בתרדמה בעשור האחרון. התחלנו לראות התעניינות נרחבת והסטת כספים למכשירים פיננסיים כמו פיקדונות וקרנות כספיות. לאחר שמדד ה-S&P500 הפופולארי עלה ב-20% מתחילת השנה, נשמעה בשוק בחודשים האחרונים אמירה מעניינת: "מדוע להשקיע בפיקדון שנותן תשואה של 4% בשנה, אם ניתן לקבל 20% בחצי שנה באמצעות השקעה ב-S&P500?". על רקע אמירה זאת, כדאי לעמוד על מהותן של ההשקעות הסולידיות, תפקידן בתיק ההשקעות ומהי הדרך להפיק מהן את המיטב בעת הזו.

ככלל, ניתן לומר שבטווח הארוך השקעה במסלול מנייתי תציג תשואה עודפת על השקעה במסלול סולידי. לכן, אין מה להתפלא שמסלול ה-S&P500 משיג תשואה גבוהה יותר מכל חלופה סולידית אחרת. אלא שהצגת מסלול ה-S&P500 כאלטרנטיבה להשקעה במסלול סולידי, היא שגויה ונובעת מעיוות שנוצר בשוק בעשור וחצי האחרונים, כאשר חיינו בעולם בו הריבית הייתה אפסית ולכסף לא היה מחיר. בעולם כזה, המסלולים הסולידיים לא הניבו תשואות כלל והחוסכים נאלצו לקחת סיכונים גבוהים על מנת להשיג תשואה כלשהי.  מסיבה זו ראינו בעשור האחרון שתיקי ההשקעות הופנו בעיקר לנכסי סיכון, המסלולים המנייתיים בתיקי החוסכים גדלו, בעוד שהמכשירים הסולידיים הלכו והצטמצמו.  

השינוי שאנו חווים כעת בשל העלאות הריבית בשנה וחצי האחרונות, הוביל לכך שבאפיקים הסולידיים השתנה יחס הסיכון/סיכוי, כך שאחרי עשור וחצי, השקעה בסיכון גבוה אינה עוד כורח המציאות וניתן להשיג היום תשואה סבירה גם בסיכון נמוך.

התהפוכות שחלו בשוק הסולידי בשנה וחצי האחרונות יצרו אלטרנטיבות מעניינות למי שאופק ההשקעה שלו קצר ולכל מי שאינו מעוניין להיות חשוף לתנודתיות של מדדי המניות ב-100% מהנכסים שלו. לכן, ההשוואה בין תשואה שהציג מדד המניות לבין תשואה שהציג מכשיר חיסכון סולידי איננה רלוונטית בעת הזו. את הרכב תיק ההשקעות יש לבנות בהתאם למידת הסיכון שהמשקיע מעוניין לקחת ולאופק ההשקעה שלו, יש לפזר את ההשקעה בין האפיקים השונים ולבחון את ביצועי כל אחד מהם, ביחס למדד הייחוס הרלוונטי לו.

• ARK Invest: 40% תשואה ב-2025 והימורים על קריפטו וסין
• UBS: מדד S&P 500 צפוי לעלות כ-12% ב-2026
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שני הכלים הפיננסיים העיקריים אליהם הופנו כספים במסגרת "הקמבק" שרשם האפיק הסולידי הם הפיקדונות הבנקאיים והקרנות הכספיות. מבחינת נוחות ההשקעה, אין ספק שהפיקדון הבנקאי הוא הנוח והפשוט מבין שני מכשירים אלו, אלא שנדרשת כאן בחינה של שלושה משתנים חשובים: הראשון, תחזית המשקיע לגבי קצב האינפלציה – תחזית כזו מאפשרת לו להעריך את כדאיות ההשקעה בכל אחד מהמכשירים מבחינת המיסוי. בעוד שמס רווחי הון על פיקדון בנקאי הוא 15% על הרווח הנומינאלי, כלומר, הרווח ללא השפעת האינפלציה, מס רווחי הון בקרן כספית הוא 25% על הרווח הריאלי.

המשתנה השני הוא המשך קצב העלאות הריבית – בפיקדונות בנקאיים פוטנציאל התשואה נמצא בעיקר בפיקדונות בריבית קבועה לטווח של שנה ומעלה. בהינתן סיכון נמוך בהשקעה בפיקדון, הריבית מפצה בעיקר על חוסר הנזילות של הכסף. אולם, בחירה בפיקדון כזה תקבע את הריבית לאורך כל התקופה, ואם בנק ישראל ימשיך להעלות את הריבית, המשקיע לא ייהנה מהעלאות אלו. לעומת זאת, בקרן כספית העלאת הריבית משתקפת באופן אוטומטי בתשואה למשקיע.

בשנה וחצי האחרונות חלו העלאות הריבית תכופות ומי שבחר להשקיע בפיקדון בריבית קבועה למשך שנתיים – מצא את עצמו כיום באפיק השקעה מניב פחות מבחינת התשואה. לעומת זאת, משקיע שהעריך שהעלאות הריבית לא ימשכו באותו הקצב מכאן ואילך, יכול לחוש בנוח יותר עם בחירה בפיקדון בריבית קבועה לטווח של שנה ומעלה.

• ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה
• אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• קצבאות ביטוח לאומי - מה הסכום שתקבלו בעקבות ההצמדה?

המשתנה השלישי הוא נזילות ההשקעה - הפיקדון בבנק איננו נזיל ולכן, לדוגמא, אם בחרנו בפיקדון לשנה, עלינו לחכות את כל השנה בכדי ליהנות מהתשואה. לעומת זאת, בקרן כספית בכל יום שנרצה, נוכל לבצע מכירה של הקרן תוך כדי כך שנהנה מהתשואה שנצברה עד כה, בין אם משכנו את הכסף אחרי חצי שנה או שנה.

בבניה ובפיזור נכון של תיק השקעות - הפיקדון הבנקאי/הקרן הכספית ומדד S&P500 נמצאים בשני קצוות מנוגדים, כאשר בתווך ישנם מספר אפיקי השקעה ברמות סיכון משתנות. כשם שהעלאת הריבית שיפרה בצורה משמעותית את יחסי הסיכון/סיכוי באפיק הסולידי, כך היא השפיעה לטובה גם על יחסי הסיכון/סיכוי באפיקים נוספים, שבעשור הריבית האפסית לא הציגו תמורה הולמת לסיכון הגלום בהן. אפיק כזה הוא אפיק החוב הקונצרני הסחיר. כך למשל, אג"ח קונצרניות בדירוגי A ומעלה, אמנם אינן מייצגות השקעה מאוד סולידית, אך מי שמעוניין לקחת סיכון מסוים בתיק ועדיין לא להיות חשוף לתנודתיות שוק המניות האמריקאי (שהייתה גבוהה בשנה וחצי האחרונות), יכול למצוא באפיק זה מספר הזדמנויות עם יחס סיכון/סיכוי אטרקטיבי. דוגמאות לאג"ח קונצרניות כאלה הן: בית הזהב אג"ח ד' בתשואה של 6.09, דלק קבוצה אג"ח לה בתשואה של 6.62, ישראל קנדה אג״ח ו' בתשואה של 6.2, מדיפאור אג״ח ב בתשואה של 6.63 ונאוויטס אג"ח ב' בתשואה של 6.27.ככלל, לדעתנו ההזדמנות שנפתחה בחוב הקונצרני הסחיר בשל עליות הריבית של השנה וחצי האחרונות, היא המעניינת והנכונה מכולן, כאשר ניתן להשיג תשואה שנתית גבוהה של כ-6.5%, ברמות סיכון סבירות. 

*** 

לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, מנהל השקעות ראשי - ישראל, אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.

שמוליק בן אריה הוא דירקטור ומנהל השקעות ראשי שוק מקומי – פיוניר ניהול הון.